בלי פיקסלים ובלי פנים
הציבור הישראלי לא נלאה מהעיסוק באותיות ובפיקסלים של פרשת בר-לב. הרבה פחות מעניין אותו לקרוא על שישה אנשים בשר ודם, בשמות מלאים, שמתו השבוע בתאונות טרגיות במיוחד. האם זה קשור לזהותם הלאומית?
כמה חומרים, כמה זוויות
אבא אמא וילדה במיטתם
הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותםומה עבר עליהם בליל אמש
האם ידעו כי כבר לא יראו אור שמש?
תביא לי את קולו הנורא של השקט
תביא תמונות של משפחה מרוסקת
ותביא, בחייאת, ראיון עם הגננת
כשאת אומרת "מתו" למה את מתכוונת
ואיך מסבירים לילד בין מת לחי,
שווה שנכניס כאן ציטוט מעמיחי,
אלוהים המרחם על ילדות הגן
וקם עליהן בשנתן להורגן...
אח, יכולנו לבשל כאן קיטש מזוויע
אבל מה לעשות, כולה עוספיה,
הלך הסיפור לפני שהתחיל
נרקב האבוקדו לפני שהבשיל
משפחה שלמה? טוב, 'בסדר, הבנו
אבל מה לעשות, לא משלנו
עזוב אותך מהם. למה מי מת?
נחזור למה שמעניין באמת
גברים ונשים בג'אקוזי בוגדנות
מסוממי כוח, שיכורי חרמנות
בודקים גבולות, משחקי שליטה
באולמי הרצאות, בחדרי מיטה
פקעת של אינטרסים, ואפשר להתפלסף
מי אשת הפוטיפר ומי היוסף
עד שמישהו או מישהי לפתע מגלים
שבית הזכוכית הוא מקום אלים
ולחטוף אבנים כשאתה עירום ועריה
זה ממש, אבל ממש, לא חוויה.
כן, זה הסיפור השבועי הטוב
ועליו, עליו תנו לנו לכתוב
ולא על עוד שלושה מיפיע
שגם הם מצטרפים למתי עוספיה,
שמותיהם לפנינו, במלוא האותיות
תמונותיהן לפנינו, ברורות וגלויות
בלי פיקסלים ובלי ריטושים
והם כל כך אלמונים, כל כך מטושטשים.
נילי אושרוב, עורכת וכותבת
באתר של נינה
לפנייה לכתב/ת 
