למה משמיצים את הדרוזים?

שתי שריפות יש בלבי. השריפה המשתוללת ונשקפת באימתה מחלון ביתי בוערת בעציו של הכרמל, מכלה את החי והצומח שבו וצורבת את לבו ואת נפשו של כל יצור אנושי. השריפה השנייה הוצתה בתקשורת השונים, והיא חודרת דרך עיני אל המקום הגדול בלבי, השמור לגאווה בהיותי ישראלי - זהו מקום רחב שהולך ומצטמצם בעצב רב.

אסון הכרמל: דיווחים 24 שעות ב-ynet - צפו בעמוד המיוחד

האש עוד לא כבתה, אך ההאשמות המוטחות בדרוזים בכלל, ובאנשי עוספיה ודליית אל-כרמל בפרט, בוערת כמו האש המשתוללת בהר. היו האשמות חסרות כל פרופורציות, חסרות הגיון ובמקרים רבים הן גם חסרות שחר. מחול השדים המתחולל

 סביבנו החל באמרתו האומללה של ראש העיר חיפה בדבר מוקד השריפה במזבלה בעוספיה, דבר שהוכח כלא נכון במקרה הטוב.

אך זו היתה רק ההתחלה. שמועות והופצו בקול רם וגם קצת יותר בשקט. אני מאמין שהדבר ימשיך - עד שהאחראים לשריפה ייתפסו. ממש לא משנה מי הם, מהי עדתם או דתם. אבל, הרפש שהודבק לדרוזים לא יישכח. הוא עוד עלול לגרום לנזק בלתי הפיך ליחסים בין היהודים לדרוזים.

באתרי אינטרנט היו טוקבקיסטים, שלא חסכו בביקורת. אחד מהם, שכינה את עצמו "חיפאי יהודי גאה", שלא היה גאה מספיק כדי לחשוף את שמו, כתב על תושבי עוספיה ודליית אל-כרמל: "מי ייתן ונס חנוכה יגרום לאש לכלות ולמחוק את שני הכפרים הללו מעל האדמה!! הם התחילו את האש ושם היא צריכה להיעצר!". וזו רק דוגמה אחת לשלל ההשמצות בעלות הריח הגזעני. צריך להפסיק את ההסתה ולהתנהג באחריות

תורמים, לא בוגדים

אני והדרוזים אינם גיס חמישי. המושג נולד בשנות ה-30' של המאה הקודמת, במלחמת האזרחים בספרד. הגנרל מולה, שעמד לכבוש את מדריד עם ארבעה גייסות, הגדיר את תומכי הפשיזם בעיר בתור הגייס החמישי שיעזרו לו מבפנים. ההיסטוריה שיש לדרוזים עם מדינת ישראל מוכיחה את ההיפך המוחלט. בגיוס 2008, על פי אתר דובר צה"ל, התגייסו 83% מצעירי העדה, מחציתם לתפקידי לחימה. אגב, אחוז המתגייסים בחברה היהודית באותו שנתון עמד על 73%.

חברי הטוב ביותר, סרן במילואים, לא מבלה בצבא על חשבון זמנו הפרטי, מתוך מחשבות קונספירטיביות. אחיו, סגן-אלוף - לוחם בקבע, לא שוהה רחוק ממשפחתו ימים ארוכים כי הוא זומם נגד המדינה. דודי, שאת תפקידו אני מנוע מלספר, מסכן את חייו יום יום, שעה שעה כדי שכולנו נישן בשקט. זאת רק דוגמה קטנה מני רבות של דרוזים שמשקיעים את חייהם בלהגן על מדינתם, הם עושים זאת כי הם מאמינים בכל ליבם שכל ישראלי באשר הוא חייב לתרום למען המדינה שלו ולמען החברה הישראלית. גם אני מאמין בזה. את הגיס החמישי תמצאו בספר ישעיהו, פרק מ"ט, פסוק י"ז, שם נמצאים כל הפחדנים הגאים.

בנוסף, אני לא חי על חשבון המדינה. אחוז האבטלה במגזר הדרוזי עומד על 12% לערך. אצל הגברים, שהם המפרנס העיקרי או היחיד בחלק מהמקרים, הנתון הוא 7%. כלומר, 88% מהדרוזים עובדים ומשלמים את מס ההכנסה והביטוח הלאומי כנדרש, להבדיל ממגזרים אחרים שבאופן גורף ומכוון נמנעים מלעשות זאת. אמנם, במיסוי העירוני קיימות בעיות של גבייה - הנובעות משנים של ניהול לקוי - אך הנושא הזה מטופל על-ידי שני ראשי המועצות שנבחרו לפני 16 חודשים, אחרי שפורק הניסוי הכושל הנקרא עיר הכרמל.

העניין השלישי מנוסח לפי מיטב המסורת היהודית כקושייה: למה כשדרוזי נהרג בעת שירותו הצבאי הוא נחשב לבן ברית ואילו כשהוא מסרב להפקיע את אדמתו מכנים אותו גייס חמישי?

אני חושב שמערכת היחסים בין החברה היהודית לחברה הדרוזית זקוקה לשיקום משמעותי, אני חושב שהצעד הראשון הוא לצאת מטרמינולוגיית ה-"באו עלינו לכלותנו" וה"כבדהו וחשדהו", שהופכת כל אירוע למסע ארוך במדבר הפחד - שבסופו אין ארץ מובטחת, אלא ארץ אוכלת יושביה.

מהתקשורת הישראלית אני מבקש, במידה רבה של תמימות כנראה, להחליף

 את המסגרת הסטריאוטיפית בה מסוקרים אירועים הקשורים לדרוזים בארץ. סיקור הדרוזים הפך למקרה מבחן קלאסי להדגים לסטודנטים בשנה א' בתקשורת את המושג framing של טוד גיטלין. ואולי גם דוגמא לביטוי framing במשמעות של הטלת אשמה.

לגבי השריפה המכלה בהר, אני מקווה - כמו כל תושבי הכרמל - שהאשם יענש ללא כל רחמים, ללא הבדלי דת, גזע או מין. הוא צריך להיענש על רצח של 41 נשמות טהורות ועל הרצח של ההר שלי, ההר שלנו. אני מקווה לא פחות שסוף סוף ההפקרות הפושעת של הגיבורים השקטים והמסורים, אנשי שירותי הכבאות וההצלה, תיפסק.

פארס סעב, סטודנט לתואר שני בתקשורת באוניברסיטת תל אביב