רשויות לניהול תחבורה ציבורית: מדוע זה לא מצליח בישראל?
ועדת סדן, מהחשובות בתחום התחבורה שהוקמו בישראל, המליצה לפני שלוש שנים על פתרון לבעיות התחבורה הציבורית בישראל: הקמת שתי רשויות - ארצית ולגוש דן - שיעבירו סוף סוף את נהג הרכב הפרטי לאוטובוס ולרכבת. למרות תמיכה גורפת של כל גוף אפשרי, לרבות האיחוד האירופי, בפועל לא קרה דבר. ynet מנסה לברר מה מונע את הקמת הרשויות הנחוצות כל-כך, והאם גם כאן מדובר במאבקי כוח ואינטרסים, שמונעים מהאזרח את השירות לו הוא ראוי. פרק שני בסדרה
ועדה מקצועית המליצה בחום, בנק ישראל תומך נלהב והאיחוד האירופי מייעץ. אז מדוע בכל זאת לא מצליחה המדינה להקים רשויות לניהול תחבורה ציבורית? בדיוק לפני שלוש שנים, בסוף 2007, פורסמו מסקנות ועדה מקצועית שמינה שר התחבורה דאז, שאול מופז, לבחינת הרפורמה בתחבורה הציבורית בישראל. המסקנות זכו לתמיכת בנק ישראל, רשויות מקומיות, ח"כים, בכירי משרד התחבורה, ואפילו לעזרה כלכלית ומקצועית של האיחוד האירופי, לא פחות.
נא להכיר: תחנת אוטובוס, ישראל 2010 (תצלום: הרצל יוסף)
שתי המלצות עיקריות קבעה הוועדה: להקים לאלתר רשות ארצית לניהול התחבורה הציבורית, ורשות דומה במטרופולין תל-אביב. שתי ההמלצות אגב, לא הפתיעו אנשי תחבורה מנוסים ובכירים. רשויות כאלה פועלות מזה שנים ארוכות במטרופולינים גדולים בעולם, ומוכיחות ידי יום כי ניתן להשיג יעילות תפעולית, שילוביות בין אמצעי תחבורה שונים, ובעיקר - שיפור ברמת השירות לנוסעים באמצעות ניהול רציני.
כשל התחבורה הציבורית:
- רפורמה בגוש דן: מהבטחה גדולה לסחבת מייאשת
אלא שכמו אין ספור דו"חות והמלצות מקצועיות שהוגשו לממשלה במהלך השנים, גם מסקנות הוועדה הזו - בראשה עמד פרופסור עזרא סדן - לא יושמו עד היום. בפרק השני העוסק בכשלי התחבורה הציבורית בישראל, בדק ynet למה נכשלה המדינה במקום בו הצליחו מדינות רבות אחרות. ואלה הממצאים:
סיפור שמתחיל לפני 35 שנים
הרעיון העומד מאחורי הקמת שתי הרשויות פשוט: תכנון הניהול ופיתוח של תחבורה ציבורית מרוכזים בידי גוף אחד, הפועל לשיפור שירות לנוסעים, ודואג לשילוב בין כל אמצעי התחבורה השונים. בסקירה שפרסם בשנה שעברה מרכז המחקר של הכנסת, מוסבר כי "העיקרון הוא ניהול אחוד של אמצעי התחבורה במטרופולין, על-ידי רשות אחת שבידיה האמצעים לתכנן ולבצע את מגוון אמצעי התחבורה, לשלוט בהם וכן לתאם ולשלב ביניהם, על-מנת להשיג יעילות מרבית".
מי נותן לך שירות? תחנה המשרתת מספר קווים, אך לא ממש את נוסעיה
באותה סקירה מצוין כי "במטרופולינים שונים בעולם, פועלות רשויות המפעילות את כלל אמצעי התחבורה העירוניים במרחביהן". גם ועדת סדן התייחסה לניסיון שנרכש במדינות שונות, ובמסקנותיה נקבע כי "ניהול אחוד וריכוזי בתפעול התחבורה הציבורית הוא תופעה שכיחה במטרופולינים בארצות המערב".
למעשה, הרבה לפני פרסום המלצות ועדת סדן, כבר עלה רעיון דומה. בדו"ח מבקר המדינה מ-1998, מתוארת הולדת הרעיון: "ב-1975 התגבשה במשרד התחבורה הדעה שכדי לפתור את בעיות התחבורה במטרופולין, יש צורך להקים רשות מטרופולינית לתחבורה, בעלת סמכויות תיאום בין הגופים העוסקים בנושא. המשרד הכין נוסח הסכם להקמת רשות כזאת, שהיה אמור להיחתם בינו לבין שש עיריות במטרופולין. ההסכם לא נחתם כיוון שלא כל הצדדים הסכימו לחתום. במהלך השנים הלכו והחמירו בעיות התחבורה במטרופולין, ואילו האחריות לפתרונן נותרה מחולקת בין גופים רבים".
בשנים שלאחר מכן, שב ועלה הרעיון כמה וכמה פעמים. בדו"ח מבקר המדינה מ-1988 נקבע כי "הקמת רשות מטרופולינית עשויה להשפיע על עיצוב תפיסה תחבורתית כוללת לאזור". ב-1996 המליצה ועדה מקצועית של משרד התחבורה להקים רשות ארצית לתחבורה ציבורית, וכן רשויות "מרחביות" להפעלת התחבורה הציבורית בתחומי המטרופולינים. במאי 1999 אושרה רפורמה מקיפה בתחבורה הציבורית, שכללה - שוב - המלצות בעניין הקמת רשות ארצית ורשויות מטרופוליניות. ההמלצות והתוכניות לא יושמו.
"דרוש ניהול אחוד וריכוזי"
לוועדת סדן לא היה ספק. בין היתר לאור הניסיון בעולם הגדול, נקבע באופן נחרץ כי יש להקים מיידית רשויות תחבורה ציבורית גם בישראל: ארצית ואחת למטרופולין תל-אביב, גוש דן אם תרצו. "תוקם לאלתר רשות ארצית לתחבורה ציבורית", הבהירו חברי הוועדה לשר התחבורה מופז. "מטרת הרשות תהיה להביא לתחבורה ציבורית נרחבת ויעילה. רשות זו תוביל את הרפורמה לייעול התחבורה הציבורית ושיפורה". בנוסף, החליטה הוועדה כי יש "לכונן לאלתר תאגיד שייקרא 'רשות ציבורית לניהול התחבורה הציבורית במטרופולין תל-אביב'".למעשה, שלושה חודשים לפני פרסום מסקנות הוועדה, החליטה הממשלה "להטיל על שר התחבורה ועל שר האוצר למנות צוות בין-משרדי לגיבוש מבנה, תפקידים ואופן התארגנות של רשות ממשלתית לתחבורה ציבורית, וכן לבחינת המבנה ואופן הארגון הנדרש לצורך פעילות במרחבים המטרופולינים". לוח הזמנים שנקבע: הצוות הבין-משרדי יגיש מסקנות תוך חצי שנה, ובכלל זאת "תוכנית ליישומן עד לסוף שנת 2008".
כשנה וחצי לאחר מכן, באפריל 2009, הביע בנק ישראל תמיכה בלתי-מסויגת בעמדת ועדת סדן. בדו"ח השנתי שפרסם, נקבע כי "במרחב המטרופוליני דרוש ניהול אחוד וריכוזי בתפעול התחבורה הציבורית. במטרופולין לא רצוי שיהיו כמה מפעילים של תחבורה ציבורית לסוגיה, משום שלמפעיל אוטובוסים לא תהיה מוטיבציה כלכלית להזין את קווי הסעת ההמונים של מפעיל אחר, בהיותם מתחרים ישירים שלו".
מאבקי כוח וסמכויות
במפתיע, רעיון הרשויות זכה מיד כשהועלה לתמיכה בקרב כל הגופים הרלוונטיים: משרד התחבורה, הרשויות המקומיות, חברות ממשלתיות העוסקות בתכנון תחבורה בגוש-דן, ואפילו משרד האוצר. לכאורה, מצב אידיאלי להקמה מהירה ונטולת סיבוכים. אלא שנראה כי הדברים שאמרו כל הגופים המוזכרים באופן רשמי, לא זכו לגיבוי בפועל. עד עתה לא הוקמה אפילו רשות אחת, בזמן שלפני שלוש שנים הומלץ על הקמה של שתיים באופן מיידי.
את ההסבר לחוסר יכולת המדינה להקים את הרשויות, וחיזוק להערכה כי כל הגופים הרלוונטיים התנהלו מעט אחרת מכפי שהתבטאו, אפשר למצוא בסקירת מרכז המחקר של הכנסת: "רוב הקשיים מתרכזים בטיב חלוקת הסמכויות בין הרשויות המקומיות לבין עצמן, ובין הרשויות המקומיות לבין הממשלה. עיקר הקושי הוא של הגופים השונים לוותר על חלק מסמכויותיהם לטובת גוף חדש, אשר אין להם שליטה מלאה עליו".
במלים פשוטות עוד יותר, וכאלה המוכרות לנו היטב: גם במקרה הזה מתגלה כי הבעיה הגדולה והמסרסת, היא חוסר הנכונות של הגופים התומכים בהקמת הרשויות, לוותר על סמכויות המוקנות להם על-פי חוק.
ומה אומרים על כך במשרד התחבורה? דובר המשרד הסביר ל-ynet כי "המשרד עורך בימים אלה 'פיילוט' בשיתוף עם עיריית חיפה וערים נוספות במטרופולין הצפוני וכן האיחוד האירופי, להקמת רשות מטרופולינית ניסיונית. כמו-כן מתבצעת כיום עבודת מטה, בשיתוף עיריית תל אביב ועיריות נוספות במטרופולין תל-אביב, להקמת רשות מטרופולינית בגוש דן. תוצאות הפיילוט ועבודת המטה, יקבעו את תחילת הפעלתן של הרשויות המטרופוליניות בארץ".