חוק ועדות הקבלה: מי מורשה למיין אתכם?
הצעת החוק המקוממת שאמורה לעבור השבוע בכנסת תאפשר ליישובים להחליט מי יוכל לרכוש דירה ולהתגורר במקום לפי קריטריונים מעומעמים ובעייתיים. מדובר במנגנון שיאפשר אפליה קשה - ואין לה מקום בספר החוקים
תחושה קשה ומקוממת של אפליה, פגיעה בכבוד האדם ובעקרונות השוויון והצדק עולה כאשר קוראים את הצעת החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות, שאמורה לעבור השבוע בקריאה שנייה ושלישית ולהתקבל כחוק מחייב במדינת ישראל.
הצעה זו למעשה מבקשת להקנות לאגודות השיתופיות ביישובים והרחבות קהילתיות בהן מתגוררות עד 500 משפחות, זכות להחליט מי יוכל לרכוש דירה ביישוב ומי יידחה.
הסינון נעשה על בסיס ועדות קבלה שבוחנות קריטריונים שונים, בהם גיל, יכולת כלכלית, קביעות, מאפייני היישוב וקריטריונים מעומעמים ובעייתיים של "אי התאמה לחיי החברה בקהילה" או "אי התאמה למרקם החברתי – תרבותי של היישוב”.
במה בעצם מדובר?
בקרקעות ציבוריות זכותו של אדם מסוים לגור היכן שחפצה נפשו. ברחבי הארץ, ישנם יישובים והרחבות קהילתיות רבים שמספר המשפחות בהם לא עולה על 500, רובם יישובים רגילים ללא מאפיינים מיוחדים, שהוקמו על קרקעות הציבור ונמסרו לשם שימושם של החוכרים מבלי שנערך לגביהם תחילה מכרז.
כעת החוק המוצע מבקש לתת לגוף פרטי, האגודה השיתופית של היישוב, את הסמכות לסנן מתיישבים המעוניינים לגור ביישובים אלה, באמצעות מנגנון ועדת הקבלה.
ניסיון העבר מלמד כי מנגנון זה עלול להפלות קבוצות מסוימות באוכלוסיה ולפגוע קשה בזכויות אדם בסיסיות ובמקרים מסוימים אף לאפשר ספסור והפקת רווחים מהקרקעות הציבוריות, בניגוד לדין.
הרקע להקמת וועדות הקבלה
בעבר, מינהל מקרקעי ישראל אישר בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל השונות את הקמתן של ועדות הקבלה, המהוות מנגנון לסינון מועמדים.
יישובים אשר ביקשו להרחיב את אוכלוסייתם, לקלוט תושבים חדשים ואף להקנות לבני היישוב, שאינם בנים ממשיכים, אפשרויות מגורים בתחומי היישוב, שמרו לעצמם את הזכות להשפיע על זהות המצטרפים ליישוב באמצעות "זכות ההמלצה" שניתנה לאגודה ואשר בלעדיה לא הקצה המינהל מגרשים.
אולם ועדות הקבלה של היישובים ו"זכות ההמלצה" יצרו עיוותים חברתיים וכלכליים קשים.
סלקציה בהקצאת משאב ציבורי
ראשית, הקריטריונים המחמירים שנקבעים על ידי היישוב וחוסר השקיפות הקיים, העלו חשש כבד שבני מיעוטים, עולים חדשים, נכים, חולים, משפחות חד-מיניות או חד-הוריות, בעלי השקפה פוליטית או דתית שונה מזו הנהוגה ביישוב ויהודים שאינם משתייכים למעמד הסוציואקונומי אליו משתייכים חברי היישוב, נדחים על-ידי ועדות הקבלה על בסיס הקריטריון המעומעם של "אי התאמתם לחיי חברה בקהילה".
שנית, בעקבות "זכות ההמלצה" נוצרה תופעה שבה האגודות החקלאיות גבו תשלומי יתר מתושבים שביקשו לרכוש מגרשים וכתוצאה מהאפשרות לסחור בזכות ההמלצה, התגברה האטרקטיביות של שיווק מגרשים.
גם מינהל מקרקעי ישראל היה מודע לבעייתיות שנוצרה בעקבות מנגנון ועדות הקבלה ומצידו ניסה לצמצם את זכות ההמלצה בהחלטות מועצה שונות ובהתאם לפרסומים באמצעי התקשורת, אף לעצור פרויקטים מסוימים בהם עלה חשש לגביית כספים בניגוד לדין.
אולם על אף האמור לעיל, במקום לצמצם את מעמדן של ועדות הקבלה, בוחר כעת המחוקק לשדרג את מעמדן והלכה למעשה, מקנה לגוף פרטי אפשרות לערוך סלקציה בהקצאת משאב ציבורי.
אין לטעות לחשוב שמדובר על מקרים מיוחדים בהם קיים רצון של קבוצה קטנה, בעלת מאפיינים ייחודים מובהקים, לשמר על אורח חייה הייחודי. דבר שעשוי להיות לגיטימי ומוצדק בנסיבות המתוארות.
תעצים את ההפרדה החברתית
כאן מדובר על יישובים רגילים, ללא מאפיינים מיוחדים. האפשרות לסנן מועמדים באמצעות וועדות הקבלה ביישובים רגילים שכאלו רק תעצים את הפרדה החברתית וההדרה המרחבית בין הקבוצות השונות באוכלוסיה, באופן שעלול ליצור יישובים "הומוגניים-אליטיסטיים", על כל ההשלכות החברתיות והכלכליות השליליות המשתמעות מכך.
בהקשר לכך יש לומר כי החוק המוצע אומנם קובע כי ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום או מוגבלות.
אולם, מדובר באות מתה, כיוון שבפועל לא יהיה ניתן לאכוף איסור זה. כל עוד הקריטריונים הפרוצים של "התאמה לחיי החברה בקהילה" או "אי התאמה למרקם החברתי-תרבותי של היישוב" נשארים בעיניהם, הם מאפשרים, הלכה למעשה, לסרב לקבל מועמדים מטעמי גזע, דת, מין לאום ומוגבלות, כל עוד זו אינה הסיבה המוצהרת לאי קבלתם.
המנגנון הפסול בחוק הוא זה המאפשר את האפליה הקשה וגם זה שמראה שמדובר בחוק שאין לו מקום בספר החוקים במדינה דמוקרטית מתוקנת. בקשר לכך נשאלת השאלה, האם בבוא העת יוכל החוק לעמוד בביקורת שיפוטית?
הכותבת היא רכזת האגודה לצדק חלוקתי
לפנייה לכתב/ת 
