בעקבות האש: ללמוד מיוסף

השריפה בכרמל תפסה אותנו לא מוכנים. אנו אמנם עסוקים במראות הקשים, וזמן הבירור עוד לא הגיע, אך נראה שמה שאנו פוגשים הוא מעין הפתעת "מלחמת יום כיפור" של עולם כיבוי האש בישראל.

מסביבנו במעגלים קרובים ורחוקים סערו בעירות הענק. יוון בערה במעגל הקרוב. אוסטרליה, החוף המערבי בארצות הברית - במעגל הרחוק. ואנו כאילו אטמנו עיננו מראות. שביתות הכבאים שהתריעו על המצב, על התקנים, על התקציבים, זכורות לנו, אך כאילו איננו לומדים עד שזה לא מתפוצץ לנו בפנים. ושוב כנראה נתפסנו עם ימ"חים שאין בהם חומר כיבוי מספק לאסון בסדר גודל שכזה. עם כוח אדם לא מספק ומי יודע מה עוד. משהו לקוי בהתנהלות שלנו, משהו מדאיג מאוד.

כדאי ללמוד מעט על התנהלות מדינית נכונה מפרשת השבוע. ארבעה עקרונות יסוד על הממשל הישראלי לקחת ישירות מיוסף, שנקרא להציל את הממלכה המצרית מהקטסטרופה שאיימה עליה - שבע שנים ברוכות מבחינה חקלאית וכלכלית, ואחריהן שבע שנות רעב קשה ביותר. רעב שיכלה את כל העושר שיצטבר במהלך שנות השובע.

ארבעה דברים מאפיינים את יוסף המנהיג

א. הוא יודע לקרוא את המציאות. הוא מסתכל קדימה בעיניים פקוחות ולא נכנע ל-"wishful thinking'' ש"יהיה בסדר, אל תאיים ואל תפחיד". הוא יודע שיהיה רעב, והוא מגדיר את הבעיה ללא טיוח. היושרה האינטלקטואלית שלו, בצירוף לחוכמתו, מאפשרות לו להרחיק ראות.

ב. הוא בעל ראיה אסטרטגית. הוא יודע לתכנן קדימה ולא להישאר שבוי בסבך המציאות הנוכחית. הוא גם רואה את כל התמונה, ומשכיל לראות כיצד אבנים מסוימים בפאזל הענק יתמכו בחלקים החלשים והמסוכנים. ולכן הוא בונה תוכנית שבה שנות השובע מכינות את האימפריה המצרית לשנות הרעב.

הוא גם יודע אפילו לצאת ברווח מהמצב. הוא מעצים את עוצמתה המדינית של מצרים כלפי עמי האזור. משום שהוא היחיד שהתכונן לרעב והם כולם תלויים בו. הוא גם יודע להדק את האחיזה של בית המלוכה הפרעוני באוכלוסייה המקומית המשתעבדת לבתי המלוכה, כסוג של "תשלום" ללחם שהם זקוקים לו.

ג. הוא יורד לפרטים. הוא לא רק בעל ראייה אסטרטגית, אלא גם בעל יכולת טקטית לא מבוטלת. הוא יורד לפרטי פרטים, הוא ממש מעורב בחלוקת האוכל, ובכך הוא מבטיח שהתקלות של תוכניתו הגרנדיוזית לא יתנפצו בביורוקרטיה הבינונית והנמוכה.

ד. ואולי הכי חשוב - הוא ישר. הוא נמנע מלפלס את דרכו בדרך הנאפופים המצרית. ונראה לי שלא מעט דמויות במדינת ישראל ראוי להם שיקראו את פרשת יוסף ואשת פוטיפר חזור וקרוא. יוסף לא בוגד באמונו של אדונו הנעדר מהבית, ולא נכנע לפיתוייה של אשתו. הוא משלם על כך מחיר אישי כבד ביותר בכך שהוא נזרק לכלא המצרי, אך הוא ישר כסרגל.

מי יודע כמה פרויקטים יקרים ומיותרים קודמו במדינת ישראל באמצעות טכניקות "אשת פוטיפר" וטכניקות דומות. אני מזכיר לכולנו את מיקומה הלא מחמיא של ישראל במדד השחיתות העולמי, ואת הממצאים המדאיגים שפורסמו בכנס שדרות האחרון. בדיוק כמו שחניך יודח מקורס קצינים אם ייתפס בחוסר יושר זעיר

שבזעירים, גם בעל תפקיד ששיקר לאשתו וילדיו, סדק את היושרה שלו, ואני לא יכול לסמוך עליו, לפחות עד שישוב בתשובה ממעשהו זה.

האלמנט החמישי

את הגורם החמישי לא מניתי בכלל הארבעה הראשונים, אך התורה מרבה להזכיר זאת. היא מדברת על רוח אלוקים המפעמת בו, והמאפשרת לו להגיע להישגים הללו. לפי הרמב"ם, בספרו "מורה הנבוכים", רוח אלוקים מפעמת רק באנשים שהם כלילי המעלה - גם בתחום האינטלקטואלי וגם בתחום המוסרי.

זה לא הזמן לחשבונות, אבל את המציאות הישראלית אנו מכירים היטב, היא תשאף למזער, לטאטא ולמסמס את התהליך הנוקב הזה, עד ש.... חלילה.