מכתבי האהבה של נבוקוב נחשפים

במשך כחצי מאה כתב הסופר הרוסי הידוע ולדימיר נבוקוב מכתבים לאשתו ורה. מכתבים אלו, שנגלו כעת, עתידים לחשוף צד חדש באישיותו של אחד הסופרים האהובים והמצליחים ביותר במאה ה-20. ברשותו של דימטרי נבוקוב, בנם של השניים, מעל ל-300 מכתבי אהבה מקוריים, שיאוגדו לספר אחד שיפורסם בשנה הקרובה.

המכתבים הרבים נכתבו במשך תקופה ארוכה. מ-1923, השנה בה נפגשו האוהבים בברלין, ועד למותו של הסופר בשוויץ ב-1977. את רוב עבודותיו הספרותיות הקדיש נבוקוב לאשתו, שהייתה גם העורכת והמתרגמת הראשונה של ספריו. בשנות התכתבותיהם הרבות, כתבה גם ורה מכתבי תשובה אל נבוקוב, אך השמידה את כולם.

נבוקוב פגש את ורה סלונים באירוע צדקה בברלין, ועל פי המכתבים התאהב בה עמוקות. הוא כינה אותה על הכתב "שמחתי", "האושר האלוהי שלי", לצד כינוי חיבה רכושניים נוספים.

על פי סרגיי ניקולביץ', עורך המגזין סנוב

(Snob) שקרא את המכתבים, סגנון הכתיבה בהם מזכיר את סגנון השפה ברומנים הגדולים של היוצר, ונחשבים בעיניו לשירה, וכחלק חשוב מיצירתו הכוללת של נבוקוב.

המכתבים, שנכתבו במהלך שנות ה-40 וה-50, בזמן שנבוקוב חי בארצות הברית, מתארים את מסעותיו ביבשת, שדומים דמיון רב למסעותיו של המברט המברט ברומן "לוליטה", כאשר הגיבור לוקח את אהובתו הצעירה מאכסניה לאכסניה, במסע חושני של טרוף חושים.

על פי ניקולביץ', המכתבים מתקופה זו חושפים את הרעיונות שהובילו את נבוקוב לכתיבת הרומן, שנחשב לאחת מיצירות המופת הגדולות של כל הזמנים. לעומת מכתבים אלו, המכתבים המאוחרים יותר נכתבו דווקא בשפה פשוטה ופרוזאית, ועוסקים בענייני היום של הסופר, לדוגמא באיזו צורה הוא אוהב שיבשלו לו ביצים בארוחותיו, ומה חשב על מחיר מוצרי המזון.