שברירי, אבל אפשרי: מצבו של גרנט בווסטהאם

רוב הדברים שאברם גרנט ניסה לעשות העונה בווסטהאם לא הצליחו לו. לפני הניצחון של הפטישים בשבת על וויגאן גרנט קיבל אקדח עם כדור אחד כדי לפגוע במטרה ולהישאר בחיים - והפעם הטוויסט של הגורל עבד לטובתו. כמו גם בניצחון המוחץ על היונייטד בגביע הליגה.

• גרנט: "האמנתי שננצח, אבל לא בתוצאה כזו"
  

עד השבת האחרונה גרנט איבד באופן כמעט מוחלט את האמון של האוהדים באפטון פארק, הוא חזר אחורה שנה וחצי בכל מה שקשור לאווירה סביבו בתקשורת האנגלית, ורמת הקרדיט שהחזיקה את מערכת היחסים שלו עם השחקנים ועם ההנהלה בווסטהאם הייתה גבולית.

הניצחון על וויגאן לא שינה באופן דרמטי את מצבו השברירי, אבל גרנט קנה בעזרתו דלק לשבועיים נוספים עבור המיכל המרוקן שלו. העלייה לחצי גמר גביע קרלינג בוודאי מרפדת אותו בקרדיט ראוי נוסף. והשאלה הגדולה היא מה הוא יעשה בזמן שהרוויח. איך לא יבזבז אותו. כשהדיל מבחינתו כיום הוא כזה: הדברים עדיין תלויים בו, אבל טווח הטעויות (והיעדר המזל) שעומד לרשותו הוא מצומצם מאוד.

אם גרנט שוחח בימים האחרונים עם היועץ הרוחני שלו, איתן ירדני, הרי שהאחרון בוודאי אמר לו להשכיב את האגו לפני שיעשה כל דבר אחר. מבחינת האוהדים וחלקים נרחבים בתקשורת, עוזרו של גרנט, המונטנגרי זלייקו פטרוביץ', נשלח הביתה ולא עזב מרצונו כפי שגרנט ופטרוביץ' טענו. מבחינת האוהדים והתקשורת הבאתם של וולי דאונס וזאת של סטיבי לומאס, כמאמני הגנה וקישור בהתאמה, היא אמירה שלפיה גרנט לא יכול לנהל לבד את העסק.

מבחינת האוהדים והתקשורת הבאתו של פאולו די קאניו ליציע המכובדים בשבת והשמועות על כך שהוא או סטיבי לומאס מועמדים להצטרף לצוות המקצועי - מלמדים גם הם עם כרסום במעמד של גרנט ובאמון בו. בנוסף, הודעת התמיכה במנג'ר הישראלי מטעם קרן בריידי, סגנית היו"רים במועדון, מה-16 בחודש, לא הייתה חדה וחלקה. בריידי דיברה כמעט באותה נשימה על כך שגרנט נבחר לתפקיד אחרי שווסטהאם השקיעה בכך מחשבה רבה, ועל כך שלהחלפה אפשרית שלו ישנן השלכות כספיות וכאלו שקשורות למציאת מחליף מתאים.

כך שבכל הקשור לתדמיתו כמנג'ר גרנט - שבתחילת העונה פעל באומץ ובחוכמה כשהתעקש להשאיר במועדון את מתיו אפסון, את סקוט פרקר ואת קרלטון קול שנחשבים לשחקני סמל - ננפגע בכמה חזיתות בשבועיים האחרונים. אם הוא יחווה את המהלך הזה כפגיעה באגו - סוף הקדנציה שלו במועדון יגיע במהרה. מנגד, אם הוא ינתב את השינויים שנכפו עליו ואת העזרה שהוא קיבל למהלכים שמייצרים עבורו סיכוי מחודש - הוא רק יוריד מעצמו לחץ וייבנה מכך. ובמצב עניינים כזה במועדון שמצוי בחובות של 90 מיליון פאונד, ושרושם בימים אלה את פתיחת העונה הגרועה בהיסטוריה בת 115 השנה שלו, אברם גרנט חייב להוריד מעט את הראש ואת הפרופיל.

העובדה שגרנט נמצא כיום בעמדת נחיתות במאבק על לב הקהל של ווסטהאם היא בעייתית במיוחד. בסקר שערך אתר האוהדים הגדול והחשוב ביותר של הקבוצה, KUMB, כ-70 אחוז טענו שיש לפטרו לאלתר. ומדובר באותם אוהדים שתוצאות סקר שהם ערכו תמכו בגרנט אחרי ההחלטה שלו לא להופיע למשחק בסטוק ביום כיפור.

גרנט נתפס בעיני האוהדים כמי שנוטה להתבכיין על חוסר מזל, על פציעות ועל החלטות שיפוט - וגרוע מכך כמאמן שאינו יכול לשמש מוטיבטור בעיתות משבר. מבחינה עובדתית גרנט אכן סבל מכמה החלטות שיפוט, מפציעות של שחקני מרכז שדה כמו תומאס היצלספרגר, ג'ק קוליסון ועכשיו זאת של מארק נובל. הוא נתקע עם קירון דייר הלא יעיל שיושב על חוזה יקר ואין ממש מי שיקלוט אותו, ובתקופה האחרונה כל קבוצה שפגשה את ווסטהאם בליגה הגיעה אחרי הפסד. אבל כשמנג'ר מתחיל לדבר על כך זה סימן שהוא מאבד אחיזה בכוח המקצועי שלו.

עדיין לא מוזכר בהמנון של אוהדי ווסטהאם. גרנט (צילום: גטי אימג'ס)

בטור השגיאות של גרנט העונה יש עוד כמה נושאים, אבל גרנט הוא בבחינת 'רק מי שעושה טועה'. הטעויות המקצועיות שלו היו אנושיות לגמרי ולא שונות מאלו שעשו, עושים ויעשו מאמנים אחרים. הוא השקיע בוינסטון ריד ובפבלו בררה, שני שחקני רכש צעירים שלא ממש תורמים לקבוצה, שמונה מיליון פאונד - וזה הרבה מאוד כסף במועדון בעל תקציב רכש לא נדיב במיוחד.

הבחירה בפטרוביץ' כעוזר (במקום בסטיב קלארק) הייתה אומללה שכן שניהם בעלי אנגלית עילגת, והיעדר היכולת לתת את המילה המדויקת בזמנים הנכונים, ובמיוחד ברגעי משבר, קיבעה אצל חלק מהשחקנים תחושה של פער גדול מדי במנטליות מול גרנט. מה עוד שפטרוביץ' נתפס בעיניהם כמתנשא וכעצלן.

גרנט ניהל בד"כ היטב את המשחקים של הפטישים, בחר הרכבים מתאימים וערך חילופים טובים. ואם היו מי שצפו שגרנט יפגע בסגנון ההתקפי של ווסטהאם ויכפה עליה טקטיקה מגבילה - הם טעו. ובאופן פרדוקסלי גרנט הלך רחוק מדי דווקא בכיוון ההפוך. הוא נצמד זמנים ארוכים מדי למערכים התקפיים מבלי שיהיה לו גיבוי הולם מבחינה הגנתית ובמרכז השדה, ובעיקר כשהקשרים שלו לא תומכים בהתקפה שבה ממילא אין לו תותח אמיתי שעושה גולים מכלום.

ביקורת עניינת או מכוערת? תשאלו אותנו (צילום: גטי אימג'ס)

קורה שמתפתחות סיטואציות שבהן לא מאפשר לפתוח את המשחק, בעיקר כשמרכז השדה בנחיתות, ואז עדיף לעבות את המרכז, וגרנט לא הצליח לזהות את הרגעים האלה או לבטא הם את הידע הטוב שלו במשחק לחץ על מובילי הכדור של היריבה. זה בלט במשחק ההפסד הביתי לניוקאסל ובמשחק ההפסד באנפילד, ושם הוא איבד נקודות זכות רבות.

מנג'רים גדולים מגרנט בווסטהאם סגרו משחקים כשהמצ' אפ שלהם היה נחות והשיגו תוצאות. ג'ון לייל ז"ל אפילו התגאה בתוכנית המשחק שלו בגמר הגביע ב-1980 נגד ארסנל העדיפה, כשבחר לחכות בחצי שלו, לצופף את המרכז ולצאת למתפרצות מהירות. הארי רדנאפ עשה את אותו דבר בסיום עונת 1994/95 במסע ההיחלצות של ווסטהאם נגד הירידה. ולאף אחד לא היו טענות נגדם.

חדר ההלבשה בווסטהאם עדיין של גרנט. כיום הוא חייב לתת לעוזרים החדשים שלו מרחב פעולה גדול ולהיעזר ביתרונות היחסיים שלהם. כדאי לו לוותר על הטון המתבכיין ולהתאמץ כדי לייצר 'ראפור' אחר עם האוהדים. בתנאים כאלה הוא עדיין יוכל להטות את המזל לצדו במשחקים הקרובים ולסלול שביל בריחה לטובת הצלת הקריירה שלו בפרמיירשיפ.