גל חום: הישראלי היפה הצדיע לכבאים
בזמן שהאנשים עם הקסדות נאבקו בלהבות, טרחו עשרות ישראלים על הסירים והתבניות, ועלו לכרמל לפנק ולטפוח על השכם. יוסף הכבאי הודה בהתרגשות שסוף סוף הוא מסתובב גאה, וחברו הסביר: "עכשיו יודעים שכבאים זה לא רק שש בש"
כבר עם פרוץ השריפה בכרמל ביום חמישי, הגיעו עשרות תושבים מרחבי הארץ לעטוף את כוחות הכיבוי וההצלה בגל חום, מסוג אחר לגמרי. ארז גלר, בכיר במד"א חיפה, הגדיר אותם אחרי הלילה הראשון "מלאכים קטנים שהגיעו אלינו עם תרמוסים".
- אסון הכרמל: כל הדיווחים ב-ynet
גם אתמול (יום א'), יותר מ-72 שעות אחרי האסון, לא פסק זרם התומכים שהגיעו לזירת האש ולריכוזי הכבאיות. אלה חלפו באישור על פני מחסומי המשטרה, כשהם מצוידים באוכל ביתי, סנדוויצ'ים, מוצרי צריכה והרבה מאוד אהבה ומילים טובות.
"פגשתי אנשים מרעננה, מכפר תבור, מנשר וכמובן הרבה מחיפה, שהגיעו אלינו עם שקיות מלאות כל-טוּב", סיפר רשף דוד אסולין, מפקד תחנת מרכז הכרמל. "הרבה מאוד מאפיות, בתי קפה ומסעדות שלחו לנו אוכל, היה כאן קייטרינג דרוזי, ובעל עסק של סביח הכין לנו מאה מנות וצירף אליהן משאית עמוסה בשתייה קלה".
בחניון טללים, סמוך לתחנת פארק הכרמל, הייתה התנועה ערה. משאיות כיבוי אדומות עלו אל מוקדי האש וירדו מהם, אך הפעילות המוגברת נעצרה לשנייה כשהגיעה משאית עמוסה בתיקים חדשים, שבתוכם כלי רחצה, גופיות, תחתונים וטואלטיקה. עשרות עובדי מנהלת בנק הפועלים בחיפה ארגנו את המבצע, חבריהם מתל-אביב התנדבו לבצע את מלאכת האריזה, והם עצמם עלו לשטח בתום עבודתם במשרד.
דפנה ברק, בעלת מסעדה אורגנית ידועה בחיפה, החליטה לשלוח סיר ענק של פסטה, וסבב שני של 400 כריכים מושקעים. "נתינה חשובה לנו. זו הדרך שלנו להיות חלק מהם, לחזק ולעודד", הסבירה.
ה-11 בספטמבר של הכבאים הישראלים
זמן לא רב לאחר מכן הגיע תור הספינג'ים, העוגות, הפשטידות והכריכים. שרה חלק, תושבת קריית-אתא, הייתה אמורה לרקוד הערב באירוע הבת-מצווה של בתה יעל, אך החליטה לדחות את השמחה, ובמקום זאת גייסה את אחותה וכל חברותיה למען הכנת המטעמים. הן עמלו על כך החל משעות הבוקר.
"לא הייתי מסוגלת במצב הזה לעשות אירוע חגיגי", סיפרה שרה, "זו הפעם השנייה שאני פה. זה המעט שיכולתי לעשות, וזו תחושה שממלאת אותך". אסתר איטח, חברתה שהפליאה עם הסופגניות המרוקאיות, נתנה פרשנות משלה: "הרגע הזה נותן לי הרגשה שאנחנו עם סגולה. קורים דברים רעים, אבל מתוכם צומחות נקודות אור, וזה נותן את הכוח להתגבר וללכת קדימה, לאורך כל ההיסטוריה שלנו". יחד איתן באה להצדיע לכבאים ולפנק אותם גם ורד פוקס.
עבור הכבאים, שסבלו עד כה מדימוי תעסוקתי נמוך, האהדה הציבורית שממנה הם נהנים כעת היא נקודת מפנה. היא מזכירה להם את החיבוק הגדול שקיבלו עמיתיהם בניו-יורק מהעם האמריקני אחרי שחירפו את נפשם בעת מתקפת הטרור של 11 בספטמבר. בצל העשייה המאומצת, הם מקווים כי מסירות הנפש שהפגינו באירוע, והשעות הרבות שבהן עבדו תוך סיכון חיים, ייזכרו גם כשהפעולה תסתיים.
מספיק שבאים לשאול אם הכל בסדר
"זה מחמם את הלב שזכינו להכרה", אישר רשף אסולין, "אבל מצער שזה בנסיבות כאלו, שבהן אנשים קיפחו את חייהם. במרחב חיפה יש בין 30 ל-40 שריפות ביום, ואנחנו פועלים כל השנה, אבל אף אחד לא רואה את זה". "זה עם ישראל היפה", חרץ בועז פרידמן, כבאי בתחנת טירת כרמל. "עצם זה שבאים לשאול אם הכל בסדר, זה מספיק לנו. עד עכשיו היה כלפינו זלזול, היו אומרים 'כבאים זה רק שש בש'. כרגע האזרחים מעריכים את הפעילות שלנו".
אל תוך אוהל מלח שהוקם בחניון נכנסו הכבאים מר (מור) ליבוביץ' וירון יוסף כדי לנקות את קני הנשימה. חברה המפעילה
חדרי מלח ברחבי הארץ, הקימה שלשום את האוהל המיוחד, שפועל במשך 12 שעות רצוף ביום. באוהל משחיזים אבן מלח, כדי לסייע למנוע את הידבקות הפיח והעשן לריאות.
כל המחוות האלה בוודאי נותנות תחושה טובה לתורמים ולעשרות הישראלים שביקשו לסייע למאמץ המלחמתי, אבל אתם יכולים להיות בטוחים שהן משיגות גם את יעדן המקורי - לעשות טוב על הלב לכבאים. "ההתגייסות הטוטאלית של אזרחי המדינה לטובתנו נותנת תחושה של גאוות יחידה", אמר ליבוביץ', ויוסף - ראש צוות הכיבוי של קריית-ביאליק - הודה כי תחושת האיחוד הלאומי מסביב היא ציון דרך:"פעם כבאי - תמיד כבאי, אבל עכשיו אני מסתובב בגאווה".
לפנייה לכתב/ת 
