מתמחה: "אני מרוויח 22 ש' לשעה - ואתם?"
האוצר טוען כי לרופאים לא מגיע תוספת שכר שכן הם "מרוויחים כמו עשירון עליון". ד"ר איתי גל מבקש להזכיר להם כי רבים מהרופאים בישראל, לאחר 12 שנות לימוד והתמחות, עובדים 26 שעות רצופות בתורנות, שישה ימים בשבוע - תמורת 22 ש' לשעה
המאבק הגדול ביותר במירוץ אחר הסטטוסקופ, אותו מירוץ שבסיומו אתה נוטע תקווה בלבבות האנשים, מרפא ומציל חיים - המאבק הגדול ביותר הוא בכוח המשיכה. שעה אחר שעה אתה נלחם בעייפות המשתוללת שפיתחה לעצמה אישיות משלה עוד בלימודי הרפואה, כשאתה מנסה לגרור כמה שיותר ימים בהם ישנת רק שעתיים בלילה, דרך הסטאז' וההתמחות שבהם תורנויות של 26 שעות רצופות ויותר שואבות ממך את כל החיות שעוד נותרה בך. העייפות הזו עוד תלמד אותך את מה שלא פיללת לו לעולם: לישון בעמידה בכל רגע אפשרי.
העייפות הזאת, חשוב לציין, לא נובעת רק מחוסר שינה, אלא גם מעומס עבודה עצום. אותו עומס עבודה שבו רופא צעיר אחד נאלץ לשמור במשך תורנות שלמה, 26 שעות רצופות, על עשרות ולעתים מאות חולים, להשגיח שכולם יתעוררו בבוקר, ולא לאבד אף אחד. אותו עומס שדורש ממנו להספיק לבדוק, לקחת בדיקות דם, לבצע החייאות, להדריך, למלא טפסים, להתרוצץ בין כתלי בית החולים באישון לילה, ובשש בבוקר עוד לקרוא בחיפזון בספר לקראת ישיבת הבוקר, בה עוד יטילו הפרופסורים את אימתם, ישפילו, יעליבו ויגחכו לעצמם. כי הם כבר מזמן שכחו איך זה לישון בעמידה.
ואם לא מספיק שדה הקרב התמידי בו חי כל רופא, אותו שדה קרב שמחבק אל קרבו שלוש תורנויות שבועיות של מעל יממה רצופה של עבודה, שישה ימים בשבוע, שתי שבתות בחודש, ג'טלג תמידי וחוסר יכולת להנות מהדברים הפשוטים בחיים, מגיע העונש שפותח כל חודש מחדש: תלוש המשכורת.
משכורת חודש אוקטובר 2010 של רופא צעיר בישראל. 20.40 ש"ח לשעה
לקראת המו"מ עם ההסתדרות הרפואית, פרסמו פקידי האוצר נתוני שכר של רופאים, בטענה שהם "שיאני השכר" ומשתכרים "כמו העשירון העליון". על פי פקידי האוצר, 709 רופאים בבתי החולים הממשלתיים ממשיכים לעבוד גם בשעות הערב שעות נוספות תמורת תוספת של 2,000 שקלים למתמחה, 6,200 שקלים למומחה ו- 8,400 שקלים לרופא בכיר.
פקידי האוצר שכחו כמה דברים: הם השמיטו את העובדה כי שכר הרופא החל משנת הסטאז' ולמשך שש השנים הבאות, עד לסוף ההתמחות, עומד על 22 שקלים לשעה בממוצע. השעות הנוספות הנובעות מהתורנויות ומהשבתות אינן מחושבות לצרכי הפנסיה. תמורת השכר הזה למדנו שבע שנים מפרכות, ואנחנו נדרשים לתפקד תחת משטר של לחץ ותשישות, כשחיי אדם בידינו.
כן, גם בחמש לפנות בוקר, כשלא הספקנו אפילו לחטוף משהו לשתות עוד מהצהריים, אנחנו צריכים לחשב מינוני תרופות החייאה, להרגיע הורים לחוצים, לבצע ניתוחים, להחדיר עירויים לפגים השוקלים 500 גרם, לפענח צילומי רנטגן, להגיע לאבחנות ולהיות הכי נחמדים שבעולם למשפחות שמזמן איבדו את סבלנותם. בין לבין עוד נחטוף מהלומות ממשפחות אלימות, ניאלץ למשוך בכתפיים ולהמשיך הלאה. תמורת 22 שקלים לשעה.
לפקידי האוצר ודאי לא איכפת מהשעון הביולוגי שכבר מזמן משובש, ומאינסומניה וישנוניות לסירוגין שהפכו לכורח ההרגל. בין לבין צריך לקרוא, להתעדכן, להרצות ולעמוד בהצלחה בבחינות תובעניות. ועוד לא דיברנו על החיים שמעבר: זוגיות, נישואים, ילדים, חברים, כושר, נשמה, חיים. כולם הוכחדו לטובת אותו חלום שנרמס לנו בין הידיים.
כשהעבודה המרתקת והמאתגרת בעולם הופכת לשדה קרב שבו אנחנו נאבקים ללא הרף בעייפות המתמשכת, בתשישות האיומה ובשעות התורנות המפרכות, קשה להישאר אופטימי. לא, אין זו הרפואה שעליה חלמנו כל כך שעה שנדרנו את שבועת הרופא. כשהחלום להביא מזור נרמס באכזריות, פשוט כי לאיש לא איכפת, הוא הולך ומתפוגג. אנחנו תשושים, אנחנו עייפים, ואנחנו עצובים.
אז כן, חלק קטן מהמגזר הציבורי מופיע בפסגת מקבלי השכר, אולם מרבית
הרופאים משתכרים פחות, הרבה פחות מטכנאי מחשבים, מוכר פלאפל, וכן - גם פחות מפקיד אוצר. מרבית הרופאים אינם מרוויחים שכר המצוי ביחס ישר לשעות העבודה, לשנות הלימוד, למעמסה, לנטל, או לצורך בהם. שכר הרופאים בישראל נותר בין הנמוכים בעולם המערבי. העומס הגופני והנפשי המוטל על הרופא כמעט בלתי נתפס. ובניגוד לעובדי נמל התעופה או הסתדרות המורים, אנחנו לא נשבית את בית החולים. התשוקה לרפא אמנם הותירה אותנו שבורי לב, אבל אנחנו עדיין כאן, מוכנים לעזור. תמיד.
הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים והכתב הרפואי של ynet
לפנייה לכתב/ת 
