תגיד לי "לא", העיקר שלא תגיד לי "אולי"

האמהות שלנו לימדו אותנו לא להגיד 'לא' לאשה. לכן נשים חושבות שגברים תמיד מוכנים לסקס. זה לא נכון, הם פשוט לא מוכנים להתמודד עם הפרצוף ההמום שלכן כשהם יעזו לומר שהם עייפים, או שבא להם לראות את המשחק בטלוויזיה

דוד אלהרר-ברוש ועינב דרומיפורסם: 29.11.10 , 11:43

הוא: לא תביני איך למרות ששכבנו - אני נעלם

זה לא נכון שרק נשים קולטות סימנים, וזה גם לא נכון שנשים קולטות את הסימנים הנכונים. גם גברים קולטים סימנים, כבר מההתחלה, בשלוש השניות שמתחילות את הדייט הראשון. כבר אז אנחנו חושבים שאנחנו יודעים בדיוק איך את במיטה, האם את מדברת הרבה, האם את משתמשת בבכי כדי להשיג את מה שאת רוצה וכמה את לחוצת חתונה.

אנחנו קולטים ומחליטים: זה הולך להיות משהו רציני, או שזה הולך להיות דייט משעמם, או שזה יהיה אחלה זיון ולא יותר מזה. ואנחנו נוהגים על-פי ההחלטה הזו, אבל נשים רבות לא מבינות את המסר. ואנחנו גם מכירים את הסימנים שלכן, כשאתן חושבות שאנחנו מתלהבים מדי אם התקשרנו בבוקר למחרת, ואנחנו סתם מניאקים אם התקשרנו יומיים אחרי. אנחנו צריכים להשקיע כל-כך הרבה כדי להרשים אתכן, כך שפגישה פשוטה עלולה להצהיר שלא אכפת לי מספיק ופגישה מושקעת עלולה להוציא ממך את פעמוני החתונה. אז אני פשוט מוותר מראש.

אז את בטח שואלת את עצמך כעת – "מה הבעיה, פשוט להגיד ולא לשחק משחקים. פשוט לומר שאתה לא מתכוון להתקשר מחר בבוקר, או פשוט להיות גבר מספיק ולהגיד שבא לך רק סקס, או שפשוט תסיים את הערב בכבוד, ואל תזרוק מחמאות שיגרמו לי לחשוב עם פרפרים?" ואני אענה: "בדיוק כפי שנשים למדו שדווקא הגברים שמושכים בכוח בחזיות הם אלה שאוהבים אותך, ואת צריכה רק לעזור להם קצת להבין, כך גברים למדו, בעיקר מאמא שלהם, שאסור לומר לנשים 'לא'. אפשר לעשות הכל, רק לא לומר את המילה היחידה שנשים לא מסוגלות לשמוע.

זו הסיבה שנשים חושבות שגברים תמיד מוכנים לסקס. זה לא נכון, הם פשוט לא מוכנים להתמודד עם הפרצוף ההמום שלכן כשהם יעזו לומר שהם עייפים, או שבא להם לראות את המשחק. ואם נגיד שלא מתאים לנו להמשיך בקשר – אתן פגועות עד עמקי נשמתכן, כאילו והעובדה שהכנתן לנו ארוחת-בוקר מושקעת צריכה להעלים את גורמי המשיכה שאינם קיימים בינינו. וכשנגיד שלא נתקשר מחר – אתן לא תבינו מה לא בסדר איתכן. במקרה הטוב תבקשו מכל החברות שלכן שיצדיקו עד כמה שאנחנו דפוקים שאנחנו לא רואים כמה אתן נהדרות, ובמקרה הגרוע תבקשו מאיתנו ניתוח מעמיק (וחופר) של האופי שלכן אל תוך הלילה. ואז תבכו, ואז נחבק, ואתן תתקרבו לנשיקה, ואז לא תבינו איך זה שלמרות ששכבנו – אנחנו עדיין יוצאים ולא חוזרים.

את חייבת ללמוד, ואולי זה צריך להתחיל אצל אבא שלך, שמותר (ולפעמים רצוי) לומר לך לא. ברגע שלא ימות העולם אם תחווי סוג של דחייה, יש סיכוי שאתחיל לומר את מה שאני רוצה בדיוק.

היא: אני מחפשת סימנים בכל דבר

באופן מפתיע, המילה הכי שנואה עליי בשפה העברית אינה המילה "לא", אלא דווקא המילה "אולי". אני מחפשת סימנים בכל דבר: באינטונציה, במחווה, בתזמון. דווקא בגלל זה חוסר ודאות הוא האויב הכי גדול שלי. מי מאיתנו לא מצאה את עצמה בטלפון עם החברה הכי טובה, מחליפה רשמים על הדייט האחרון, ניתוח אין סופי וחסר פואנטה, על מה הוא אמר ומה את ענית, על איך זה נאמר, ובאיזה אופן, איך הסתיימה הפגישה ומה נאמר בסופה.

מעצבן אותי שאתה יודע את זה ומנצל זאת. אתה יודע שכל עוד לא תניח את האמת הגלויה על השולחן, אני אאמין שה"כן" המיוחל עוד יגיע. ובכל זאת, אתה משאיר סימן שאלה ענק תלוי, מתוך מודעות מלאה להימנע מעימות והתעלמות טוטאלית.

לא פעם שמעתי גברים שטוענים שהכל היה מצוין אם רק לא היו משחקים, אם הכל היה נאמר באופן גלוי וללא משמעויות נסתרות. באמת? הרי שנינו יודעים שזו לא האמת, לא שלי ובטח לא שלך. אתה מת על המשחקים האלה, כל עוד הם מאפשרים לך להימנע מעימות. יקום הגבר שלא נהנה מהמשחק, שלא רוצה את כפל המשמעות, שלא צריך את תחושת המרדף והזכייה בפרס. שיקום עכשיו הגבר הזה מולי ויגיד: "אני רוצה שתגידי שאת מפנטזת עליי מהשנייה שראית אותי וכל מה שאת יכולה לחשוב עליו זה איך אני מטיח אותך בקיר", ואחרי שאגיד את זה ונזדיין, הוא גם יתקשר בבוקר שאחרי. שיקום הגבר הזה שיגיד, זה לא אני זו את, את פשוט לא האחת, אבל הסקס מעולה, ואני אשמח אם תשארי רק בשביל זה.

אולי מתוך נקמה, אך יותר סביר שמתוך גחמה, היפוך התפקידים קורה דווקא בתוך מערכת יחסים. דווקא כשזה בטוח, אנחנו אלו שמפסיקות להיות ברורות. אני ושכמותי אוגרות, לא מתוך כוונה להתפוצץ, אלא מתוך כוונה מלאה להבליג. אנחנו משאירות שביל פירורים שכולל מבטים זועמים, הערות עוקצניות, משיכות כתף, שתיקות זועמות. אני באמת ובתמים מאמינה, שמתוך היכרות אמיתית, אתה תראה את הסימנים ותבקש להסדיר את העניינים.

אבל אתה לא. אתה עקבי גם כאן, ושוב נמנע מעימות בכל מחיר. כך שאם אני שותקת, אולי זה יעבור עוד שעה. אם אני מפנה לך את הגב במיטה, כנראה אני עייפה. אם לא בא לי לבא להורים שלך השבת זה לא חס וחלילה קשור לאמא שלך (הקדושה), אלא אני בטח במחזור. אם אני תוקעת מבט, אני כנראה מהורהרת. בקיצור - שום דבר ששינה טובה לא תפתור.

הרי זה כל כך פשוט לפייס אותי. כל כך קל להעביר את הערב אחרת. כל מה שצריך לשאול הוא – "הכל בסדר?" אבל אתה מפחד לטלטל את הספינה, ויותר מזה אתה פוחד לשמוע את התשובה. ואתה באמת מאמין שחוסר יחס הוא פתרון. אתה מתעלם, ואני צוברת.

כולנו חוטאים בחוסר כנות, והכי קל זה להגיד שמעולם לא למדתי את שפת הסימנים ואני כבר מבוגר/ת מדי ללמוד. האמת היא שכולנו דוברים את השפה, אבל קל יותר להתעלם מלהתעמת.