האטמוספירה תחכה לקדנציה השנייה של אובמה
ועידת האקלים נפתחה בקנקון על רקע הערכות לפיהן המדינות יתקשו להשיג הסכם גלובלי מחייב. מנהיגי המעצמות לא טרחו להתייצב, אך מסין דווקא נשלחה קרן אור קטנה
הדיווח המדאיג מצטרף להערכה בדבר הקושי להשיג הסכם גלובלי שיהיה הוגן, שאפתני ומחייב. אין פלא שראשי מדינות, שעשרות מהם, כולל מנהיגי המעצמות הגדולות, הגיעו לוועידה הקודמת בקופנהגן, התבטאו עם תחילת הועידה בנימוס מרוחק והתחמקו מלהגיע.
כך למשל ראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון, שפרסם אמנם ערב הוועידה מאמר נרגש על האקלים, אבל הוסיף שלא יגיע לקנקון וש"יהיה זמין בלונדון". על אובמה אפשר רק לחלום. נראה שהאטמוספירה תאלץ לחכות לקדנציה שנייה שלו בבית הלבן, כדי לראות ממנו את הנחישות האקלימית שהוא הראה לקראת ובמהלך הועידה בקופנהגן.
דווקא מסין, שעקפה ב-2010 את ארה"ב והתייצבה בראש הרשימה המפוקפקת של המדינות שפולטות גזי חממה, הגיעה קרן אור קטנה. שיי ז'נואה, השר האחראי על ניהול המשא ומתן בנושא האקלים מטעם סין, אמר לסוכנות הידיעות של סין, כי המדינה "מוכנה לרכך את הקו" בנושא השקיפות.
המעקב הבינלאומי אחרי הפליטות וצמצומן היה סלע מחלוקת משמעותי בקופנהאגן. ז'נואה אמנם לא השתמש במושג פיקוח בינלאומי ולא הביע נכונות פומבית לפתוח את שערי סין למעקב בינלאומי על רמת הפליטות, אבל אמר שלסין יש אינטרס שהעולם יידע מה היא באמת עושה.
נוכחות דומיננטית של נשים
פתיחת הוועידה הבליטה את הנוכחות הדומיננטית של נשים בתחום האקלים. נשיאות הוועידה, שניתנת באפן מסורתי למדינה המארחת, מוחזקת בידי שרת החוץ של מקסיקו, פטריציה אספינוזה. יו"ר אמנת האקלים של האו"ם, שהוא הגוף שמארגן ומנהל את הועידה, היא קריסטיאנה פיגאורס.
בראש קבוצת העבודה לשיתוף פעולה ארוך טווח במסגרת האמנה, עומדת מרגרט מוקהאננה סאנגארווה מזימבבוואה, סגניתה היא פקידה בכירה ממקדוניה, ועוד.
נשיא מקסיקו, פליפה קלדרון, קרא לצירי הוועידה לעשות ככל יכולתם כדי להגיע להסכם, שכן התחממות כדור הארץ כבר מורגשת במקסיקו ובעולם כולו. נאומו לצד דברי שרת החוץ אספינוזה, שיקפו את הרצון העז של מקסיקו שהוועידה תצליח, וניסו להפיח אופטימיות בוועידה, שנקודת הפתיחה שלה נמוכה.
האתגרים שניצבים בפני הוועידה
יו"ר אמנת האקלים פיגאורס, שזו היא הוועידה הראשונה בניהולה, דימתה את אמנת האקלים ל"שטיח קיר ססגוני", שיש למלא בו חללים כדי שיהיה יעיל. לאחר מכן היא מנתה את האתגרים שניצבים בפני הוועידה בשני המסלולים שלה: מסלול קיוטו והמסלול המכונה "שיתוף הפעולה ארוך הטווח במסגרת האמנה".
מסלול קיוטו הוא למעשה ניסיון להתאים את פרוטוקול קיוטו למצב הנוכחי, לעדכנו ולהרחיב את תוקפו למספר שנים נוספות אחרי 2010. פיגוארס קבעה שיש כאן שלושה אתגרים: לוודא שאין תקופת פער אחרי 2012 - כלומר שיש המשכיות, לגייס את התמיכה שהסכימו המדינות המתועשות לתת למדינות העניות יותר בכל הקשור להסתגלות בקופנהגן, ולשלוח סימן ברור מקנקון שגם הסקטור הפרטי ישתתף במאמץ לצמצום הפליטות ולמאבק במשבר האקלים.
במה שקשור לשיתוף פעולה ארוך הטווח קבעה פיגוארס, שיש להגיע להגדרה פורמלית ומחייבת ליעדי צמצום הפליטות, שכ-80 מדינות (כולל ישראל) כבר הצהירו עליהן בתחילת 2010. היא הוסיפה כי יש לוודא שהצמצום קורה בפועל ולאכוף אותו בשקיפות ובפיקוח אפקטיבי.
בנוסף, יש לבנות לדבריה באופן מעשי את קרן ההסתגלות הבינלאומית, את דרכי גיוס הכסף אליה ואת הפיקוח על מה שנעשה בכסף. שלישית, יש לבצר את ההוגנות של כל מאמצי הצמצום ארוכי הטווח.
פגישת העובדה הראשונה של קבוצת העבודה לשיתוף פעולה ארוך טווח (AWK-LCA) התחילה עם הצהרת כוונות שאפתנית של היו"ר, שהודיעה כי היא מתכוונת להגיש למליאת הוועידה מסמך מקיף, שיעסוק בכל סוגיות הליבה של הסכם אקלים גלובלי.
סביבה הצהרתה התעורר ויכוח, שמבהיר כי מה שנמצא על הפרק אינו רק הסכם כזה או אחר, אלא היכולת של אמנת האקלים של האו"ם להיות המסגרת שבה אכן יקודם המאבק במשבר האקלים. כשלון נוסף כמו בקופנהאגן עלול לסתום את הגולל על מסלול האו"ם, ולהפנות את הקהילה הבינלאומית לדרכים אחרות, מסורבלות פחות, לנקיטת פעולה.
מתוך "הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס - האדם השורף " - הבלוג של פרופ' דני רבינוביץ' המוקדש להתחממות הגלובלית ולשינוי האקלים. את הפוסט המלא תמצאו כאן
לפנייה לכתב/ת 
