הרב עובדיה, כך לא נוהג גדול תורה
העיסוק בשאלה האם שרף ה' את הצוערים עקב חילול שבת שלהם או של אחרים - מיותר ופסול. והטחת האשמות על על אי-שמירת ההלכה גם בפני המשפחות האבלות, הוא עוון שמי שבאמת גדול בתורה אינו ממהר לעבור עליו
מאז "אסון הבונים" בחוף הכרמל, ועד אסון השריפה בכרמל כעת, מרשים לעצמם רבני ש"ס לעבור על עוון "אונאת דברים" ביודעין ובפרהסיה, על-ידי הטחת האשמה של חילול שבת, גם בפניהן של משפחות אבלות, בשעה שהן קוברות את בניהם.
בתורה כתובה "ולא תוֹנוּ איש את עמיתו, ויָרֵאתָ מֵא-להיךָ", ובמשנה ובגמרא נאמר על כך כי "כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים". כלומר, פגיעה באנשים על ידי דיבורים אסורים אינו שונה
מפגיעה באנשים על-ידי רמאות במסחר.
הגמרא אף מביאה דוגמה ל"אונאת דברים" אסורה: "אם היו ייסורים באים עליו, אם היו חולאים באים עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חבריו לאיוב 'הלא יִראָתךָ כִּסלָתךָ ... זכר נא מי הוא נקי אבד'". בעלי התוספות פירשו שם: "כלומר, היה לך לירא מהקב"ה... אם היית נקי לא היית אובד" - זו אחת מן הדוגמאות החמורות שנזכרו שם.
אליפז ושני חבריו - הרֵעים של איוב - ניסו להוכיח אותו בזמן שהיה מקבר את בניו - כדי לגרום לו לחזור בתשובה, ואף על פי כן חרה בהם אף ה', ורק בקשת מחילה מאיוב, עד כדי שהתפלל עליהם בעצמו - הצילה אותם מעונש חמור.
יש ויכוח גדול בין קדמונינו ברמה הפילוסופית אם איוב צדק, או אליפז, אבל אין שום ויכוח שהם חטאו בעוון חמור של אונאת דברים, מפני שפגעו באיוב המיוסר בדיבוריהם. ולעניין זה, אין חשיבות לשאלה אם היה צדק בדבריהם, או לא.
הגמרא גם מוסיפה כי האיסור של אונאת דברים חמור יותר מאונאת ממון, שכן ממון ניתן להשיב, אך אונאת דברים - לא. הלכה זו נפסקה באין חולק ברמב"ם, בטור ובשולחן ערוך, ששם נכתב: "והצועק (מי שנפגע) על אונאת דברים נענה מיד".
זה לא גדול תורה
אין שום חשיבות לשאלה אם אמנם שרף ה' את צוערי הקצינים האהובים האלה בדרכם להציל את האסירים כביכול עקב חילול שבת שלהם (ומי בדק שכולם חיללו שבת?), או (חס וחלילה) שה' שרף אותם עקב חילול שבת של
אחרים (שזה ניסיון לייחס לה' הטיית משפט, וחילול השם לומר כך). כל ההסבר הזה הוא פיגול ופסול.
ואפילו אילו היה זה נכון, היה הדיבור הזה אסור בעוון אונאת דברים, כיוון שרבני ש"ס יודעים שדבריהם יצוטטו בתקשורת ויישמעו באוזני המשפחות הנפגעות והאבלות, שכל הארץ משתתפת באבלם בהזדהות יהודית טבעית.
אין גם שום חשיבות לכל הידע התורני ולכל הבקיאות בתורה, שעה שעוברים על עוון זה של אונאת דברים בפרהסיה, פעם אחרי פעם, ואחרי שכבר מחו נגדם בעבר - ולא שמעו.
גדולי תורה באמת אינם מתנהגים כך! מי שמתנהגים כך, אינם גדולי תורה באמת!
לפנייה לכתב/ת 
