טיול אל המקורות: בעקבות פריטי יודאיקה בגליל

בעודנו פוסעים במחוזות חיינו היהודים, סוללים דרך אל עתיד טוב יותר, ממשיך משהו בתוכנו ומחפש סימנים מהעבר שינציחו ויחתמו אותנו בעולמו של הקדוש ברוך הוא, כהחתמתה של אם על גוזלה שזה עתה בקע.

לפני שבועות מספר נברתי בארון הספרים של הוריי מבורכי השנים, ולפתע נפל לידי כרך עתיק יומין של התלמוד הבבלי שבחזיתו כתוב - "נדפס בווארשא" תרג"ה (1867) ונחתם בגומי מעליו "מענדעלעוויץ", כשם בית אם סבתי שנולדה במחוזות אירופה.

הכריכה הנאה, צבע הדפים, ריחם, מגע אצבעותיי בנייר הגס, וה"מענדעלעוויץ" התמים כל כך, היו אלה שלקחוני למסע בעקבות חייהם של יהודים בעולם שנטלטלו מאירופה הנשטפת בגלי הלאומנות של המאה ה-19, אל כפר יהודי נידח בארגנטינה שהוקם בכספי הברון הירש, שלימים עזבוהו תושביו היהודים, ובבית הכנסת הנעול נותרו פרטי יודאיקה שאספם אבי באמתחתו, והביאם לארץ ישראל לפני שנים מעטות.

ולמה כל הפתיחה הזו? משום שבעת האחרונה מצאתי עצמי לוקח אנשים בטיולי אל עברם ואל זכרונות ילדותם, אל מנהגי ביתם ומשפחתם וכל שהייתי צריך הוא למצוא פריט אחד המנציח את מסורתם ומאותו רגע ממש חצינו אוקיינוסים, מדבריות, הרים וגבעות שכולם היו עבר שהפך להווה, שכחה שהפכה לזיכרון וזהות שחיזקה שורשיה, כאן בביתנו בארץ ישראל. נצא לטיול בגליל בעקבות פרטי יודאיקה ייחודיים שכל אחד מהם הוא סיפור ארוך ומפותל.

גלגולה של מנורה

יעקב בלויגרונד, יהודי שומר מצוות, דור תשיעי ליהודי העיר צפת, חי שנים רבות באמריקה והחליט לפני כארבע שנים לשוב לעיר הולדתו שבגליל.

טרם עזיבתו את הגולה נפרד מחבריו וידידיו ויום לפני חזרתו לארץ פגש מכר ותיק, דיפלומט אמריקני, יהודי, שביקש ממנו לסור לביתו לקבל מתנה אותה הוא מבקש ייקח יעקב לארץ ישראל.

"הפריט שנמסר לידי", מספר יעקב, "היה מנורת נחושת שנראתה כאילו נדרסה על ידי כרכרה או רכבת מסע". ואומר לו ידידו האמריקני: "לפני שנים מעטות ביקרתי בבית הכנסת על שם רבי חיים בן עטר בדמשק, שנהרס ונבזז על ידי פורעים ערבים בשנת 1948 ובין ההריסות מצאתי את המנורה הזו. קח אותה כמתנה והביאנה לארץ ישראל".

מדמשק דרך אמריקה כל הדרך לצפת. המנורה

לקח יעקב את המנורה לאמן נחושת שזיהה את הפריט כעשוי עבודת יד, מנחושת קלל שחיבוריה הם ריקועי מתכת. האמן חידש את המנורה ונתנה חזרה ליעקב, ומכיוון שאין משתמשים בתשמישי בית כנסת לדבר חולין, תרם אותה יעקב לתפארת בית הכנסת האר"י שבצפת והיא תלויה עתה אל מול ארון הקודש עשוי גילופי העץ, המפאר בהדרו את בית התפילה.

• איך מגיעים: בית הכנסת האר"י, הרובע האשכנזי, עיה"ק צפת.
  

חלף שוחטים וסכין מוהלים

20 אלף עולים מחבר המדינות, נימולו בסכין ברית המילה שהגיעה בדרך לא דרך מברלין אל ידיו של הכירורג פרופ' משה ולפיש מבאר שבע. היתה זו סכין שנוצרה בגרמניה בתחילת המאה ה-20 ושימשה את הקהילה היהודית גם בימי הצורר הנאצי.

את הסכין תרם פרופ' ולפיש למוזיאון בר-דוד שבקיבוץ ברעם. גם חלף שוחטים (סכין לשיסוף בעלי החיים) שהגיעה מהולנד ושימשה את יהודי הולנד אחרי השואה, כשניצולים שיקמו את הריסות חייהם, נמצאה באוצר המוזיאון.

בקיבוץ ברעם נמצא אחד מאוספי היודאיקה היפים והמיוחדים בארץ. זהו המוזיאון על שם משה בר דוד שהיה אספן נלהב של מוצרי אמנות ויודאיקה ואשר הוריש את אוספו הפרטי לביתו, רבקה זיו, והקיבוץ בנה והקים מוזיאון הממשיך לקיים, להעשיר ולטפח את האוסף תוך שהוא מוסיף נדבכים נוספים לאוצרותיו.

• איך מגיעים: כביש 899 (כביש הצפון) קיבוץ ברעם - 04-6988295 
  

מגילת המלך

אברהם בן זקן, דור שישי מירושלים, נתן במתנה לידידו דן הורטמן, האוצר והבעלים של מוזיאון אוצרות בחומה שבעכו, נרתיק פח גלילי ובתוכו מגילה עתיקה ויבשה שכמעט נשברה כשפתחו את הגליל. במסגרת פעולות הרסטורציה שבוצעו במוזיאון ישראל, נפתח הנרתיק באמצעות אדים ובו גילו החוקרים מגילת אסתר עשוית קלף בת כ-300 שנה שמקורה איננו ידוע, ומעריכים שנכתבה במרוקו והגיעה כנראה בהסתר מארצות המגרב לארץ ישראל (יש הטוענים שנכתבה בירושלים).

המיוחד במגילה הוא, השימוש במילה "המלך" בפתיחתה של כל פסקה ועמוד, להוציא פסקה ראשונה ואחרונה. ומכאן ניתן לה שמה "מגילת המלך".

• איפה לראות: מוזיאון "אוצרות בחומה" עכו העתיקה טלפון - 04-9911004
  

• אמנון גופר מדריך טיולים המתמחה בתרבות הגלילית