התחיל בסלון, נגמר בבלון

במופע קטן אינטימי ומיוחד ב"רדינג 3", נתנו חברי להקת  "מרקורי רב" הצצה אל הסלון הביתי שלהם ואל מקורות היצירה שלהם. בשתי הופעותיה הקודמות של הלהקה בארץ כמו ברוב הופעותיה בעולם, מופיעה הלהקה בהרכב מורחב, אשר מאפשר לה ליצר על הבמה את הצליל העשיר והדרמטי שמאפיין אותה.  

"מרקורי רב". בהרכב מצומצם הפעם (צילומים: דרור עינב)

הפעם מרקורי הגיעו בהרכב מינימליסטי של ארבעת חברי הלהקה הפעילים: ג'ונתן דונהיו סולן הלהקה, גראסהופר הגיטריסט, ג'ף מרסל הקלידן וקרלוס אנטוני מולינה הבסיסט, אשר עבר הפעם אף הוא לקלידים. דונהיו הסביר כבר בפתיחת המופע שההרכב הקטן הזה משחזר את חווית כתיבת השירים שלהם כשהם נפגשים בסלון ביתו של הגיטריסט ועובדים על רעיונות חדשים. כך הוא אמר נולדו מרבית השירים של הלהקה.

דונהיו. כך "מרקורי רב" כותבים שירים

את המופע פתחה הלהקה בשיר "Endlessly" מתוך אלבום המופת שלהם "Deserter's Songs", שיצא בשנת 1998. בחציו הראשון של המופע, זכה הקהל לשמוע ביצועים "ביתיים" לכמה מהשירים החביבים על הלהקה כשמחציתם מאלבום מופת זה. מעניין ומהנה לשמוע את השירים המוכרים של "מרקורי רב" בעיבודים אחרים מהמוכרים, אם כי חלק מהעיבודים היו מעט חדגוניים ושטוחים כשהם מלווים באותו שטיח סינטיסייזרים דומיננטי.

מכסים הרבה

בלט ביופיו הביצוע לשיר "Tonight" מ-"Deserter's Songs", אשר לווה בקו מלודי בלוזי במפוחית של הגיטריסט גראסהופר. גם "Opus 40" החלומי והמהפנט שלהם זכה לביצוע מצוין הכולל סיום ארוך של דו שיח קלידים וגיטרה.

בחלק זה של המופע בוצעו שתי גרסאות כיסוי יפות האחת לשיר של אגדת האינדי רוק האמריקאית דניאל ג'והנסטון, "Blue Clouds" והשנייה לשיר "Pale Blue Eyes" של "Velvet Underground". את החלק הראשון של המופע מסיימו "מרקורי רב" עם הלהיט הגדול שלהם "Goddess On A Highway".

אינטימיות ב"רדינג 3"

כמובן שלא ניתן היה להימנע מהתייחסות לגל הביטולים והסירובים של אומנים מחו"ל בארץ. דונהיו מציין כבר אחרי השיר הראשון שכבוד הוא להם להיות מוזמנים להופיע בארץ ושלא היתה להם שום כוונה שלא להגיע להופעה. בהמשך הוא גם מציין שהוא מנסה לשמש כשגריר ולספר כמה כיף להופיע בארץ לכל עמיתיו לתעשיית המוזיקה. סביר שעובדת היותו של דונהיו אמריקאי ויהודי תורמת לתמיכה המחבקת הזו.

דונהיו. שגריר של ישראל

לאחר הפסקה קצרצרה עלו חברי הלהקה לבמה לחלקו השני של המופע. בחלק זה לקחה הלהקה את הקהל צעד נוסף אל תוך ההיסטוריה של היצירה שלהם. אווירת פסי קול של סרטי קולנוע מלווה את היצירה של "מרקורי רב" במרבית השירים שלהם. בפתיחת חלק זה סיפר דונהיו שבתחילת דרכה של הלהקה הם נהגו לשבת מול סרטי טבע וסרטים ישנים בטלוויזיה ולאלתר להם פסי קול מוזיקאליים.

כמו בקולנוע

בהמשך הם עבדו ויצרו פסי קול לסרטי סטודנטים והעסוק הזה בכתיבת פסי קול לסרטים ממשיך ומלווה אותם. בחלק זה של המופע הוקרנו על מסך מאחורי הלהקה סרטים אקספרימנטאליים ישנים והלהקה ליוותה אותם בפס קול אינסטרומנטאלי חי. עיקר חלק זה של המופע היה ליווי של הסרט הצרפתי זוכה פרס האוסקר, "הבלון האדום" של אלבר לה מוריס.

רודפים אחרי הבלון האדום

ההתרחשות המרגשת בסרט מקסים זה התחרתה בהתרחשות המרתקת על הבמה. על רקע הסרט דילגו דונהיו וגראסהופר בין מצילות, תופים, גיטרות, אפקטים, קלרינט ושלל כלי נגינה והפיקו יחד עם שני הקלידנים דרמה מוזיקלית חיה ואמתית. לא בטוח שזה הפס קול שהבמאי לה מוריס היה בוחר לסרט, אך התוצאה הסופית הייתה מרתקת ושעה של מוזיקה אינסטרומנטאלית חלפה לה ביעף.

ממש בצמוד לסיום הסרט ולפס קול אשר ליווה אותו סיימו "מרקורי רב" את ההופעה בגרסת כיסוי לשיר "Isn't it a Pity" של ג'ורג' האריסון. שיר של קריאה לשלום בין אנשים אשר נבחר לסיים את המופע, אולי כהדגשה למסר של הסרט "הבלון האדום", אולי כמסר לאנשים פה בארץ ואולי שניהם יחדיו. מרקורי רב נפרדו מקהל עומד על רגליו ומריע לאחר שעתיים מיוחדות מרתקות ומהנות.