גרושה כמו חדשה

אני גרושה. כבר 7 שנים. וואו! זה אומר שאני גרושה יותר ממה שהייתי נשואה, מה שאומר יותר מדיי דברים שאני לא אכנס אליהם עכשיו. כשסיפרתי לאבא שלי שאני מתגרשת, הוא אמר לי: "מה אני אעשה עכשיו? אני אלך ברחוב וכולם יצביעו עליי ויגידו 'הנה, צביקה, זה שיש לו בת גרושה'. אבוי!".

כמובן שצריך להכיר את אבא שלי בשביל להבין שבבינתו ורגישותו הוא פשוט ניסה להצחיק אותי בזמנים לא מאוד מצחיקים ושהוא האיש הכי לא קונבנציונלי שאני מכירה:  יום אחד הוא אמר לי להפסיק לגעת בשיער, כי הוא יהיה נורא דק, אמרתי לו שזה לא בגללי, זה בגלל כל הגברים שמושכים לי אותו תוך כדי זיון והוא כמעט איבד את ההכרה. אני חושבת שזה בגלל שהוא גבר והוא יודע שזה נכון. אבל זה נושא שלא אכנס אליו כרגע.

פעם גרושה הייתה יכולה לאכול

לפעמים יש לי נוסטלגיה לזמנים של פעם. אז, כך נראה, הכול היה הרבה יותר פשוט וברור, לעומת היום שהכול נורא מסובך ומעורפל. מצד שני, פעם, אם אמרת שאת גרושה אנשים הסתכלו עלייך כאילו מינימום סיפרת שרצחת מישהו. היו מתלחשים מאחורי גבך, מצביעים עלייך ונחשבת לסחורה פגומה, שגם בשוק הפשפשים לא היו מצליחים למכור. אולי בעד 20 לירות. מצד שלישי, פעם נשים מלאות נחשבו כוסיות-על, אז למרות שהיית גרושה, רחמנא לצילן, לפחות יכולת לאכול. אני לא יודעת מה עדיף.

כשהתגרשתי, לא חשבתי על הגדרות. פשוט חשבתי איך אני מוצאת דירה הכי מהר שלא תאכל את כל המשכורת שלא הייתה לי בזמנו. חשבתי איך אני מספרת לכל מכריי ואהוביי שלא ידעו בכלל שאני רוצה להתגרש ובעיקר חשבתי אם זה אומר שאני נכשלתי במשהו, כי תנו לי להגיד לכם משהו בקשר לפרפקציוניסטים: אין בכלל אופציה כזאת שמשהו לא הולך. אנחנו סוג של קמיקזות. לא משנה במה. 

גירושין. לא לפרקפציוניסטים (צילום: Index Open)

גרושה? הסטטוס הכי שווה שיש

היום, אם אתם שואלים אותי, אני מתה על הסטטוס הזה: גרושה. בעיניי זה הסטטוס הכי שווה שיש, במיוחד אם אין לך פלוס ליד שם התואר (כלומר, את רווקה משודרגת).

היתרונות בלהיות גרושה רבים: קודם כל, התחתנת כבר פעם, הווה אומר: את בהחלט חומר שממנו קורצו נישואים. שנית, מימשת כבר את פנטזיית החתונה, השמלה והצעת הנישואין שגרמה לך להזיל דמעות, כך שאת כבר לא לחוצה. ואחרון וחביב במיוחד: לא עוד לחץ מצד המשפחה המורחבת שאילו, חס וחלילה, היית עדיין רווקה בת 30 פלוס, בארוחות המשפחתיות היו מדברים עלייך מאחורי הגב, מצביעים עלייך וגם לא היית ממש יכולה לאכול, כי מה את אוכלת, מי יתחתן איתך ככה.

הדרך לסטטוס השווה הזה לא סוגה בשושנים, כמאמר הקלישאה. דבר ראשון, את צריכה להחלים נפשית מניפוץ החלום של אושר ועושר. איזה אושר ואיזה עושר. להבדיל מכל האגדות שקראתי בשקיקה והסרטים שצפיתי, גם בשקיקה, בשביל העושר צריך לעבוד ובשביל האושר צריך אפילו עוד יותר לעבוד. מי שחושבת שיבוא איזה נסיך וידפוק לה על הדלת כשבידו הנעל החסרה שתתאפס על עצמה ומהר. היחיד שידפוק לכם בדלת זה השליח עם האוכל שהזמנתן אחרי עוד מיני שברון לב, הנובע מהתובנה שהחיים אינם אגדה.

שנית, את צריכה להתחיל להתרגל, שלמרות שאת חיה לבד, משום מה החשבונות נשארים אותו הדבר וההכנסה נחתכת לחצי. לא פשוט כלל וכלל, בעיקר אם אתן כמוני ולא מסוגלות להשאיר משהו בחנות. זה בגלל המצפון והאופי הפולני – מה, סתם נדנדתי למוכר/ת, בזבזתי לו את הזמן ובסוף לא קניתי כלום? לא נעים.

שלישית, רמת הציפיות שלך ממוסד הזוגיות המונוגמית שואפת לאפס ולוקח זמן לשוב ולהאמין בו בשנית ואם את במקרה אליזבת טיילור, בשמינית.

אז אחרי שעברתי את טקס ה"מגורשת, מגורשת, מגורשת" (אגב, מה עם הגבר, הוא כאילו לא מגורש?) והרבנים הנכבדים הודיעו לי קבל עם ועדה שאני מותרת לכל אדם. מותרת, אה? גם אם הוא דפוק, נכה רגשית, מחפש זיון, (תרגישו חופשי להשלים הגדרות אם חסרות כמה), הלכתי למשרד הפנים ושיניתי את הסטטוס המגביל והנשוי שלי לסטטוס מלא האפשרויות והחדש שלי. עולם ומלואו נפתח בפני. מיותר לציין שזה העולם ששמחתי שאני כבר לא נמצאת בו, אבל, בואו נודה, אני גרושה, זה לא שיש לי פריבילגיה עכשיו להתלונן.

אני גרושה, זה לא שיש לי פריבילגיה עכשיו להתלונן (צילום: Index Open)

איך גברים מגיבים

כשאני נגיד פוגשת גבר חדש ואני מספרת לו שאני גרושה, בהתחלה הוא בהלם. אני לא יודעת אם זה בגלל שאני נראית צעירה מגילי או שהוא בהלם שמישהו התחתן איתי. אחרי 2 דקות שעובר לו ההלם, אני רואה איך כל שפת גופו נהיית נינוחה מעצם ההכרה שמד הלחץ שהוא חשב שאני נמצאת בו נעלם כלא היה. אגב, איך שההכרה הזו חודרת לתודעה, הדרך למשפט: "שנלך אלייך הביתה?" קצרה מאוד. אני חושבת שזה ההיגיון הפשוט שכשנשואים אז לא מזדיינים ואני בטח חמה אש, או שמבלי ששמתי לב, הסטטוס גרושה הפך להיות גרושה פלוס מזדיינת. אחד מהשניים. אישית, מכיוון שהנני אדם אופטימי מטבעי וחסר כל טינה או כעס, לא הפסקתי להאמין בכך שגם גרושה יכולה לרצות להתחתן בשנית. ע"ע ליז טיילור (אני קוראת לה כבר ליז, כי אנחנו סוג של קולגות). עוד יותר אישית, אני ממש לא מגלה את זה לאף גבר, כי אז כל היתרונות של הסטטוס שלי יורדים לטמיון ולמה סתם להלחיץ אותו ולהסביר לו שסוג של יתרון בלהיות גרושה זה שכשאני אתחתן שוב, אני לא אחזור על כל הטעויות שעשיתי בחתונה הראשונה שזה אומר: שיער פזור, נעליים בלי עקבים ואיפור טבעי. ובאופן ממש ממש אישי ואפילו סודי, אני אף פעם לא אגלה לו שהיתרון הכי גדול בלהיות גרושה זה שעדיין, איפשהו במעמקי ליבך המנוסה והמחלים מפציעה קשה, את עדיין מאמינה שאיפשהו שם נמצאת הנשמה התאומה שלך, כי זה שהתחתנת עם מתחזה שלה, לא אומר שהיא לא תגיע יום אחד. יש מצב שזה אתה במקרה?