המכורים לעדכונים: כשבדיקת מייל הופכת אובססיה

אתם וודאי מכירים את הסיטואציה הבאה: אדם נכנס למסעדה כדי לשבת עם בני המשפחה או עם חברים. לפתע המכשיר הסלולרי שלו רועד בכיס, והוא חש שהוא חייב להציץ לרגע כדי לדעת מה התחדש. מרגע זה ואילך הוא פשוט לא יכול להפסיק לחשוב על ההודעה, וכל ניסיון שלו להשאיר את המכשיר רוטט בכיס נדון לכשלון. החברים או בני המשפחה שאיתו הופכים בן רגע לפחות ופחות רלוונטיים, עד לשלב בו הוא לא מתאפק יותר, מוציא את המכשיר מהכיס ובודק מה היה כתוב בהודעה.

התיאור הזה מתאים לרבים מאיתנו, שהפכו למכורים לעדכונים. למרות שאחוזים ניכרים מההודעות שמגיעות אלינו לנייד או למייל כלל אינן חשובות, כל אחד מאיתנו יכול ממש להרגיש את ההתרגשות שנוצרת בתוכו ברגע שמגיעה הודעה חדשה, ואת המתח שנבנה בו אם הוא לא בודק מה כתוב בה באופן מיידי. 

מדוע זה קורה? ניתן להאשים בכך את החברה המערבית, את הכלכלה, התרבות או אורח החיים שלנו, ולמעשה את כל מה שנוגע לחיינו במאה ה-21. ככל שמתרבים הגירויים אנחנו מרגישים פחות ופחות שליטה במה שקורה סביבנו. תחושת חוסר השליטה הזו גורמת לנו לנסות ולהיות מעודכנים עד כמה שניתן, לקבל את התחושה שאנחנו יודעים מה קורה ושאנחנו לא מפספסים שום דבר חשוב. אנחנו רוצים להרגיש שאף אחד לא יודע יותר מאיתנו, כדי שלא נאבד יתרון חשוב שאולי יש לנו.

הבעיה: כשהבדיקה הופכת כפייתית

כאמור, החרדה שמא נפספס פיסת מידע חשובה היא זו שמניעה אותנו לבדוק שוב ושוב מה התעדכן. בכל פעם שיש גירוי שמעלה את רמת הלחץ (כמו קבלת הודעה או סתם המחשבה שאנחנו מפספסים משהו), מיד אנחנו עושים פעולה שתרגיע אותנו, כלומר בודקים מה מצב ההודעות והמיילים.

ככל שעובר הזמן נוצרת נוצרת התניה: אנחנו מרגישים שבדיקת המיילים וההודעות מרגיעה אותנו, ולכן אנחנו מפתחים דפוס של בדיקות חוזרות. המנגנון, אגב, דומה לזה שקיים אצל אנשים שסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית, בעיקר כאשר אנחנו עושים זאת בצורה אובססיבית. במצב שכזה הבדיקה הכפייתית הופכת לבעיה.

מה שעוד מעניין לראות הוא שאנשים רבים כלל לא מודעים לכך שיש להם בעיה. אם תעשו לרגע בדיקה עצמית, ותענו בצורה כנה על השאלה כמה זמן אתם מקדישים לבדיקות הללו ועל חשבון מה, תגלו שמדובר בזמן רב מאוד.

הפתרון: התנתקות הדרגתית מהמחשב והסלולר

מה ניתן לעשות? כמו בכל טיפול בבעיות אובססיביות, אפשר להשתמש בחלק מהעקרונות של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי:

• זהו את הבעיה: שאלו את עצמכם מהם היתרונות והחסרונות של הבדיקות החוזרות שאתם מבצעים ומדוע אתם חשים שאתם חייבים לענות באופן מיידי. ייתכן שתזהו את היתרון שיש במתן תשובה מיידית, אבל ייתכן גם שתשימו לב לכך שהדחף לענות מהר מתגבר בכל פעם שאתם עונים.
  

נסו לעבור שלוש שעות בלי המחשב (צילום: index open)

• האם ההודעות באמת דחופות? לפני שקראתם את ההודעה או המייל, מה חשבתם שיקרה אם לא תעשו זאת? האם חשבתם שעלולים להתרחש בשל כך דברים גרועים? האם דמיינתם שעלולה לקרות קטסטרופה בגלל שלא פתחתם את הטלפון?
  

• שלוש שעות בלי מחשב וטלפון: כדי לנסות ולפתור את הבעיה מומלץ לערוך ניסוי. הכריזו על שלוש שעות בהן מכשיר הסלולר או תוכנת הדואר האלקטרוני שלכם כבויים. נסו להסתכל על המשפחה שלכם או לעבוד. בדקו עד כמה קשה לכם לעשות זאת.
  

• דחו את הדחף: אם נכנסת הודעה, נסו לדחות את הדחף לבדוק מה כתוב בה למשך 20 דקות. האם אחרי 20 דקות הדחף שלכם לבדוק מה כתוב מתחזק או נחלש? נסו גם להגדיל בהדרגה את הזמן בו אתם לא בודקים את ההודעות, בעיקר בשעות של סוף השבוע ושעות הערב.
  

• תנו את מספר הסלולרי שלכם רק למי שצריך אותו: אם רק אנשים שבאמת צריכים אתכם יתקשרו אליכם, זה יחסוך לכם זמן שמתבזבז על שיחות והודעות פחות חשובות.
  

• השאירו את הטלפון בבית: מדי פעם, כשאתם יוצאים לבילוי או לסידורים, השאירו את הטלפון הסלולרי בבית. בדקו האם אתם מרגישים בזמנים כאלו רגועים יותר.
  

• תנו לעצמכם פיצוי: בכל פעם בה אתם מצליחים שלא לבדוק את ההודעות בסלולרי או במייל - תנו לעצמכם תגמול או פיצוי.  הקפידו לשים לב לכך שאתם אלו ששולטים במכשירים השונים - ולא הם שולטים בכם.
  

• זהו את הבעיה: אם אתם מבינים שאתם נמצאים בבעיה אמיתית, הדבר החשוב ביותר שעליכם לעשות הוא להכיר בקיומה. אל תחכו לקבל על זה הודעה בטלפון.
  

הכותב הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים