כיצד נקבעת ירידת הערך לאחר תאונה?
ירידת ערך: בית המשפט דחה חוות דעת של שמאי חברת הביטוח, וקיבל את זו של השמאי הפרטי של המבוטח וקבע - יש לחשב את ירידת הערך של רכב שנפגע בתאונה בעיניו של קונה ממוצע, ולא של שמאי ממוצע
"כשמדובר בירידת ערך, הרי שיש מקום לבחון זאת בעיניו של הקונה הממוצע שלו, ולא בעיני השמאי הממוצע", כך פסק השופט עמית פרייז מבית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא, כאשר העדיף חוות דעת בדבר ירידת ערכו של רכב לאחר תאונה שהתבססה על ירידת ערך "מסחרית", לעומת חוות דעת של שמאי חברת ביטוח, שהתבססה על ירידת ערך "טכנית". פסק הדין ניתן בעקבות תביעה שהגיש בעל הרכב נגד חברת הביטוח שירביט, על סכום של 10,072 שקל - ההפרש בין הסכום ששילמה לו חברת הביטוח כפיצוי בגין ירידת ערך רכבו, לבין הסכום שהעריך השמאי הפרטי.
בחוות הדעת של שירביט קבע השמאי מטעמה, אלדד קושמירק, כי יש לחשב את ירידת הערך לפי המלצות ועד ששון, שאומצו על-ידי איגוד השמאים. לפי החישוב שלו, ירידת הערך של הרכב מגיעה ל-2.5% בלבד. השמאי מטעמו של בעל הרכב, ויקטור עידן, קבע כי יש לחשב את ירידת הערך המסחרית של הרכב, ולא את ירידת הערך הטכנית. לפי חישוביו, ירידת הערך היא של 13,392 שקל, לעומת 3,720 של חברת הביטוח. הצדדים היו חלוקים גם בשאלת החזר שכר טרחתו של עידן. בעוד התובע טוען לתשלום מלא שכר הטרחה בסך 2,660 שקל, חברת הביטוח הנתבעת שילמה לתובע 400 שקלים פחות.
בפסק הדין דוחה השופט את טענתה של שירביט כי ויקטור עידן מנסה לעשות לביתו, למצוא חן בעיני לקוחותיו ולכן מגיש חוות דעת מנופחות. התברר כי מי שהפנה את התובע לשמאי, היה סוכן הביטוח שלו. "מבוטח שפונה לחוות דעת מקצועית בהפניית סוכנו בהקשר של אירוע ביטוח, זכאי לקבל מחברת הביטוח את מלוא שכר הטרחה בו חוייב, אף אם לדעתה של האחרונה, בדיעבד ולאחר תשלום שכר הטרחה, זה היה גבוה מדי", קבע השופט.
השופט דחה את ניסיון חברת שירביט לפגוע במהימנות עידן. לדבריו, גישתו של עידן ביחס לכללי הערכת ירידת הנזק שנקבעו בדו"ח ועדת ששון, הינה ביקורת עניינית על-פי הבנתו המקצועית, וכי הוא אינו מקבל את שיטת ההערכה שבכללים, מכיוון שאינה נותנת ביטוי לירידת הערך המסחרית, אשר הינה הבסיס המרכזי להערכותיו".
בסופו של יום העדיף השופט את חוות דעתו של עידן, למרות שציין כי "בדרך כלל יש להעדיף את האסכולה המקובלת (ועדת ששון), ולא את אסכולת המיעוט (ויקטור עידן)". עם זאת אמר השופט, כי "כשמדובר בירידת ערך, הרי שיש מקום לבחון את ירידת הערך בעיניו של הקונה הממוצע, ולא בעיני השמאי הממוצע. בענייננו, מדובר ברכב שלאחר כ-10 ימים מעלייתו על הכביש, ו-300 ק"מ בלבד, עבר תאונה שהצריכה תיקון בעלות של כ-17,000 שקל.
"אף אם הרכב תוקן באופן שכמעט לא ניתן להבחין שעבר תאונה, הרי שעצם מודעותו של הקונה הממוצע להתרחשות התאונה, בשלב כה מוקדם של חיי הרכב, היא זו שמעמידה באופן הגיוני ביותר את קביעתו של מר עידן בדבר ירידת ערך של 9%. איני יכול להעלות על הדעת מקרה בו קונה אפשרי של הרכב, יבטא את עצם קרות התאונה בשלב כה מוקדם, בהצעת מחיר תואמת את הערכת מר קושמירק (שמאי חברת הביטוח, ב.ב). לא אחטא לאמת, אם אומר שאף יהיו קונים פוטנציאלים אשר יעריכו בנסיבות אלה את ירידת הערך באופן גבוה יותר מהערכת מר עידן, בהציעם הצעות מחיר", אמר השופט.
בסופו של יום התקבלה התביעה במלואה, כולל תשלום שכר טרחתו המלא של השמאי מטעם המבוטח, שחוות דעתו התקבלה על-ידי בית המשפט. השופט קבע גם הוצאות בשעור חריג לתובע, "שכן מדובר בהליך שהצריך זמן הכנה לדיון, וזמן התדיינות בשיעורים גבוהים מהמקובל בתביעות קטנות. בנוסף, ההליך הצריך עדות מומחה שעלותה גבוהה לאין ערוך מעדות עד רגיל. בשים לב לכל אלה, אני פוסק לטובת התובע הוצאות בסך 3,000 שקל, קבע השופט. שרביט חויבה אם כן לשלם לתובע 13,072 שקלים, אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.