פרויקט "עיר ללא אלימות" השפיע?

העיסוק התקשורתי והציבורי בפרשת ניצב בר-לב והמתלוננת ד"ר אורלי אינס, מסיטים כמעט לחלוטין את תשומת הלב מנושא חשוב לא פחות. בימים האחרונים החלו לצוץ פיסות מידע המציבות סימני שאלה מעל הפרוייקט היוקרתי של המשרד לביטחון פנים, בשיתוף עם משטרת ישראל, רשויות מקומיות וגורמים נוספים -"עיר ללא אלימות", פרוייקט שד"ר אינס הובילה וניהלה בשנים האחרונות.

דו"ח שפרסם לאחרונה מרכז המחקר והמידע בכנסת, מעלה שאלות לגבי יעילותו של הפרוייקט. הגיוני כי לצד השקעה של כ-60 מיליון שקלים בשנה מכספי הציבור, תעלינה גם השאלות הנכונות לגבי יעילות הפרוייקט. בטרם נעסוק בפרוייקט המדובר כדאי להתבונן במספר תובנות חשובות בנושא האלימות וההתמודדות עימה.

• אלימות מטבעה, שלא כמו עבריינות רכוש, הינה התנהגות אקספרסיבית. התנהגות המבטאת מצב נפשי רגעי או מתמשך.

• התנהגות אקספרסיבית בניגוד להתנהגות אינסטרומנטלית (עבירות רכוש) קשה יותר (אם בכלל) להרתעה.

• הוכח מתוך מחקרים כי גם החמרה בענישה לא מביאה במרבית המקרים לירידה ברמת הפשיעה האלימה.

• בארה"ב הוכח כי קיומו של עונש מוות במדינה אחת, לעומת אי קיומו במדינה שכנה, או גם עלייה בקצב ההוצאות להורג, אינם מביאים לירידה בעקומת הפשיעה האלימה - כולל רצח. במקרים מסוימים העקומה אף עלתה באותה מדינה בה קיים עונש המוות או גבר קצב ההוצאות להורג.

• חלק ניכר מעבירות האלימות מתבצע בין אנשים בדרגת היכרות כזאת או אחר - בני זוג, שכנים, שותפים לעסק, אנשים הנמצאים בסכסוך מתמשך. אלימות במקרים אלה מתבצעת במקומות אינטימיים או מקומות סגורים, מקומות בילוי ובמרבית המקרים לא ניתן לצפות אותה מראש או למנוע אותה.

• בעולם כולו נמצא כי כאשר מכריזים על מלחמה בפשיעה, בין אם על ידי הגברת אכיפה בלבד או בין אם על ידי פרוייקט משולב הכולל אמצעי אבטחה למיניהם, מצלמות, אמצעי גילוי, והגברת פיקוח מצד גורמים נוספים בקהילה, עולה בטווח המיידי רמת הפשיעה המדווחת. ככל שגוברת האכיפה גוברת בהתאם גם החשיפה ומכאן התוצאה בדמות עלייה ברמת הפשיעה.

ג'וליאני והחלונות השבורים

• עוד לפני שיושם בעיר ניו-יורק בתקופת ראש העיר ג'וליאני מודל "החלונות השבורים" נוסו מודלים דומים בערים אחרות. התוצאה המיידית במרבית המקומות הייתה זינוק ברמת הפשיעה - תוצאה ישירה של האכיפה המוגברת ושל אכיפה של עבירות פעוטות לכאורה אשר לפני כן כלל לא נאכפו.

• באשר להצלחתו או כשלונו של מודל ה"חלונות השבורים", הרי שרק מחקר מקיף ומסודר שנערך שנים לאחר מכן חשף את האמת. ראש העיר ג'וליאני ועמיתו מפקד משטרת ניו יורק זקפו לזכותם הישגים מרשימים בדמות ירידה חדה בפשיעה בכלל ובפשיעה האלימה בעיר. בבדיקה שנערכה התברר כי בשורה של ערים נוספות שבהן לא נערך כל פרוייקט למיגור הפשיעה והאלימות ולא הושקע סנט נוסף מעבר לתקציב השוטף, התרחשה ירידה בפשיעה בצורה מרשימה לא פחות.

• המחקר חשף כי לאורך שנות ה-90' בהן הופעל מודל החלונות השבורים התרחשו מספר דברים משמעותיים:

• קבוצת הגיל בעלת התרומה המשמעותית ביותר לפשיעה האלימה הינה גילאי 16-24. ברחבי ארה"ב חלה בשנות הפרוייקט ירידה דרמטית בייצוג של קבוצת גיל זאת באוכלוסייה.

• באותן שנים הוכנסו שינויים משמעותיים בחוקים העוסקים בהפלות, והפלות הפכו לחוקיות. כתוצאה מכך, אימהות חד הוריות ממעגלי המצוקה יכלו להפיל בצורה חוקית במקום להוליד ילדים לתוך מעגלי מצוקה ופשיעה. עלייה בשיעור ההפלות החוקיות הביאה לירידה בשיעור הלידות למעגלים אלה ומכאן לירידה משמעותית במספר הנכנסים למעגלי הפשע.

• כתוצאה מגילויים אלה הפך במהרה מודל ה"חלונות השבורים" לאשליית מודל החלונות השבורים.

שיטת מדידה אחרת

ומכאן בחזרה למחוזותינו ולפרוייקט "עיר ללא אלימות". ראשיתו של פרוייקט זה הייתה צריכה להיות במדידה נכונה של רמת הפשיעה, הן ברמה הלאומית והן ברמות המוניציפאליות. מזה שנים נוהגים גורמים רשמיים בישראל להציג את תמונת הפשיעה במספרים מוחלטים ולא כפי שנהוג בכל העולם בשיעורים ל-100,000 תושבים. מדידה לא נכונה מובילה לזיהוי לא נכון של מוקדי הפשיעה.

מחקר שהסתיים זה לא מכבר מצביע לדוגמה, כי בעבירות הרצח והניסיון לרצח למשל - מדינת ישראל נמצאת באחד המקומות הנמוכים ביותר בעולם, עם שיעורים של כ 2 מקרים ל 100,000 תושבים לשנה. מכאן שתמוהה למשל עובדה שהוצגה בשבועות האחרונים על זינוק בעשרות אחוזים במספר הקטינים שרצחו בין השנים 2009 ל-2010. זאת ועוד בשלוש השנים האחרונות מסתמנת בחלק מהערים, בהן התקיים הפרוייקט, עלייה ברמת הפשיעה.

מדו"ח המחקר של הכנסת לא ברור האם אכן במקרים אלה נמדדו שיעורי הפשיעה כפי היו צריכים להימדד והאם העלייה המדוברת

 אינה אלא תוצאה ישירה של האכיפה המוגברת ושאר הפעולות, במסגרת פרוייקט עיר ללא אלימות. קרוב לוודאי שכן, ואם כך הדבר הרי שיש מקום לשאול במה הועילו כל אותם עשרות מיליוני שקלים, שהושקעו מידי שנה.

המצלמות והאכיפה המוגברת אינם מונעים את האלימות ודאי לא כאשר היא מתרחשת בחדרי חדרים, התנהגות אלימה ועבריינות אלימה, כפי שכבר נאמר אינה נרתעים בקלות. לאלימות במקרים מסויימים שורשים תרבותיים, היא ממוקדת במקומות מסויימים ובקבוצות אוכלוסייה מסויימות. אולי בעקבות כל המתחולל כיום בקרב הגורמים העוסקים בפרוייקט עיר ללא אלימות, המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל, יעשה שידוד מערכות אשר בין היתר יביא גם לבחינה מחודשת של פרוייקט עתיר ממון זה ולניתובו למקומות הנכונים והראויים.