האם נדע למנוע את האסון הבא?
קל לבוא בטענות אל ראש הממשלה והשרים וקל למצוא פגמים בתפקוד המערכות - אבל האם בהצבעה על אשמים נוכל למנוע את השריפה הבאה?
ב-4 במאי 2000, כתוצאה מרוחות שלא תאמו את תחזית מזג האוויר, שריפה יזומה של שירותי הכבאות בלוס-אלאמוס שבניו-מכסיקו הפכה לשריפת ענק, שנמשכה שבועיים, והסתיימה בנזק של מיליארד דולר. עוד כשהשריפה היתה באיבה, עובדי הכבאות שניהלו אותה הבינו שהם מאבדים שליטה, ופנו לקבלת סיוע, אבל הממונים על הגשת הסיוע לא נענו, מכיוון שהמדיניות היתה של מתן סיוע במצב חירום, ולא במצב של אובדן שליטה, שקדם למצב החירום.
- אסון בכרמל - עמוד מיוחד ב-ynet
השריפה ביערות הכרמל התחילה באופן שונה, אבל להתפתחות משריפה רגילה לאסון לאומי מאפיינים דומים: רוחות בלתי יציבות, והשתהות
קל לבוא בטענות אל ראש הממשלה, השרים, המנכ"לים, מפקדי המשטרה, פקידי האוצר, וכל המעורבים במלחמה בשריפות בכלל ולתאונות בכלל. קל למצוא פגמים בתפקוד המערכות, שהוצגו כבר בדו"ח מבקר המדינה. אבל, האם בהצבעה על אשמים נוכל למנוע את השריפה הבאה? דו"ח המבקר מציג את המציאות מול אידיאל, שהוא קשה למימוש. האם מישהו עשה פעם חשבון פי כמה צריך להגדיל את תקציב המדינה על מנת לתקן את כל התקלות שהוצגו בדו"ח המבקר?
האחוז הבודד
בספרם "לנהל את הבלתי-צפוי" מתארים המחברים, וויק וסוטקליף, את השתלשלות האירועים בשריפה של לוס-אלאמוס, ומנתחים את חוסר ההתאמה בין ההיערכות לשריפות לבין השריפה הספציפית. מערכת הכיבוי מאפשרת תגובה הולמת ל-99 אחוזים מהשריפות, אבל לא ל-100 אחוזים. לו אפשר היה לקבוע בעוד מועד אם השריפה תהיה "נורמלית" או חריגה, אפשר היה להקצות משאבים ולהגיב בהתאם. הבעיה היא שכשהשריפה באיבה, אין עדיין אפשרות לקביעה מסוג זה.
תגובה הולמת לאחוז הנוסף מחייבת הערכות חירום לכל השריפות, כולל 99 האחוזים של השריפות השגרתיות, והמשמעות היא גיוס נרחב של שרותי כיבוי, עם מקדם בטחון גבוה ביותר. המחיר לכך הוא כבד, ולאחר דעיכת עשן השריפות, ושקיעת פתיתי האפר, הדרישה
למימון תקציבי כיבוי מתגמדת לעומת הדרישות בתחום החינוך, התעסוקה, השיכון, התחבורה, הביטחון, המלחמה בפשע, וכיוצא בזה. לכן גישה כזו אינה מעשית.
מחברי הספר מציעים מספר עקרונות להתמודדות עם אירועים בלתי צפויים, שמאפשרים להיערך להם בעוד מועד. העקרונות כוללים עיסוק מתמיד באפשרות של המקרה הגרוע, גם אם הוא בלתי סביר, וכן תהליך של לימוד ממצבי שריפה "שגרתיים". פעילות כזו תאפשר לגורמי הסיוע להעריך טוב יותר את הסיכון בשלבים מוקדמים של התהליך, ולהגיב באופן הולם. ככל הנראה, פעילות מסוג זה במערכות החירום במשטרה ובפיקוד העורף, עדיין לוקה בתחום המקצועי. כבר עכשיו אפשר להמר מה יהיה מקור האסון הבא: מתקפת טילים, שריפה, דליפה ממיכל גז, פיצוץ במפעל כימיקלים?
אבי הראל - מומחה בתחום מניעת טעויות אנוש. מכהן כיו"ר ועדת התקינה לשימושיות במכון התקנים
לפנייה לכתב/ת 
