לא מפסיק להפתיע: בית מול נוף מהמם בוואדי
הנוף עוצר הנשימה הנשקף מהחלונות, ונמתח מקיסריה עד תל אביב, הוא רק הקדמה לבית מול וואדי ערה בו הדיירים חיים, עובדים ובעיקר ממשיכים לשנותו כל הזמן, גם עם חומר ממוחזר
הדרך ליישוב קציר מתפתלת בין כפרים ויישובים יהודיים וערביים, ומובילה לטבורו של ואדי ערה. 800 משפחות מתגוררות במושב קציר, הטובל בנוף מדהים. מביתם של טל ונועם על קצה ההר נשקף נוף הנמתח מקיסריה עד תל אביב, ובימים של ראות צלולה גם הים נכנס לתמונה.
הנוף שמסביב הוא מעין הקדמה למראות בפנים הבית. מיד עם הכניסה ברור שהדיירים חיים את ביתם, עובדים בו, נושמים אותו ונהנים ממנו.
את הבית, שנבנה בזמנו כבית עץ, לא מלווה חתימת אדריכל כי הוא שונה על ידי הדיירים ששקדו על מלאכתם במשך שנים רבות והפכו אותו למה שהוא היום.
במשך תשע שנים הבית פורק ונבנה, שרידים מהמבנה המקורי הוסבו לספסלי עץ בסלון ושאריות העץ שלא נמצא להן שימוש קונסטרוקטיבי משמשות עד היום להבערת הקמין בסלון.
בין פירוק לבנייה
איך אתם חיים כל כך הרבה שנים בבית שנמצא כל הזמן בפירוק ובבנייה?
טל: "אנחנו חיים עם העבודה, הגבס והאבק. כל פעם אנחנו גרים בצד אחד של הבית ובצד השני בונים ומשפצים. אנחנו נמצאים בתנועה, תמיד יש פה פעילות ויצירה. הבית דינמי, ומקבל תשומת לב כשיש לנו זמן וכסף".
טל מוסיפה כי "זה בית פתוח, וכחלק מכך הפכנו את הבית לגלריה של המשפחה המורחבת. נועם, בן זוגי, הוא נגר אומן. אני מורת דרך, ואבנים ממסעותיי משמשות אותי בעבודות צורפות, מיכל רז, אחותי, קולעת סלים ואהילים מסנסיני תמרים, אסתי לוי, אמי, שוזרת עיתוני נייר לפסלים, ובתיה זמיר, חמותי, מציירת. גם לילדים, ירדן בן ה-11, סלע בן השמונה ושחר בת החמש וחצי, יש יצירות אמנות המוצגות בבית".
מה היה השיקול בבחירת החומרים שמהם נבנה הבית, ומהיכן הם מגיעים?
נועם: "אני אוהב להשתמש בחומרים ממוחזרים, זה להט אצלי. למשל, דלת הכניסה היא חלק מקשת של חבית יין גדולה. גם ארונות המטבח, מדפי הספרים וכוננית הטלוויזיה בסלון היו בעבר חביות יין גדולות. השימוש הרב בחביות היין, שהיו בשימוש עשרות שנים, מהפנט אותי".
לדבריו, "צבע היין והברזל של החבקים חדרו לעץ והשאירו חותם. לשולחן האוכל, שהיה גם הוא חבית יין מעץ אלון צרפתי, התאמנו כיסאות שונים זה מזה. העבודה שלי בעץ היא פיסול שימושי, אני נהנה מהצבעים, מכיפוף העץ, ולנגרייה שלי קראתי אתגרים בעץ".
שימוש בקווים עגולים
נועם מוסיף: "דוגמה נוספת, את גזע האיקליפטוס התומך בחלק מהקומה השנייה מצאתי בחולות פרדס חנה כשהוא עתיר חורים שעשו נמלים, ולא עבר טיפול נוסף. לעמוד התאמתי מדרגות מחביות עץ שמובילות לקומה השנייה, ששם ממוקמת הממלכה של טל ושלי. בחדר השינה בחרתי להשתמש בלבידים מעץ ליבנה, שבהם חשפתי את השכבות ויצרתי מגרעות המשמשות כידיות על ידי כרסום".
האם העיצוב של קירות המטבח ושל חדרי הרחצה מושפע מסגנונו של גאודי?
טל: "את אולי רואה השפעה של גאודי, אבל עבורנו זו יצירה בלעדית שלנו. ירדן, הבכור, שבר את האריחים עם פטיש, ובלילה, כשהילדים נרדמו, נועם ואני הדבקנו אותם לרצפה ולקירות. את הגומחה בשולחן הסלוני מילאנו באבנים שאספנו בירדן, ששם הכרנו, ועל הקירות תלינו מסגרות עם אבנים שאספנו בים המלח".
ייחודו של הבית ניכר בקווים המעוגלים, במדפים מקומרים המרככים את מלבניות הטלוויזיה, בספה מקומרת הניצבת על רצפת פרקט עשויה עץ גומי ובבמה רכה לרביצה הפונה לנוף הפתוח.
בחדר הרחצה נחצבו שני כיורים במשטח עץ, האחד מותאם בגובהו למבוגרים והשני נמוך יותר, מותאם לגובה הילדים. כל האלמנטים בחדר הרחצה מפוסלים מעץ קליר, ששימש בעבר לחביות בירה.
פתרון מקורי נמצא בחדר השינה. מגרה נפתחת עם מזרן יוצאת ממיטת ההורים, ומשמשת את ילדיהם שבאים לניחומי לילה.
גינת תבלינים וקומפוסט
מה עוד הופך את הבית ליותר מסתם מקום המיועד למגורים?
טל: "אנחנו אוכלים מעצי הפרי שאנחנו מגדלים ומחזירים לאדמה דשן בצורת קומפוסט שאנחנו מכינים מפסולת אורגנית. בחצר יש גינת תבלינים, שני טבונים ומיכלים שונים שהוסבו לעציצים. המון פינות זולה פזורות בגינה, וכל אחת מהן מותאמת לשעה אחרת ביום. ה'ארמון' של הילדים, שנמצא גם הוא בחצר, כולל בית עץ, מגלשות, סל למשחקי כדור, כלוב ארנבות וסולמות".
מה הפינה האהובה עליכם?
טל ונועם: "סוכת הענבים בכניסה לבית".
ירדן: "הארמון בחצר".
מה זה בית בשבילכם?
טל: "מרכז של משפחה, חיים ועבודה. אני מאמינה בשילוב בין מגורים לעבודה, לכן אני מדריכה טיולים בוואדי ערה, ואת המקומות שאני מטיילת בהם אני רואה מחלונות ביתי".
נועם: "במקרה שלי, בית בשבילי זה יצירת חיים וכל החיים, כל מסמר, בורג וקרש בבית זה אני למשפחתי".
הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור"
לפנייה לכתב/ת 
