מסמך מ-79': ניתוח הפסיכולוגיה הפרסית

"באופן די מפתיע, גם איראנים משכילים שחיים בסגנון מערבי, עם ניסיון רב מחוץ לאיראן, מתקשים להבין כיצד כל אירוע קשור באירוע אחר. למשל, כיצד המדיניות האמריקנית כלפי איראן קשורה להתנהגות שלה, וקשה להם להבין שיש להתנהגות הזו השלכות".

לא, לא מדובר בניתוח מעמיק של הניסיון הכושל של המערב לשכנע את הרפובליקה האיסלאמית להפסיק את העשרת האורניום, אלא בהמלצות שכתב דיפלומט אמריקני בטהרן ב-1979, זמן קצר אחרי המהפכה האיסלאמית. האם האמריקנים לא למדו מניסיון העבר? ייתכן, אבל כאן "נחלץ לעזרתם" אתר ההדלפות "ויקיליקס", שהעלה באוב את המסמך.

את המסמך חיבר ברוס ליינגן, האחראי על שגרירות ארה"ב בטהרן, זמן קצר לפני שסטודנטים

קיצונים השתלטו על השגרירות ולקחו אותו ועוד אנשי סגל כבני ערובה במשך 444 ימים. מדובר למעשה בהמלצות לשיטות לשאת ולתת עם האיראנים, בהסתמך על ניסיונו האישי ועל ההיסטוריה הפרסית, שנכתבו זמן קצר אחרי המהפכה האיסלאמית שהובילה בסופו של דבר לניתוק היחסים בין וושינגטון לטהרן.

ליינגן בחר להדגיש היבטים תרבותיים ופסיכולוגיים והציע שהמסמך ישמש כתדרוך לסגל הדיפלומטי ולאנשי עסקים. לדבריו, ההיבט המרכזי ביותר בפסיכולוגיה הפרסית הוא "אנוכיות", ששורשיה נטועים עמוק בהיסטוריה האיראנית שרצופה בחוסר יציבות וחוסר ביטחון.

הוא המליץ לא להיבהל מאפשרות של כישלון המשא ומתן והתייחס ל"מנטליות של הבזאר", במסגרתה הצד האיראני מנסה רק לנצל הזדמנויות לטווח הקצר, גם אם הדבר בא על חשבון הטווח הארוך. האיראנים, לפי המסמך, מתעסקים כמעט רק בעצמם ומשאירים מעט מאוד מקום להבנת נקודות מבט אחרות. לדוגמה, כותב ליינגן, "זה בלתי מובן לאיראני שחוק ההגירה האמריקני אוסר להנפיק לו ויזת תייר כשהוא נחוש בדעתו לעבור לגור בקליפורניה".  

"להתעקש על ביצוע" 

למרות שנכתב לפני יותר מ-30 שנה, המברק נראה רלוונטי לגמרי לתקופתנו, שבה המשא ומתן עם האיראנים סביב תוכנית הגרעין נמשך ונמתח. הדיפלומט האמריקני הבכיר בטהרן כתב על הלקחים שכל אחד שנושא ונותן עם האיראנים צריך ללמוד. ראשית, לעולם לא להניח שהאיראנים יכירו בצד השני, לא כל שכן שיעשו ויתורים. הוא מוסיף כי יש לכפות על האיראנים להכיר בעמדה של הצד השני. 

הוא מדגיש במברקו לוושינגטון כי עם האיראנים צריך "להתעקש על ביצוע כתנאי בל יעבור בכל שלב של המשא ומתן. הצהרת כוונות לא שווה כמעט דבר". עוד הוא מציין כי זה "בזבוז זמן" לנסות ולטפח רצון טוב עם האיראנים. לדבריו, צריך להיערך לכישלון המשא ומתן בכל זמן נתון ולא להיבהל מהאפשרות הזו.

כמו כן, כותב הדיפלומט האמריקני, אין לצפות שאיראני יבין בקלות את היתרונות ביחסים ארוכי טווח

המבוססים על אמון: "הוא יניח שהצד השני יריב שלו. הוא ינסה להגדיל ככל שהוא יכול את הרווחים המיידיים לעצמו. הוא יהיה מוכן ללכת מרחקים ארוכים כדי להשיג את המטרה הזו, כולל לקחת סיכון שבעתיד לא יעשו איתו עסקים".

בהיסטוריה הפרסית, מסביר ליינגן, שום דבר לא היה קבוע, כוחות עוינים ניסו כל הזמן לפלוש לאיראן, ובאווירה כזאת כל איראני חייב להיות ערני כדי שיוכל להגן על עצמו מפני "כוחות רשעים". 

לאורך כל המברק ניכר כי הפער התרבותי בין האמריקנים לאיראנים לא פשוט לתפישה ולהבנה. כך למשל, בשל התפישה של האיסלאם המאמין ברעיון של אל כל יכול, האיראנים מתקשים לקבל אחריות למעשיהם, כי הם מאמינים שכל הבעיות ייפתרו מלמעלה.