כבאי הדרום התריעו שנים: "הנסים ייגמרו"
יו"ר איגוד ערים בבאר שבע התחנן לפגישה עם שר הפנים לפני שהרים ידיים והתפטר. תחנת מצפה רמון נסגרת אחת לשבוע כי אין בה די כוח אדם. בדימונה שני כבאים נותנים מענה למפעילים המייצרים את החומרים המסוכנים ביותר בישראל. לזעקת כבאי הדרום עדיין אין מענה
הכבאים במשמרת הערב בתחנת באר שבע, היו מרותקים למסך הטלוויזיה בערב שישי. הם התבוננו בתמונות המתחלפות של נחשולי האש בצפון, יודעים שבעוד 12 שעות בלבד, גם הם יהיו שם לעזור. "אחרי האסון הזה, פני הכבאות כבר לא יהיו אותו דבר", אומר הכבאי מוטי בוקובזה. הוא יודע שבניגוד לעבר, מה שהיה לא יהיה. נגמרו ימי הציוד הישן והמקולקל ורכבי הכיבוי המקרטעים.
לרגעים, במהלך המשמרת, התקבלו דיווחים אודות שריפות קטנות שהקפיצו את הלב. "שריפה ביער להב", מודיעים לכבאים והלב שלהם קופץ. כמה דקות אחר כך, מגיעה הרגיעה כשנודע שבסך הכל מדובר בשריפה קטנה שגרמו ילדים, והיא טופלה. הכבאים נרגעים, אבל יודעים שבכל רגע, גם הדרום יכול להתקלח.
באותה שעה, יושב יו"ר איגוד ערים הקודם, אלי לוי, במשרדו שבמועצת להבים, ולא מפסיק לקבל טלפונים. כולם רוצים לראיין אותו. רק לפני כמה חודשים הוא התפטר מתפקידו במחאה על מצב הכבאות בדרום. הוא מצויד בקלסר סגול עמוס מסמכים, מוכן ליום פקודה.
הכבאיות הישנות בבאר-שבע. גם הדרום יכול להתלקח (צילומים: הרצל יוסף)
המסמכים מרתקים. עדות אילמת להזנחה הפושעת של המדינה את כוחות הכיבוי בדרום, הדומים למבול המסמכים שמטיחים הפוליטיקאים על ראשי העיתונאים, כדי להראות "הנה, התרענו".
אבל מצבו של לוי שונה מזה של הפוליטיקאים האחרים. הוא דפק על השולחן - והחליט להתפטר. גם מכתב ההתפטרות שלו מתויק בקפידה בקלסר.
"זה ההבדל ביני לבין השר. אני התפטרתי אחרי שנה שהשקעתי שעות רבות במפגשים ובסיורים עם מפקדי תחנות וכבאים, ואחרי שעמדתי על החסרים האמיתיים לתפקוד השירות". לוי ממשיך ומספר: "העברתי את כל הממצאים לנציב שירות הכבאות וההצלה, רב טפסר שמעון רומח. תשובתו היתה 'אני יודע, ואני יודע קצת יותר ממה שאתה יודע. תפנה לשר'".
"מהמרים על חיי אדם"
לוי פנה לשר הפנים בנובמבר 2009, עם מכתב מפורט על מצב הכבאות הקשה בדרום. "אנחנו מהמרים על חיי אדם", כתב. לדבריו, הוא מעולם לא קיבל תשובה. היחיד שטרח להשיב למכתביו היה אחד הנמענים - מבקר המדינה. "השר מרגיש ויודע שהקרקע בוערת מתחת לרגליו, בוערת חזק אולי יותר מאשר על הכרמל. ולכן עוד לפני שקברנו את מתינו, עוד לפני שהתאבלנו, הוא החל להפיץ את האליבי שלו באמצעות דובר המשרד וגורמים אחרים".
התחנה בבאר-שבע. בירוחם ומצפה רמון המצב קשה עוד יותר
רק בחודש יוני השנה ערכה הוועדה לענייני ביקורת המדינה דיון אודות מצב שירותי הכבאות וההצלה באזור באר-שבע והדרום. עלו שם דברים הידועים לכל כבאי באזור, כמו העובדה שבתחנת הכיבוי של מצפה רמון עובד רק כבאי אחד במשמרת. כך גם בתחנת ירוחם.
במצפה רמון נמצא מפקד התחנה, רס"ר יובל קלמנוביץ' (46) וכבאי אחד נוסף בלבד. כל אחד מהם תופס משמרת. "יש לי משמרת אחת בשבוע בה אני סוגר את התחנה ל-24 שעות כי אין לי כוח אדם", מסביר קלמנוביץ' בשיחה עם ynet. "כבאי אחד לא יכול לעבוד כמו שצריך בזמן אירוע. זה לא בטיחותי ומאוד קשה. אם יש תאונת דרכים, צריך לסחוב ציוד לבד מהכבאית לתאונה. ומה קורה אם בתאונה מעורבים שני כלי רכב, וצריך להחליט למי לעזור קודם?", תוהה קלמנוביץ' וממשיך: "אם כבאי נכנס לתוך מבנה בוער והוא נפגע, אף אחד לא יודע מזה".
בפרוטוקולים של הדיון מלפני כחצי שנה, מתאר לוי מצב אבסורדי, בו תחנת המשנה בשפך זוהר שבחוף ים המלח יושבת על בולען, ובמקום אין כבאים עם סולם. "אם אתם יורדים לבית מלון באזור ים המלח, תדאגו לישון בקומות הנמוכות", הוא מזהיר. יו"ר הוועדה, יואל חסון, שאל בדיון "אם בבית המלון יש שריפה בקומה התשיעית, מה קורה?". "זו בעיה, תוקם ועדת חקירה", ענה לוי. "כולם מתים", המשיכה והשיבה ח"כ מרינה סולודקין שנכחה אף היא בדיון.
רב טפסר שמעון רומח, שנכח אף הוא באותו דיון, הסביר: "איגוד הכבאות באזור באר-שבע הוא הגדול ביותר גיאוגרפית. הוא פרוס על פני כל הנגב. מזה תקופה מאוד ארוכה, מעבר לכל האתרים המסוכנים שנמצאים באזור כמו הקרייה למחקר גרעיני, רמת חובב ואזורי תעשייה אחרים, נוספו בתקופה האחרונה גם ענייני עוטף עזה. בזמן 'עופרת יצוקה' הטווח התרחב עד לבאר-שבע ורהט. בצפון יש את הקטיושות המאיימות, בדרום את הרקטות והגראדים. אם תרצו, הדרום הוא בבואה של הצפון. 50 אחוזים מרכבי הכיבוי אינם תקניים. "בשלוש תחנות המצב הוא פשוט ביזיון", אמר רומח.
זעקת שווא
אל תחנת הכיבוי הדרומית הגיע מפקד תחנת דימונה, רשף דוד לוי. הוא בא לקחת ציוד. האחראי על האפסנאות פותח לו את דלתות המחסן הישן, המלא בזרנוקים וצינורות המעלים אבק, שבמצב הזה נראים כמכרה זהב לכל כבאי. "יש לי שטח גדול. סביב דימונה יש מפעלים המייצרים את רוב החומרים המסוכנים במדינת ישראל ומי שנותן מענה 24 שעות ביממה הם שני כבאים. המינימום צריך להיות ארבעה. אנחנו עובדים על נסים, אבל יום אחד גם הם ייגמרו".
כבאית ישנה בדרום. "אנחנו צעקנו, זו היתה זעקת שווא"
"עשר שנים נלחמתי כדי להגדיל את מצבת האנשים. לא יכול להיות שבירוחם יש חצי תקן. הוא בקושי יכול לצאת לשריפה אחת", אומר יו"ר האיגוד הקודם וראש עיריית באר-שבע לשעבר, יעקב טרנר. "מי שנתן לדבר הזה לקרות - משרד הפנים והאוצר - הם שיחלקו ביניהם את האחריות ויספקו הסברים. אנחנו צעקנו וזו היתה זעקת שווא.
זה לא עשה רושם על אף אחד. נלחמתי עד הרגע האחרון לתוספת תקנים בשביל ים המלח, הערבה, מצפה רמון. אסור לשכוח שהמרחקים בדרום עצומים. כשצריך לשלוח תגבורת, זה לוקח זמן".
במכתב ההתפטרות שלו, אלי לוי מציין כי מעולם לא זכה להיפגש עם שר הפנים, אלא רק עם מנכ"ל המשרד, בעזרתם האדיבה של מקורבים למפלגת ש"ס. "התקיימה פגישה שנמשכה כ-15 דקות, בה ענה מנכ"ל משרד הפנים תשובה אחת: 'תגדילו את הכספים שמעבירות הרשויות השותפות באיגוד לקופת האיגוד'. בסיומה של אותה פגישה התרשמנו שכיבוי האש, על אף מצבו העגום של איגוד ערים בבאר-שבע והנגב, אינו על סדר היום במשרד הפנים".
בבקשת ynet תגובה, ממשרד הפנים הפנו לנציבות הכבאות הארצית, משם נמסר כי "נציבות הכבאות עסוקה מיום חמישי באסון הכרמל והשלוכתיו. לפיכך בדיקת הטענות תעשה במהלך השבוע".
לפנייה לכתב/ת 
