מדינאים לא עוצרים בצהוב
ביבי צ'ארמר לא אמין, סרקוזי מלך עירום - מה זה פה, עיתונות חוקרת או מדור הרכילות של העולם הדיפלומטי? סמדר שילוני בשוק מהסקופ: אנשים מדברים על אנשים אחרים מאחורי הגב!
"בעולם נערכים למבוכה", הכריז המשפט הפותח באחת מגרורות ה"ויקיליקס" ברשת. סיכם ולא ידע מה סיכם. כי מה היא בעצם תרומתה של שערוריית הויקיליסט הנוכחית לחיינו? הדלפה, חשיפה, סנסציה? בבית ספר יסודי היתה לנו מילה יותר טובה לכל זה: הלשנה.
רבותי וגבירותי, ברוכים הבאים אל השטינקר-גייט. אוסף מסמכים מרעיש שאמור לזעזע את העולם, אבל בעצם חושף בעיקר מי אמר עלינו מה מאחורי הגב. מתברר שדיפלומטים הם עם מאוד נקי ומנומס, אבל כשהם יושבים באוטו בדרך הביתה אחרי הארוחה, היין והשבץ נא, הם פותחים את הפה על כל מי שישב מסביב לשולחן. ואיזה לכלוך יוצא משם, ויי זמיר.
העולם בהלם: גם מדינאים מרכלים! (צילום: AP)
שלושה מיליון מסמכים שנשמעים בערך ככה: רוסיה אמרה שליברמן הוא אחד משלהם, ארצות הברית סיכמה שנתניהו בעצם לא מבין שום דבר באיראנים. מובארק דווקא טען שביבי הוא אכבר גבר, אבל אי אפשר לסמוך על אף מילה שלו. האמריקנים חושבים שסרקוזי הוא מלך עירום, ואחמדיניג'אד הזה מנ-מניאק. הבשורה הגדולה? אנשים אשכרה מדברים על אנשים אחרים מאחורי הגב, ומדינות מרכלות על מדינות אחרות. סורפרייז.
אין לי בעיה עם הכאפות שעפות במרחב הבינלאומי. להיפך. יאללה בלגאן. שכל אותם אנשים שהרגישו נורא חשובים כששיחקו בדיפלומטיה והפכו אותה לשורה של קודים מתישים וריקודי חיזור מורכבים ורבי שכבות, יבלעו נא בבקשה את העלבון שבישלו בעצמם. אם החיים הם אוניברסיטה, אז הרכלנית של המחזור צריכה לעמוד בפני ההשלכות של הפה הגדול שלה. אין לי גם כלים לאמוד את הנזק הממשי שנגרם: מבחינתי הכל נשמע כמו "אוי אוי אוי".
זה לא חדש שהעולם הופך להיות טור רכילות אחד גדול. זה נחמד. בכל רגע נתון אני מעדיפה אייטם עסיסי של גוסיפ גירל על עוד פרשת מעטפות משמימה. רק צריך להקפיד שלא נבלע את הלקרדה ונסכים להאמין שמדובר בסקופ אמיתי, של גדולים. התקשורת היא אולי סוג של איל שני, שהופכת את חגיגת ויקיליקס ל"סנסציית אייטמים שנקטפה הבוקר ברחבי הרשת, בזוקה בהדלפות מסעירות עוצרות נשימה שחורכות את הזיכרון הלאומי בצריבת אגו", אבל בסופו של יום מדובר בעגבניה חתוכה ומלח גס.
אחמדינג'אד. וואלה, הם לא אוהבים אותו? איזה קטע
צילום: רויטרס
מומלצים
