עשור טוב: למרות הכל, רובנו עשירים יותר
מהשוואה בין עליית המחירים לעליית השכר מאז שנת 2000 עולה כי רמת החיים של רוב השכירים, מעובדי קבלן עד אנשי היי-טק, עלתה. החדשות הרעות: הפערים גדלו, המנהלים הבכירים ועובדי המונופולים הגדולים התעשרו עוד יותר, והיחידים ששכרם נשחק הם המורים - גם אחרי הרפורמה
| המוצרים התייקרו |  | המשכורות גדלו יותר | | הפערים גדלו עוד יותר | | ודווקא המורים התרוששו |
האם אתה מרוצה מהשכר שלך? על מכתב שרשרת, שהסתובב לפני מספר שנים באינטרנט, הופיע שלט קטן, ועליו השאלה המתסכלת הזאת, ומתחתיה המלים "כן" ו"לא". הסמן נע בין שתי המלים והגולש היה אמור ללחוץ על אחת מהן.
שלחתי את העכבר מיד למילה "לא", וכך עשו גם עשרות עובדים אחרים שקיבלו את המכתב יחד אתי. אבל - כמה מרגיז! - הסמן ניתר לו מעל כפתור ה"לא" והנסיונות החוזרים ללחוץ עליו נכשלו שוב ושוב. כשנשברתי ולחצתי על ה"כן" הופיעה תשובה מעצבנת עוד יותר: "ידענו שאתה מרוצה".
כאלה אנחנו, השכירים (כלומר, 90% מהאנשים): העובד יכול למצוא בעבודתו עניין וסיפוק ולהיות מרוצה מהתוכן, מחבריו לעבודה ומשעות העבודה. אבל רק עובדים מעטים - בכל רמות השכר - "יודו" שהם מרוצים משכרם. ייתכן שזהו מנגנון הישרדות בריא: עובד ששמח בחלקו יתקשה לגשת לבוס ולבקש העלאה.
לרוב השכירים נדמה שהם שווים יותר ממה שהם מקבלים, שהמחירים עולים מהר יותר משכרם ושהכסף לעולם אינו מספיק. העלאות השכר הן חד-פעמיות, ובין העלאה להעלאה - המחירים ממשיכים לעלות, ונדמה שאין סיכוי להדביק אותם.
אבל מהשוואה בין השכר הממוצע ו המחירים לפני עשור עם אלה של היום עולה הפתעה משמחת: מצבם של רוב העובדים בישראל השתפר קצת ביחס לשנת 2000. מדובר גם במעמד הביניים וגם בעובדים עניים. כוח הקנייה - מספר הדברים שהעובד הממוצע יכול לקנות - גדל. טענתם של הארגונים החברתיים שרק העשירים נהנו מפירות הצמיחה - אינה מדוייקת.
ישראל ידעה בעבר אינפלציה אדירה. היו שנים שבהן עלו המחירים בעשרות אחוזים, ובין 1982 ל-1985 - במאות אחוזים. מי שגדל באותן שנים זוכר ששאל במכולת "כמה עולה הארטיק היום", והמבוגרים יותר זוכרים שהמירו שקלים לדולרים שאגרו מתחת לבלטות. אבל רוב האזרחים שרדו את התקופות האלה, כי הממשלה וההסתדרות חילקו תוספות יוקר שהתאימו את השכר למחירים. דווקא המנהלים הבכירים זוכרים את התקופה כטראומה - כי האינפלציה ערערה את יציבות המשק.
בחודשים האחרונים ראינו עליית מחירים לא קטנה. מוצרי החלב, הקפה, הסוכר, השמן, העגבניות ושאר ירקות התייקרו, והלחם התייקר השנה פעמיים. וכמובן - הדירות, שהתייקרו בתוך שנתיים בלא פחות מ-41%. אבל אנחנו עדיין רחוקים מהטירוף של שנות ה-80. מאז תוכנית הייצוב של 1985 האינפלציה ירדה לפחות מ-5%. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי האינפלציה מדצמבר 2000 עד אוקטובר 2010 הסתכמה בכ-24.9%. לא מסוכן, לא חריג ביחס לעולם.
עם זאת, האינפלציה בארץ מתנהגת כמו ילד מפונק, שמשקיע בצעצועים יפים ומזניח את הצרכים הקיומיים. המזון והדיור מתייקרים ודברים אחרים, יפים וחשובים אבל חיוניים פחות - נעשים זולים.
תורים במרכז עזריאלי: משתכרים יותר, קונים יותר
מנתוני הלמ"ס עולה כי בשנת 2000 עלתה דירת 3.5 חדרים 680 אלף שקל, וכיום היא עולה כ-1.1 מיליון - התייקרות של כ-62%. דירה בירושלים התייקרה ב-92%, בגוש דן ב71%, בשרון ב-79%, בנגב ב-75% ובחיפה והצפון ב-20%. גם הדירות להשכרה התייקרו: דירת 2.5 חדרים הושכרה בשנת 2000 בממוצע ב-2,013 שקל לחודש, וכיום היא מושכרת ב-2,644, עלייה של31.3%.
מחיר הלחם האחיד זינק משנת 2000 ב-88%, למרות שהוא בפיקוח; העוף התייקר בכ-50%, וכך גם הקפה והגזר; הסוכר התייקר ב-127% והעגבניות - ב-200%. מוצרי החלב דווקא הוזלו ב-10% - למרות ההתייקרויות האחרונות שלהם.
התייקרות המזון נובעת מהתייקרות עולמית של חומרי הגלם לייצור מזון - סוכר, חיטה ודלק, עקב הצמיחה בסין ובהודו, שגורם לסינים ולהודים לאכול ולנסוע יותר. וגם הדלק, כמובן, התייקר: ליטר בנזין 95 אוקטן עלה לפני עשור 4.13 שקל ואילו כיום הוא מתקרב לשבעה שקלים - עלייה של כ-70%. טוב לאיכות הסביבה, רע לחשבון הבנק. יש לציין שהתחבורה הציבורית התייקרה פחות: כרטיס אוטובוס מירושלים לתל-אביב התייקר ב-14%.
מכשירי החשמל, לעומת זאת, הוזלו: גורם ברשת מחסני חשמל מעריך כי המחשבים הוזלו בכ-40% ואילו מכשירי ה-DVD הוזלו ב-90%. גם הבגדים זולים יותר: מחירה הממוצע של חולצה ירד, לפי הלמ"ס, ב-32.6%, ואילו אבקת הכביסה הוזלה ב-18.3%.
התייקרויות, ובעיקר התייקרויות של דיור ומזון, קשות יותר לשכבות החלשות. העשירים בוחרים בין בזבוזים לחיסכון, העניים בוחרים בין מחסור לחובות. כשהחולצות יקרות, אפשר לקנות פחות, לחפש מציאות או לחכות לסוף העונה. אבל על מזון, שכר דירה ומשכנתא חייבים לשלם.
אבל גם העניים אינם סובלת מההתייקרויות אם השכר או הקצבה שלהם גדלים בקצב דומה. ומסתבר ששכרם של רוב העניים העובדים עלה יותר מהמחירים.
| המוצר | מחיר ממוצע בדצמבר 2000, בשקלים | מחיר ממוצע באוקטובר-2010, בשקלים | אחוז התייקרות | ביחס לשכר הממוצע |
| דירת 3.5 חדרים למכירה | 680 אלף | 1.1 מיליון | +62% | 29% יותר |
| דירת 2.5 חדרים להשכרה | 2,013 לחודש | 2,644 לחודש | +31.3% | 9.6% פחות |
| דירה למכירה בגוש דן | 795 אלף | 1.36 מיליון | +71% | 25.9% יותר |
| דירה למכירה בצפון הארץ | 493 אלף | 594 אלף | +20% | 11.6% פחות |
| לחם אחיד | 2.6 | 4.7 | +88% | 38% יותר |
| קילו עוף | 14 | 20.8 | +48% | 8.9% יותר |
| קוטג' | 7.4 | 6.75 | -8% | 32% פחות |
| קילו עגבניות | 3.5 | 10.5 | +200% | 120% יותר |
| מקרר | 20.8% פחות מאשר ב-2000 | -20.8% | 42% פחות | |
| מחשב | כ-40% פחות מב-2000 | -40% | 56% פחות | |
| מכשיר DVD | כ-90% פחות מב-2000 | -90% | 93% פחות | |
| אבקת כביסה | 18.3% פחות מב-2000 | -18.3% | 40% פחות | |
| חולצה | 32.6% פחות מב-2000 | -32.6% | 50.3% פחות | |
| תספורת | 15.4% יותר מב-2000 | +15.4% | 15% פחות | |
| כרטיס נסיעה באוטובוס עירוני | 4.7 | 5.8 | +23.4% | 9.1% פחות |
| ליטר בנזין 95 אוקטן | 4.13 | 6.51 | +57.6% | 16% יותר |
| שכר לימוד בגן ילדים פרטי | 36.2% יותר מב-2000 | +36.2% | 0.2% יותר |
מנתוני הלמ"ס עולה כי השכר הממוצע במשק עמד בסוף שנת 2000 על כ-7,000 שקל לחודש ברוטו. מאז, הוא עלה ב-21% והגיע ל-8,500 שקל לחודש ברוטו. האינפלציה בעשור הסתכמה ב-24.9%, כך ששכר הברוטו הריאלי - כמות הדברים שאפשר לקנות בשכר - ירד בכ-3%.
אבל הממשלה ביצעה בעשור האחרון הורדת מסים חדה. מחישוב שערכה רשות המסים עולה כי השכר הממוצע לגבר בניכוי מס הכנסה עמד בשנת 2000 על כ-5,860 שקל לחודש, ומאז עלה ב-36% והגיע ל-7,960.
השכר הריאלי הממוצע בניכוי מס - כמות הדברים שעובד יכול לקנות - עלה ב-8.7%. די עלוב בהשוואה לעלייה ברמת החיים ברוב העולם ובישראל בעבר, אבל הרבה יותר מכלום. יהיה מי שיגיד שהפחתות המס הזיקו לנו יותר משהועילו, כיוון שהמדינה קיצצה והזניחה שירותים חיוניים כמו חינוך, בריאות, משטרה וכיבוי אש. אבל צריך להודות: הורדת המסים הפכה את רובנו לקצת יותר עשירים. גם העובדים העניים נהנים ממנה, כי רף המס המינימלי עלה. עובד שהשתכר 5,000 שקל ברוטו לחודש שילם בעבר מס הכנסה וכיום הוא פטור.
| אופן החישוב | השכר החודשי הממוצע בסוף 2000, בשקלים | השכר החודשי הממוצע כיום | שיעור עליית השכר | שיעור עליית המדד | רמת החיים - המדד ביחס לשכר |
| ברוטו | 7,000 | 8,500 | 16% | 24.9% | ירידה של כ-3% |
| בניכוי מס הכנסה (לגבר) | 5,860 | 7,960 | 35.8% | 24.9% | עלייה של 8.7% |
השכר הממוצע לגבר בתעשייה, בניכוי מס, עמד ב-2000, לפי הלמ"ס, על 7,075 שקל לחודש, וב-2010 עמד השכר על 9,427 שקל. כלומר - כוח הקנייה שלו עלה בכ-12%; כוח הקנייה של של עובד תובלה עלה בכ-18%. השכר הממוצע לעובדת ברשתות השיווק, בניכוי מס, עלה מ-4,542 ל-6,947 שקל לחודש, וכוח הקנייה שלה זינק ב-22%.
שכר המינימום עלה גם הוא - מ-2,950 שקל לחודש בסוף 2000 ל-3,850 שקל כיום, עלייה של 28.3%, הודות להצמדת שכר המינימום לשכר הממוצע ולהסכם הקואליציוני המפורסם משנת 2006. כוח הקנייה של המאבטחים, עובדי הניקיון והקופאיות עלה ב-2.6%.
אל תתנו לחדשות המשמחות על עליית השכר לעוור את עיניכם. הרעות החולות של החברה הישראלית לא נפתרו אלא להיפך - החמירו. הפערים בין עשירים לעניים בישראל היו הגדולים בעולם המערבי, למעט ארה"ב, כבר ב-2000 וכעת הם גדלו אף יותר. הפערים גדלו גם כאן וגם בחו"ל, וישראל וארה"ב נשארו ה"פעורות" ביותר.
הפער המשיך לגדול משתי סיבות: האחת היא שכוח הקנייה של הקצבאות לא גדל כלל, והשנייה, שכוח הקנייה של העובדים העניים גדל, אבל זה של העשירים גדל יותר.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר פעם בזמן ששימש כשר האוצר: "כל אחד היה מעדיף להיות עשיר במדינה שבה הפערים גדולים אבל כולם, כולל העניים, חיים טוב יותר, מאשר במדינה שבה הפערים קטנים אבל כולם יותר עניים". שאלה של השקפת עולם.
התעשרת? המנהל התעשר יותר
מצב עובדי ההיי-טק השתפר בשיעור ממוצע. שכר הברוטו של עובד ההיי-טק הממוצע עלה, לפי הלמ"ס, מ-17 ל-20 אלף שקל לחודש. מתחשיבי רשות המסים עולה כי הנטו של עובד היי-טק (גבר) עלה מ-11,845 ל-16,252 שקל. כוח הקנייה שלו עלה ב-9.8%.
מצב עובדי הבנקים, חברות הביטוח, חברת החשמל ומקורות השתפר הרבה יותר. נתניהו הבטיח ש"האיש השמן" - עובדי המונופולים הגדולים - יפסיק לרכב על "האיש הרזה". זה לא קרה: הברוטו הממוצע של עובדים הפיננסים, החשמל והמים, שעמד ב-2000 על 14 אלף שקל לחודש, זינק ב-42% והשתווה לברוטו בהיי-טק. כוח הקנייה שלהם עלה בכ-28% - פי 10 יותר משל עובדי הקבלן שמנקים את המשרדים שלהם.
המרוויחים הגדולים ביותר היו הבעלים והמנהלים בחברות הגדולות. חברת כימיקלים לישראל, לדוגמא, רשמה ב-2000 רווח תפעולי של 220 מיליון דולר. ב-2009 הוא זינק ל-938 מיליון דולר - יותר מפי ארבע. העובד התעשר ב-12%, המפעל התעשר ב-350%. הרווח הנקי של אסם צמח ב-198%, מ-100.5 ל-291 מיליון שקל.
מנתוני הבורסה לניירות ערך עולה כי שכרו הממוצע של מנכ"ל (גבר) באחת מ-25 החברות הגדולות בבורסה (ת"א 25), בניכוי מס עלה מ-184 אלף שקל ל-397 אלף שקל, וכוח הקנייה שלו גדל ב-64% - בהנחה שהוא משתמש ברוב הכסף לתשלום משכנתא ולרכישת פירות וירקות, חולצות, דלק, מכשירי חשמל.
ורק לסבתא לא נשאר
בקצה השני נמצאים אלה שכוח הקנייה שלהם לא עלה כלל: מקבלי הקצבאות. קצבאות הילדים ודמי האבטלה והבטחת הכנסה ירדו באופן חד, במספרים מוחלטים. ואולם, לא בטוח שרמת החיים של המובטלים ירדה, כיוון שרובם עובדים בחלק מהזמן, וכיום הם עובדים תקופות ארוכות יותר מאשר ב-2000 בגלל הירידה באבטלה.
אבל יש קבוצת אנשים אחת שכוח הקנייה שלה היה ונשאר הנמוך ביותר. קצבת הזיקנה ליחיד עמדה ב-2000 על 1,114 שקל לחודש וכעת עלתה ב-24% בלבד, ל-1,384. כוח הקנייה של קשיש ערירי ללא פנסיה ירד ב-0.7%. קיצבת הזקנה בישראל הייתה ונשארה הנמוכה ביותר בעולם המערבי, לפי כל קנה מידה.
נתניהו הבטיח שוב ושוב, באינספור הנאומים שבהם שיווק את הרפורמות הכלכליות שלו, שישתמש בכסף שהרפורמות יכניסו למשק כדי "לעזור לאלה שבאמת אינם יכולים לעבוד, כמו הקשישים". הרפורמות אכן הכניסו המון כסף - אבל הוא שימש לדברים אחרים. בכירים אחרים כמו נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, פיזרו הבטחות דומות. במצע הליכוד בבחירות האחרונות נכתב בפירוש כי יש להעלות את קצבאות הזיקנה ב-50%. אולי נתניהו עוד יקיים אותה. למה למהר?
| שכר בשנת2000, בניכוי מס הכנסה (בשקלים) | שכר ב-2010 בניכוי מס הכנסה (בשקלים) | אחוז גידול בשכר | אחוז שינוי בשכר הריאלי, ביחס לאינפלציה | |
| עובדת ניקיון | 2,950 | 3,850 | 28.3% | +2.6% |
| עובדת במלון | 4,550 | 6,000 | 52.9% | +5.7% |
| עובדת ממוצעת בקניון | 4,550 | 6,950 | 52.9% | +22.4% |
| מורה | 5,230 | 6,500 | 24.3% | -0.4% |
| עובד ממוצע בתעשייה | 8,740 | 9,960 | 40% | +12% |
| נהג | 5,850 | 8,670 | 48% | +18% |
| עובדת במערכת הבריאות | 6,980 | 9,630 | 38% | 10.4%+ |
| עובדת במשרד ממשלתי | 8,960 | 12,000 | 34.6% | +10.7% |
| עובד הייטק | 11,850 | 16,250 | 37% | +9.8% |
| עובד ממוצע בבנק או בחברת החשמל | 10,200 | 16,250 | 59.5% | 27.6% |
| מנכ"ל חברה גדולה | 184,000 | 379,000 | 105% | +64% |
| קשיש שחי מקצבת זקנה | 1114 | 1384 | 24% | -0.7% |
העלייה ברמת החיים חיזקה עיוות נוסף, מסוכן עוד יותר מאדישות המדינה לגורל הקשישים. שכר הברוטו הממוצע של מורה עמד בשנת 2000 על כ-5,500 שקל לחודש, והשכר אחרי מס הכנסה היה 5,226 - בהנחה שהמורה הממוצעת היא אישה עם שני ילדים, שנהנית מהאפלייה לטובה של נשים בנטל המס.
מאז יצאה לדרך ברעש גדול רפורמת "אופק חדש" שהתיימרה להביא לשיפור דרמטי במעמדם ושכרם של המורים, שכרם אכן עלה, ועומד כיום בממוצע על כ-6,500 לחודש ברוטו. הנטו הממוצע של מורה שהיא אם לשניים עלה ל-6,496 בלבד.
יוזמי הרפורמה ויח"צניה שכחו שהוצאות המורים גדלו גם הן וששכרם של עובדים בענפים אחרים עלה גם הוא, כך שבאופן יחסי, מצב המורים לא השתפר. הנטו של המורים עלה ב-24.3% בלבד - פחות מזה של כל ענף אחר במשק ופחות משיעור האינפלציה. כוח הקנייה של המורים לא עלה, הוא ירד ב-0.4%.
למעשה, שכרם נשחק עוד יותר, כיוון שבתמורה להעלאה הם עובדים יותר, בטענה השקרית שיום העבודה הקצר שלהם הצדיק בעבר את שכרם המחפיר.
חשוב לציין, כי יתכן שבדיקה של השכר הממוצע במערכת החינוך בעשור הבא תראה שהמצב השתפר, מכיוון שתכנית "אופק חדש" כוללת גם שיפור משמעותי בתנאי הקידום של המורים. אך על כל פנים, שכר המורים בישראל היה ונשאר הנמוך בעולם המערבי. במדינות המערב הם משתכרים מעל לממוצע, בישראל הם מתחתיו - ומצבם ממשיך להידרדר. אם הממשלה חושבת ברצינות לתקן את המעוות, היא צריכה להעלות את שכרם פי כמה וכמה וגם לגייס מורים נוספים.
אין מנהיג חשוב שלא דיקלם פעם עד כמה החינוך חשוב וחיוני. פוליטיקאים אוהבים קלישאות, אבל הבעיה היא שהקלישאה הזאת לגמרי נכונה. תקציב החינוך בישראל הוא הגדול בעולם ביחס לגודל המדינה, אבל מספר הילדים כאן הוא הגבוה במערב והתקציב מתחלק ביניהם, כך שלכל ילד נשאר הרבה פחות.
אם שכר המורים יעלה, תקציב החינוך יצטרך לגדול בעשרות מיליארדי שקלים ויהפוך מגבוה לגבוה מאוד-מאוד-מאוד. מניין יבוא כל הכסף הזה? ים המלל והלהג של ויכוחי התקציב בקושי הזכיר את המורים. עשינו רפורמה, זרקנו להם כמה גרושים, ועכשיו שישבו בשקט. עתיד המדינה? עזבו אתכם משטויות.
לפנייה לכתב/ת 
