המנועים של גוגל לא חזקים בחיפוש אהבה
אחרי שפגשתי את התייר הצרפתי הרגשתי שאם אמצא אותו אני עומד להיכנס להרפתקה רומנטית ולא רק מינית, שמפעילה את כל החושים ומאפשרת לחבק, להתעניין וללטף. אני אעבור חוויה לה אני מחכה כבר 30 שנה
בחסותו של חברי הטוב ברק, אחרי עוד הפגנה בכיכר לזכרה של הדמוקרטיה, השמאל ובכלל, הלכנו לאכול גלידה עם חבריו המשעממים. בדרך, ברק סיפר שבזמן שאני והוא הלכנו לדבר בצד, אשתו צדה עולה חדש מצרפת, שמצטרף אלינו. אזכור העובדה הלא ממש חשובה הזו הבהירה שברק חושב שיש כאן פוטנציאל עבורי.
אילו ישראלי היה מתלבש כמו הצרפתי הזה, לא היה מקום רב לבלבול לגבי זהותו המינית. הוא הקפיד על התאמה צמודה בין מידותיו למידות בגדיו, כך שיכולתי לראות גימור מדויק למדי של חיצוניותו. בכל זאת לא מיהרתי לקפוץ למסקנות, ושיערתי שמנהגי הלבוש של מולדתו מחמירים יותר מאשר אלו הנהוגים בארצנו המסוקסת.
ישבנו, דיברנו, הוא התעניין מאוד בישראל, בנו ובדעות שלנו. לא היה צורך לדובב אותו, כפי שאני עושה כבר מתוך הרגל עם אלו שמוצאים חן בעיניי. אבל, באותו הזמן הוא עדיין היה רק איש שיחה לכל היותר.
כשיצאנו איש איש לדרכו, ברק לקח את הטלפון שלו. אני רק לחצתי את ידו והבלחתי בצרפתית: Bon chance - בהצלחה. הוא ענה תודה. אורינטציה לקויה גרמה לי לחשוב שנגלה "בהפתעה" שביתנו נמצא באותו הכיוון. הועמדתי על טעותי ושבתי לבדי.
למחרת, התהיות האדישות לגבי זהותו המינית התחלפו ברצון עז יותר לברר את הנושא. החל לבצבץ בי, עד כמה שמשהו יכול לבצבץ באדם טוטאלי כמוני ולא לכבוש אותי עד כלות, רצון לנסות לפגוש אותו. רציתי קודם כל לבדוק האם הוא בקטע, ואם כן, אם הוא בקטע שלי.
חיכיתי בחוסר סבלנות בזמן שהייתי בעיצומו של יום עבודה, אותו התחלתי מוקדם מאוד בבוקר, עד שתגיע השעה בה יהיה לגיטימי לבקש מברק את המספר. לא היה לו. הוא אמר שלאשתו יש. בדיוק כשחשבתי איזה יום הכי יתאים לדייט, אשתו בישרה לי שגם לה אין את המספר.
מרגע לרגע הוא הפך למושך יותר בעיניי
זה לא היה כל כך נורא, אם הייתי מצליח למצוא אותו בפייסבוק. מצאתי המון פולנים שנשאו את שמו, ושום זכר לבחור עצמו. אפילו דרך פונקציה חדשה שגיליתי תוך כדי חיפוש, שמסננת שמות על בסיס מקום מגורים, לא הצלחתי למצוא אותו. הוא לא היה עו"ד מוויסקונסין ולא רופא מניו יורק, הוא היה עיתונאי מפאריס.
במשך היום וגם למחרת, המשכתי לתור אחריו באמצעות פרטי המידע המועטים שהיו לי: עיר הולדתו, הרקע האקדמי שלו ואחד המקומות בהם התמחה כעיתונאי. דויד, זה היה שמו של הצרפתי, נראה לי מסקרן יותר ויותר. בוגר מוסד אקדמי יוקרתי בצרפת, חתיך ידידותי שבחר לעזוב את חייו הנוחים למען הגשמת הרעיון הציוני נשמע מושך מאוד.
בנבכי הסטיגמה
לא יודע למה הזוגיות אצל הומואים יותר נדירה
עמית לב
יחסית לכמות ההומואים שאני מכיר, כמות ההומואים הזוגיים שאני מכיר נמוכה עד מאוד. בניגוד מוחלט לחברותיי הלסביות, שמגשימות את הסטריאוטיפ של "מה עושות לסביות בדייט שני? מזמינות מובילים". בכל מקרה, נדמה לי שזה משתנה
הטלפונים לא עזרו. הבחור לא רשום לאף אולפן. מה עושים? זה לא הגיוני.
בשלב זה כבר תכננתי איך מעט הצרפתית שלמדתי בחטיבת הביניים תאפשר לי לחזור ללמוד צרפתית ברמת מתקדמת, או שאולי שאצטרך להתחיל הכל מהבסיס. גם חשבתי כמה טוב שברק כבר מכיר את אהבת חיי, ואיך הצרפתי ישתלב טוב עם החברה הגרמניה של חבר נוסף שלי.
לאחר בחינה מחודשת של אסטרטגיית החיפוש, הבנתי שכנראה לא קלטתי את שם משפחתו הארוך כהלכה, ושעליי לנקוט בדרכים אחרות כדי לאתר את הבחור. וכך, ביום שני, עייף אך נחוש, הרמתי טלפונים לשתי ידידות דוברות צרפתית.
הראשונה, היתה בשלבים מתקדמים של דיכאון ותשישות, ולכן לא תרמה לי רבות. הידידה השנייה לעומת זאת, ציינה שיש לה קשרים במוסד צרפתי, שזכרתי שדויד אמר שאחיו מתמחה בו עד הקיץ.
לשם שינוי לא הייתי חרדתי והגבתי ישר ולעניין
ההודעה עם שם משפחתו, שהתקבלה מאוחר יותר באותו ערב, העלתה בי חיוך שלא היה מבייש עלמה נזקקת שכרגע הציעו לה נישואים. החלומות והתקווה כבר ערפלו את מחשבותיי. החלפתי עם הבחור בקושי כמה משפטים בודדים בגלידריה, ובכל זאת, עבורי זה היה לא מעט לעומת אחרים, אצלם הסתפקתי בהרבה פחות (מבט, שלי, לא שלו) כדי לפתח עולם משותף בדמיוני.
ביום שלישי נהיינו חברים בפייסבוק וקבענו להיפגש בהמשך השבוע. אני כבר נהייתי מאוהב וארוז מנטאלית לנסיעה הבאה שלי לפאריס. את ההודעה האחרונה ששלחתי לו כדי לסגור את הפגישה חתמתי ב-"It's a date ".
מורכבים, הצרפתים האלה
מערכות היחסים שלי הן כמו סרט צרפתי מוזר
בנימין לוי
אני רואה בהן כאוס אחד גדול, מפץ של תשוקה שמעלים את הצורך לראות מי באמת הבן אדם שמולך. עד שמגיע שלב ההיכרות האמיתית, ואתה מבין שלא היה לזה סיכוי מההתחלה
ה"בכל מקרה" שלו בלבל אותי. לא הבנתי אם הוא מתכוון שהוא לא מעוניין בצורה רומנטית אך עדיין רוצה להיפגש, או שהוא כן מעוניין, אבל ישמח להיפגש גם אם אני לא. דפיקות הלב שלי הפריעו לי להתרכז, אז התייעצתי עם חברה מהעבודה. לאחר קריאה חוזרת של ההודעה, הסכמנו: זה כן. Vive la France.
עניתי לדויד שהשימוש הנפוץ בביטוי "It's a date" הוא אפלטוני, אך כוונותי אינן כאלו טהורות. הייתי מרוצה שהגבתי ישר ולעניין, בניגוד להתנהגות הרגילה שלי בתחום זה - עקום וחרדתי. תשובתו הסרקסטית "כן, נהייה מאוד טהורים", עודדה אותי שהתנסחתי כמו שצריך.
הרגשתי טוב. האינטואיציה שלי אותתה שהגיעה השעה. אני לכל הפחות הולך להיכנס להרפתקה רומנטית, לא רק מינית, אלא כזו שקיים בה גם חיבור אישי, שמפעילה את כל החושים ושמאפשרת לחבק, להתעניין וללטף. השתכנעתי: אני לפני חוויה לה אני מחכה כבר 30 שנה, ללא מענה.
החלום שלי הוריד גלגלים ופגע בקרקע
נפגשנו. הוא היה לבוש קצת פחות מוקפד מאשר בפעם הראשונה והרכיב משקפיים שהעניקו לו מראה אינטלקטואלי ומעמיק. הוא לחץ את ידי בחום ונכנסו לבר.
כבר בתחילת השיחה, כשהוא שאל אותי אם אני אוהב כדורגל ומכיר את הקבוצה של העיר שלו, הבנתי שמשהו לא כשורה. החלום שלי החל להנמיך גובה. אחר כך הוא שאל אם יפריע לי לצאת עם לא-יהודיות.
החלום כבר הוריד גלגלים ואותת למגדל שהוא עומד לנחות, אם אפשר לקרוא נחיתה לפגיעה פתאומית בקרקע על סף התרסקות. כשהתחלנו לדבר על מין מזדמן עם נשים, החלום לקח את המזוודות החרוכות מהמסוע ונסע הביתה, כשגם הפעם אף אחד בא לאסוף אותו מהשדה.
מעבר לעצב שתקף אותי על כך שגם הפעם לא אזכה לעדנה רומנטית, מצאתי את עצמי נאלץ להתאבל שוב גם על הפרידה מהחלום. זה קרה כשנתקלתי בכתבה על צרפת בעיתון. זו אותה צרפת שעד לפני כמה שעות היתה ביתי העתידי, שפתי השנייה וארץ מולדתו של אהובי, שהפכה עכשיו להיות סימן לאכזבתי ובדידותי.
כך עברו יום או יומיים בעצב קליל, אך לא לקח זמן רב עד ששבתי לעולמי הרגיל. אנשים מסוגי רגילים להתפכח. ליבנו, שנמתח בקלות, מתכווץ באותה המהירות.
לפנייה לכתב/ת 
עולה חדש פוגש חלום ישן
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
