בג"ץ: שר המשפטים יכול למנוע חנינה של הנשיא

בג"ץ קבע היום (ב') כי נשיא המדינה לא יוכל עוד להעניק לעבריינים מורשעים חנינה על דעת עצמו, ויידרש להשיג את הסכמתו של שר המשפטים למהלך כדי להוציא אותו אל הפועל. ההכרעה התקבלה בהרכב מורחב של תשעה שופטי העליון, בראשות הנשיאה דורית ביניש. בכך הפכו השופטים את ההלכה שרווחה מאז 2006, שלפיה הדרישה בחוק לחתימתו של שר המשפטים על החלטת הנשיא להעניק לחנינה היא בעלת תוקף ייצוגי בלבד ואינה זכות וטו עליה.

בדעת הרוב של הנשיאה ביניש תמכו שבעה מבין חבריה להרכב, והתנגד לה השופט יורם דנציגר. הסוגיה העקרונית נידונה בבג"ץ בדיון חוזר בעתירה שהגיש אסיר שהורשע ברצח ובאונס נגד סירובה של שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, לחתום על החלטת נשיא המדינה דאז, משה קצב, לקצוב את עונשו. בשל אותו סירוב, נמנעה הוצאתה לפועל של החנינה.

העותר הוא ניר זוהר, שהורשע ב-1996 ברצח, אונס וחטיפה. הוא נשלח למאסר עולם, וב-2004 פנה לנשיא לשעבר קצב בבקשה לקצוב את מאסרו. לבני בתפקידה כשרת המשפטים דאז החליטה לאמץ את מסקנות ועדת השחרורים, שקבעו כי אין מקום להקל בעונשו של זוהר והמליצה לקצב שלא להיעתר לבקשה.

אלא שקצב העדיף לדחות את עמדתה, והורה לקצוב את עונשו של זוהר ל-32 שנות מאסר. למרות ההחלטה, עמדה לבני בסירובה לחתום על החנינה, והסוגיה הועברה לפתחו של בג"ץ - כשהאסיר דרש מהשופטים לחייב את שרת המשפטים דאז להוסיף את חתימתה לזו של הנשיא כדי לאפשר למהלך לצאת לדרך.

ב-2006 קיבלו השופטים אדמונד לוי ויורם דנציגר את העתירה, ובניגוד לעמדת השופט אליקים רובינשטיין הכריעו כי הדרישה בחוק משר המשפטים לחתום על החנינה אינה מקנה לו שיקול דעת עצמאי אם להיעתר לבקשה או לדחות אותה, ואינה מפקידה בידיו זכות וטו על הכרעות הנשיא.

בעקבות פסק הדין, הגישה הפרקליטות בקשה לערוך דיון נוסף בתיק - שההחלטה שהתקבלה בו היום הפכה את תמונת המצב על פיה. בהכרעה מהיום ביקרה הנשיאה ביניש את עמדת הרוב שקבעה לקבל את העתירה וגרסה כי גישת השופטים שם "אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי בישראל".

היא הסבירה כי משמעות עמדתם היא הותרת סמכות מוחלטת בידי נשיא המדינה בכל הקשור להענקת חנינות, "כזו שאין עליה ויכוח או ביקורת כך שהדבר אינו מתיישב עם רעיון האיזון והבקרה המאפיין את הממשל והדמוקרטיה בישראל".

ביניש הדגישה כי למרות הכבוד הרב שהיא רוחשת לנשיא המדינה, "גם הוא בשר ודם ואי אפשר להתעלם מכך שבמקרים חריגים ויוצאי דופן, עלול גם הנשיא לנקוט צעד שבסיסו בשיקולים זרים או פסולים". עוד היא ציינה, כי "לרשות שר המשפטים עומד מנגנון של כלים מקצועיים בטרם הוא מגבש את המלצתו לנשיא, ובכך בעצם מתאפשרת ביקורת פרלמנטרית ושיפוטית על הפעלת שיקול הדעת של שר המשפטים".

באשר לעניינו הפרטי של האסיר שהגיש את העתירה, קבעה נשיאת בית המשפט העליון להעלות שוב את בקשתו לפני ועדת שחרורים מיוחדת.