חברו של הנער: לא דמיינתי שאפשר למות שם

"ברגע שאמרו שיש מישהו מ'צופי אש' שנעדר, מיד חיברנו עובדות", מוסיף כהנא שהחליט לפרוש בתחילת השנה, כי חש שאינו ממלא את ייעודו בתחנה בשל מיעוט עבודה. "ידענו שלא מצליחים להשיג אותו במשך שעות, זה רץ לנו בראש כי אין הרבה אפשרויות.

אני חושב על זה שאת הנעליים שלי חסינות האש, נתתי לאלעד ביום ההולדת האחרון שלו כמתנה".

החקירה סביב מחדל מותו של הנער רק החלה, ושאלות קשות רבות עולות - כמו כיצד אפשרו לו להצטרף לכוח החלוץ בגילו הצעיר, כשהוא נטול ניסיון, הכשרה מתאימה או יכולת פיזית. מי היה אחראי עליו בשטח, מדוע לא הקפידו על רישום נוכחות ביומן המבצעים, והיכן איבד לבסוף את דרכו ונהרג בשריפה.

הנערים בחרו להמשיך את פרויקט המחויבות מעבר לזמן בו היו מחויבים על פי הדרישות. כשהחלה השריפה, הם הבחינו בה בעצמם מחצר בית הספר, ובחרו לפעול על פי צו מצפונם.

"ראיתי ענן גדול שעולה מאחורי ההר והתקשרתי מיד לאלעד", משחזר לב. "שאלתי אותו אם הוא רוצה ללכת, אבל בהתחלה הוא אמר שכדאי לנו לעזוב את זה כי לא נספיק להתארגן". לדבריו, אחרי שראו את פטריית העשן, גם אלעד התפתה לצאת לשטח. "בזמן שאנחנו נסענו הביתה להביא את המדים, אלעד ביקש מאמא שלו שתביא אותם ותיקח אותו. אלעד התייצב ראשון, חצי שעה לפנינו".

חיפשו אקשן בשריפות. אדיר כהנא (מימין) ואלעד ריבן ז"ל (משמאל)

לב מספר כי לאחר שהגיעו לאזור השריפה החלו לסייע לצוותים בשטח, ואז הזעיקו את הכבאית שעבדו בה לחלץ את נפגעי האוטובוס שעלה בלהבות. "היינו הראשונים, אמרו לנו ללבוש מערכות נשימה פתוחות ולהישאר ברכב", סיפר לב, "הכבאים ירדו וראינו שמוציאים גופות. טיפה פחדנו, כי זה לא מראה שרואים כל יום".

"אלעד היה אמור לחכות לי, קבעתי שאפגש איתו שם", מוסיף שפירא, "יכול להיות שאם זה היה ככה, הכל היה שונה. כשבערב אמרו שהוא נעדר, חשבתי שהוא החליט להישאר את הלילה כי הוא היה מורעל כזה". הוא הוסיף כי לאחר שהתבררו ממדי האסון שב לביתו. "רציתי לחזור לשם בלילה, אבל אמא שלי סגרה אותי בבית".

אחת האמהות: חשבתי שהם במערך התומך

הורי הנערים לא תמיד קיבלו מראש את התמונה על אופן שיתוף ילדיהם באותה המסגרת. בסלון ביתם, בעוד אביו של אדיר מצדד בערך האידיאליסטי המוסף, סיפרה אימו על החששות שליוו אותה. "לא אהבתי את ההתנדבות הזו, הייתי שמחה בכל פעם שהיה הולך לתחנה ולא היה קורה כלום. בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה לשמוע שהוא לוקח חלק בשריפה בסדר גודל כזה.

אם הייתי יודעת שהוא זה שרץ ראשון לאש ומסתכן, לא הייתי מסכימה בשום פנים ואופן. חשבתי שזה המערך התומך".

בתום המתנה ארוכה של למעלה מיממה וחצי הגיע האישור הסופי על כך שגופתו של ריבן נמצאה והוא אינו בין החיים. לב, שהחזיק בתקווה עד הרגע האחרון הצהיר שלא ישוב יותר לפעילות "כי יש סיכוי שזה יקרה גם לי". אולם אל תתפלאו אם בשריפה הבאה תראו שוב את שפירא הצעיר ניצב עם הזרנוקים כדי להשתלט על האש. "הצטרפתי לכבאות מאותה סיבה. רצינו לעזור, במיוחד כששמענו שאין כוחות והאש משתלטת", הוא מספר, "השקענו כל כך הרבה, בדיוק בשביל מצבים כאלו שאין מספיק כבאים".

כשהוא נשאל מדוע זה מתפקידם של נערים בני 16 לקחת אחריות על מחדל של הזנחה רבת שנים, הוא משיב: "הבעיה היא הממשלה, הכבאים עושים את המקסימום ביחס לתקציב שיש להם. חבל שזה ככה אבל זו המציאות".