להם נאה לשבח

עם השנים, הרבה דברים השתנו בישראל, וגם בחג החנוכה האהוב. היום, למשל, יש סופגניות עם פסטו, ואין דמי חנוכה. חבל, המנהג היפה של דמי חנוכה נתן לילדים הזדמנות נדירה לקנות לעצמם את המתנות, ולא להיות תלויים בבחירות של ההורים. בגיל הנעורים השתמשתי בדמי החנוכה פעמים רבות כדי לרוץ לחנות הדיסקים ולרכוש לעצמי דיסק חדש, עוד משהו שכמעט ופס מן העולם.

אחד המוזיקאים המבריקים והיצירתיים של העשור חוזר סוף סוף, לאחר חמש שנות המתנה, באלבום חדש. אחרי שמיפה את מישיגן ואילינוי באלבומי נושא עשירים וסימפוניים, עם חליליות ובנג'ו וחצוצרות ומקהלות, שינה סופיאן סטיבנס כיוון ופנה לאלקטרוניקה.

כרגיל אצלו, לא מדובר בהתנסות דלה באלקטרוניקה האופנתית של הרגע, אלא שימוש מושכל ומרתק בצלילים ומקצבים אלקטרוניים להעשרת שירי הפולק הצבעוניים שלו. חובביו הוותיקים לא יעכלו את השינוי בקלות, אבל האלבום הזה רווי יופי ומענג כמו כל קודמיו. חוץ מזה, אי אפשר לחגוג חנוכה בלי סופיאניות עם ריבה.

שבע שנים חלפו מאז התאבד/נהרג אליוט סמית'. במבט חטוף, סמית' היה "סתם" יוצר אקוסטי מלנכולי. אך במבט מעמיק, מדובר באחד היוצרים המוכשרים ביותר של סוף הניינטיז ותחילת שנות האלפיים, יוצר מחונן מלודית, חד וחשוף רגשית, ומולטי-אינסטרומנטליסט שהשפיע על אלפי מוזיקאים שהגיעו אחריו. אם עדיין אין לכם בבית אלבומים אחרים שלו (וכדאי מאוד שיהיו), או שאתם כבר מזמן רוצים להכיר לאחות הקטנה את היוצר שישנה לה את החיים, האוסף החדש משיריו של סמית' הוא רכישה נבונה ומומלצת.

לפני כמה שנים סגר ניק קייב את מכסה קלידי הפסנתר שלו, שם הוא בילה את רוב העשור האחרון, והחליט להרים גיטרה חשמלית. התוצאה היתה Grinderman, הרכב צד של קייב והזרעים הרעים. פרויקט מחושמל, מטונף, יצרי, חרמן ואלים - קייב נטו, בלי מטאפורות גדולות, בלי עידון, בלי בלדות.

עטיפת 2 Grinderman. מחושמל, מטונף, חרמן

האלבום הראשון של גריינדרמן עורר את קייב, הזרים בו חיים. קיבלנו מאז ספר חדש ומטונף גם הוא, "מותו של באני מונרו", ואלבום אדיר של ההרכב המקורי. עכשיו יצא האלבום השני של הרכב הצד, והוא 2 מהיר, 2 עצבני.

לא מארז מוזיקלי, אמנם, אך עדיין דיסק חובה לכל חובב דילן. בשנים האחרונות משדר דילן תכנית רדיו שבועית, בכל שבוע בנושא אחר.

דילן. עורך מוזיקלי מחונן (צילום: Gettyimages)

בין השירים המצוינים שהוא משמיע, בעיקר ישנים מאוד, דילן שוזר אנקדוטות, הרהורים ואמירות דילניות אופייניות. סדרת מארזים חדשה אוספת את השירים הטובים ביותר מהתכניות, ומציגה את הטעם המוזיקלי המעולה של דילן, שמתגלה כעורך מוזיקלי מחונן.

מהפכת זכויות האזרח של שנות השישים והשבעים בארצות הברית אולי מאחורינו, אבל המוזיקה נשארה ובינינו, שווה עדיין להמשיך ולהיאבק.

ג'ון לג'נד. מקפיץ, מרגש ופוליטי (צילום: Gettyimages)

ג'ון לג'נד אסף 11 שירי מחאה והתעוררות, רובם הגדול מתור הזהב ההוא, והחליט לשיר אותם שוב בימינו אנו, להזכיר לנו את הדברים החשובים באמת. הוא אסף גם את להקת הרוטס, אחת הלהקות האמריקאיות המיומנות ביותר, שתלווה אותו עם גרוב, חום ונחישות, ויחד הם באו חושך לגרש. התוצאה מקפיצה, מרגשת ופוליטית בבת אחת.

אם תשאלו אותי, בקרב הגדול של הבריטפופ, המנצחות הגדולות לא היו בלר או אואזיס, אלא דווקא שתי להקות שהיו שניות להן בממדי ההצלחה והחשיפה: פאלפ וסווייד. דווקא שם, לטעמי, נוצרו האלבומים והשירים העמוקים והאמיתיים יותר, כשהיוצרים סונוורו פחות על ידי הזרקורים והצליחו לשמור לאורך זמן על יושרה וכוונה.

האוסף הכפול והחדש של סווייד עושה עמה חסד: מצד אחד, הוא מקיף יותר מאוסף הסינגלים היחיד שיצא לפני כמה שנים, ומציג את הפן הרועש והזוהר של הלהקה לצד השירים העגמומיים והאינטימיים יותר. מצד שני, הוא מזקק יפה את השירים הכי טובים מאלבומים שלא תמיד היו רצופי פנינים. והכי טוב: השירים עדיין מצליחים לרגש.

רדיקלי ונושך באוזן עבור טעמכם האקסטרימי, אם אתם חובבי ריגושים והליכה מוזיקלית על הקצה - חסכו את דמי החנוכה שלכם לאלבום הבכורה המרהיב הזה של Baths, בחור בן 21 שאוהב לקחת דברים יפהפיים ואז לנפץ להם את הפרצוף.

Baths יוצר שירים עדינים, מלודיים ונקיים, ואז ממטיר עליהם ארטילריה כבדה של ביטים שבורים, מורכבים ולפרקים אלימים. והאמת היא שזה נשמע נפלא. ההרס כיצירה בפני עצמה.