ביה"מ: קשר מיני בין בוס לעובדת בהסכמה - מותר
בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע דחה תביעה של עובדת במפעל גדול בדרום, שדרשה פיצויים - לאחר שלטענתה הבוס שלה התעלל והטריד אותה מינית. השופט קבע כי צריך לכבד בחירות של אנשים, גם אם מדובר במעסיק ועובדת - בתנאי שלא מדובר בכפייה
רומן בהסכמה ולא ניצול מרות: לא פחות מ-400 אלף שקלים תבעה עובדת במפעל גדול בדרום מהמנהל הישיר שלה, לאחר שלטענתה התעלל בה מינית, הטריד אותה מינית, תקף וגם התנכל לה. בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע דחה את תביעתה וקבע כי קשר מיני בין מעביד לעובדת בהסכמה יכול להתקיים. ההחלטה הותרה לפרסום לבקשת עו"ד שירה בריק, ממשרד עורכי דין ליבליך-מוזר, שייצגה את ynet.
פסיקה זו ייחודית, לנוכח העובדה שמקרה דומה נגמר בתוצאה הפוכה בבית הדין הארצי לעבודה. בשנת 2006 התלוננה מ' (47) נגד ב' (60) - שהיה מנהל האגף בו עבדה במפעל בדרום הארץ. היא טענה במפעל, כי הוא מתנכל לה ומטריד אותה מינית, לאחר שהשניים קיימו קשר אינטימי. התלונה העוברה לטיפולה של עורכת דין חיצונית, שנשכרה על-ידי המפעל. עורכת הדין קבעה כי מ' אכן הוטרד מינית ושב' השתמש לרעה בסמכותו.
ביולי 2006 הגישה מ' תלונה במשטרה נגד ב', אך התיק נסגר מחוסר אשמה. משטרת דימונה, שחקרה את התלונה, הגיעה למסקנה כי מדובר היה ביחסים בהסכמה. גם הפרקליטות סגרה את התיק מחוסר אשמה. מ' לא ויתרה. היא הגישה ערר על ההחלטה לפרקליטות המדינה, בגין הפסקת ההליך הפלילי, אך הבקשה נדחתה.
בפברואר 2007 הגישה מ' נגד ב' תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, בגין הטרדה מינית. היא דרשה פיצויים בגובה 400 אלף שקלים. ב', באמצעות עורכי דינו רון סולקין ושלום פיניאה, טענו כי בין השניים היה רומן בהסכמה וכי מעולם לא ניצל את סמכותו או מרותו כממונה עליה בעבודה.
בתביעה תוארה מ' כאשה חלשה, שיחסיה עם הממונה עליה היו תוצאה של החשש מפניו. אלא שבחקירה הנגדית, שהוביל עו"ד סולקין, עלתה תמונה אחרת, לפיה מ' היתה שותפה פעילה למערכת היחסים שנרקמה בין השניים. כך, נהגה להתקשר ל-ב' ולנתק על מנת שהוא יוכל להתקשר אליה.
דרשה לבן, טרמפ לבת
היא עשתה זאת כיוון שבעלה חשד במערכת היחסים הנרקמת בין השניים, והזמין פלט שיחות יוצאות מהמכשיר הנייד שלה. בנוסף, קבע בית הדין כי הטענה לפיה ניצל את יחסי המרות ואילץ אותה לעבוד שעות נוספות - אין ממש, שכן עובדות נוספות במעמדה עבדו אף הן שעות נוספות.
לגבי טענתה, כי המגע הגופני בין השניים היה נגד רצונה, נקבע שאין בה אמת. בין היתר עלה כי מ' נהגה לומר ל-ב' כי היא אוהבת אותו, ואף ביקשה
ממנו להכין עבורה את הדרשה לבר מצווה של בנה, וביקשה כי יסיע את בתה בת ה-18 לבית של חברה בשעות הלילה.
בית הדין קבע כי העובדה כי מ' הפקידה בידיו של הממונה עליה את בתה, אינה מתיישבת עם הסיפור המתואר בכתב התביעה שהתייחס לאונס והתעללות. התובעת הציגה עצמה כמי שחוששת מבעלי סמכות, אך בבית הדין עלה כי במקביל ניהלה "מערכת יחסים", שטיבה אינו ברור עם בכיר אחר במפעל. היא כתבה לו בין היתר הודעת דואר אלקטרוני, המעידות על קשר קרוב מאוד שניהלו השניים.
עוד נקבע, כי לנוכח חששה מבעלה, שגילה שהיא בוגדת בו, אימצה מ' גירסה לפיה הוטרדה מינית והגישה תלונה במשטרה, שם אף התבטאה בפני החוקר כי לא היתה לה ברירה, אלא להגיש תלונה כי בעלה לוחץ עליה.
"להכיר בחולשות אנוש"
השופט משה טוינה קבע, כי "לטעמנו יש להכיר בחולשות אנוש, ולפיכך במציאות המתוארת... לא מצופה ממי מהם לתת דיווח פומבי-פורמלי לקשר ביניהם"... השופט אף ציטט את ד"ר אורית קמיר, מיוזמות החוק למניעת הטרדה מינית, שכתבה באחד ממאמריה, כי החוק מקשר את ההטרדה המינית עם הכרה בפגיעה בכבודם הסגולי של "אדם וחוה".
הוא ציין בפסיקתו, כי ההכרה בזכות לכבוד דורשת גם להכיר ולכבד את
בחירותיהם של צדדים לקשר, גם בין ממונה לכפופה ובתנאי שאין ניצול מרות, וגם אם הצדדים בדיעבד מצטערים על בחירתם. כלומר, יש לכבד את בחירתה של עובדת לנהל מערכת יחסים עם הבוס שלה.
מ' בחרה בתחילה לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה, אך בסופו של דבר משכה את תביעתה. בית המשפט הורה למ' לשלם הוצאות משפט בגובה של כ-10,000 שקלים.
לפנייה לכתב/ת 
