פתאום אתה מבין שבזוגיות אתה לא מבין
נדמה לך שאתה מבין הכל. אחרי הצבא, אחרי הטיול הגדול, אחרי הלימודים, הג'וב האחראי הראשון, הראשונה שעיניה כלות למראך, ואולי אפילו אחרי החתונה הראשונה. אתה מתחיל לכבוש את העולם, וכובשים הרי יודעים לאן הם מכוונים. זהו, שלא בהכרח
אבל הנה, אתה עוצר. כאחד הרץ על המים ופתע נבלם. משהו טמיר ממך, ככוח מכוון ממעל, שם לך רגל. ואינך בטוח כל כך שאתה מסוגל לצוף כעת. לא מסוגל להמשיך לרוץ, לא בטוח בעמידתך, לא משוכנע בעמדותיך, לא יודע מה הולך לקרות.
ובוא נקרא לזה משבר. בוא. איך לך ברירה, אתה חייב לחשוב. לחשוב ולחשבן, אפילו אם בילית את רוב שיעורי החשבון בכיתה ג' ליד דלת המנהל. הפעם האריתמטיקה באה לפקוד אותך, וספירת המלאי מתחילה במלוא עוזה. וזה גדול עליך, החשבון, העבר, ההווה, וצבעיו הבלתי ברורים של העתיד, וגם זה הקרוב אליך ממש. היום בערב, נניח.
נדמה שאתה מבין הכל. אחרי הצבא, אחרי הטיול הגדול ההוא, אחרי הלימודים, המשרה הראשונה של האחריות, הראשונה שעיניה כלות למראך. ואולי אפילו אחרי החתונה הראשונה. אתה מתחיל לכבוש את העולם, וכובשים הרי יודעים לאן הם מכוונים. הם יודעים הכל. הם חייבים לדעת הכל, אחרת גייסותיהם ייוותרו מאחור. תשאלו את נפוליאון. הוא ידע.
אתה יודע המון.
באדנות של מנצח לעתיד, אתה מרסק את סביבותיך לרסיסים בתובנות קבועות. אתה כבר בסוף ה-20 שלך. הקריירה מבטיחה, כבר אינך גומר מהר מדי, זוגתך שתחיה ואתה מלהגים לכם דברי אהבה בפרוץ ההורמונים והמשחק בלהיות גדולים. הילד החדש גם הוא חותם של ידע עבורך. אתה, כולך, גבר.
ואז הולך לך דוד. מת. הוא לא היה ממש קרוב אליך וחלק מהותי בחייך. אבל דוד, אבל מספיק מוחשי, כדי שתדע שלא בכל אתה שולט. סדק ראשון בעטיפת הביטחון המופגן. ראשון. חכו.
והנה, מתערערים יחסיך עם זוגתך. אתה כבר לא בטוח בך. וההיא שהגיעה עם המיני לעבודה אינה נותנת לך מנוח בעודך במיטה. חושב עליה, על כמה שאולי פספסת בדרכך היודעת והמצויירת. ואולי היא צויירה בידי אחרים, ואתה רק הלכת בה. ספק שני.
היא עוזבת את הבית הגדול שלכם, אבל אתה הוא זה שנזרקת
ואז היא עוזבת. עם הילד. בנעימות, לא במריבה. לא נותנת לך להיאחז בכעס עליה כאנקול להיתלות בו ולצאת מהמעמקים. היא עוזבת את הבית הגדול שלכם, אבל אתה הוא זה שנזרקת מהמשפחה. לילה ראשון בלי אמא. היא היתה מעין כזו עבורך, אבל מעולם לא באמת. המשך ישיר ונעים למה שחווית בילדותך המוגנת.
הנה, אתה לא מבין פתאום מה השתבש. היה ברור וסלול, ולפתע חתחתי חיים. ספק שלישי מתנחל אצלך. והוא גם לא כל כך מתפוגג, אפילו לאחר כמה לילות בברים המוכרים שלך. ההנגאובר הופך לכזה המנקב ברקותיך ביתר שאת ומחלחל הישר אל תוך החזה.
והנה, מבין עוד משהו - אתה בן חלוף. אתה תמות מתישהו, אנשים יחלפו על פניך. חלוף מאוד. העתיד הוא עכשיו. הוא כבר קורה. ואתה?
כעת אתה נלחם, רואה את הילד פעמיים בשבוע
המאהבת הראשונה. אתה גמרת מהר מדי, גמגמת ביושבך מולה. ואחר כך השנייה, והחמישית. והנה, אתה כבר שוחה במים עכורים. מקצוען. מבין בכל כבר, רק שאלו כבר דברים אחרים מאלה שהוכשרת אליהם. ימי האתרוג שהיו חלפו. כעת אתה נלחם. רואה את הילד פעמיים בשבוע ואת בטנה המתעגלת של גרושתך, שהקדימה אותך והבינה שאתרוגים נרקבים אחרי סוכות והחלה לנטות אוהליה בנחלות שאינן שלך ולעולם לא יהיו.
ואתה, מתוך הכרת הבדידות, מפיל חללים בדרכך. איש מקסים, הנדמה בעיני הסביבה אחרת מדמותך הנשקפת במראה. חללים וחלליות, אנשים זרים המעטרים את התלישות הזו שאתה נע בתוכה, כלוליין על הטרפז הרחק למעלה, ללא כל שהרשת המוכרת לך, שם למטה, אכן קיימת.
וכעת, בחלוף זמן, שנים או יותר, אתה מבין כמעט הכל, אבל מפרפר. מאוד ממוקד. כבר בן 40 פלוס, ולא מעט, גבר שהבשיל. מכיר היטב אנטומיה, תוהה עדיין על שני המינים.
אני מבין בידיים
אני מבין בשדיים
אני מבין בשפתיים
אני מבין בירכיים
אבל
אני לא מבין בשניים
עדיין
והנה, המסע האמיתי מתחיל עכשיו.
שחרר את מה שאתה יכול, כתוב על מצחך – קבצן של אהבת אמת.
ועכשיו, בוא נראה מה יקרה.
