להקשיב או לא להקשיב?

מייקל ג'קסון ואלביס פרסלי יושבים בגן עדן. "היי, מייק", פונה מלך הרוקנ'רול אל מלך הפופ, "הבנתי שאתה עומד להוציא אלבום חדש. יום גדול עבורך, לא?". "נראה לי, לא יודע", משיב לו המת הטרי בביישנות כה אופיינית. "אני פשוט לא מבין למה לא נותנים לי שם למטה למות בשקט. לא עשיתי מספיק?".

ג'קסון בפעולה. עושים קופה על גבו השברירי (צילום: Gettyimages) 

"חביבי", מחזיר לו אבי גרושתו בחיוך של אחד שמבין עניין, "כשהיית על האדמה היו אלה רק החיים הראשונים שלך, הקצרים וחסרי החשיבות. היום אתה מתחיל את החיים החדשים שלך, היום אתה יוצא לדרך חדשה. מזל טוב, ידידי בן המלוכה". בינתיים מגיח לו מעבר לפינה בוב מארלי עם ההבעה הסטלנית הקבועה שלו: "יא מאן, הוא צודק! רוצה קצת מזה?"

ידענו שהיום הזה יגיע. אחרי שנה וחצי של נחת (במירכאות כפולות ומכופלות) בה צצה לה מחדש תחושת הגאווה ושב לו הכבוד האבוד, יגיע השבוע אותו יום שנוי במחלוקת שבו מייקל ג'קסון מוציא אלבום חדש. סליחה, טעות שלי - מישהו החליט להוציא עבור מייקל ג'קסון אלבום חדש.

18 החודשים האחרונים היו יוצאי דופן עבור המעריצים, תקופה של התרפקות נוסטלגית בלתי נגמרת על ימיו היפים. שוב ושוב נשמעו שיריו הישנים, מימי הג'קסונים ועד לסוף שנות ה-90. כל טקס כיבד את לכתו, כל זמר הוקיר את פועלו וכל חובב מוזיקה גילה את סגנונו (מחדש).

ועכשיו צץ לו "Michael". פתאום הביקורות שוב קוטלות את השירים הראשונים מתוכו, ושוב אתה נאלץ לעמוד ולהגן על דבר שכה אהוב עליך. רק שהפעם, אתה לא באמת יודע על מה אתה מגן, על מי אתה מגן ומי נתן את ההוראה. אלו באמת שירים של מייקל? ואם כן, האם הוא היה מאשר לשחרר אותם לאוויר העולם?

פלאשבק רע

אני מעריץ את מייקל ג'קסון בערך מאז תחילת שנות התשעים, אי שם בתקופת "Black Or White", כשעדיין היה אחד האישים האהובים בעולם, איפשהו בסקאלה שבין ישו למייקל ג'ורדן. אבל גם כמעריץ, אני חייב לומר את האמת בפה מלא: ג'קסון של סוף הקריירה, לא קרוב ברמתו לג'קסון של שיאה. אני אמנם לא מבקר מוזיקה, וייתכן שזו רק דעתי האישית, אבל עם עובדות קשה להתווכח.

נתוני המכירות של אלבומיו החל מאמצע שנות ה-90 ירדו בצורה הדרגתית אחד אחרי השני, כמות הלהיטים שניפק בשנות ה-2000 שאפה לאפס וגם השירים עצמם, אפעס, לא בדיוק הפכו לגולת הכותרת בחייו.

ג'קסון. לאן נעלם הסגנון המקורי? (צילום: AP) 

קחו למשל את אלבום האולפן האחרון שלו משנת 2001,"Invincible". מלבד "You Rock My World " שיצר באזז, ואולי כמה פנינים כמו "The Lost Children" ו-"Cry", מדובר היה בדיסק מאכזב. מין ערבוב שירים לא ברור שנכתבו בזעם עם גוון מחוספס, מאולצים משהו, שבמקום להוביל סגנון מוזיקלי ניסו בכוח לחקות את מה שלוהט בשוק.

שיר הבכורה שיצא מהאלבום החדש, "Breaking News", עורר בי פלאשבק רע אחורה. לא אמרתי שלא מדובר בשיר חביב, אבל איפה זה ואיפה בילי ג'ין? או אפילו "They Don't Really Care About Us" המצוין והמאוחר יותר? לאן נעלם הסגנון הכל כך מקורי שאיפיין את מייקל? אהה נכון, כנראה זה איתו בקבר.

מקטעים ושירים נוספים שהודלפו לרשת בשבועות האחרונים, אני מבין בצער רב שחסד האלבום הזה כנראה לא הולך לעשות עם מייקל. קשה לראות ולשמוע איך דמות הזהב הכה נוצצת מבחינה מוזיקלית שלו מתחילה לצבור חלודה.

דילמת המעריץ

אין שום דבר רע בנסיגה מוזיקלית של אמן. מייקל ג'קסון הנפיק בחייו כמות שירים בלתי נתפסת שחוצים תקופות ויבשות, כאלה שיחיו הרבה אחרי שהתאדה מהעולם. הוא את שלו עשה.

אולי תתגלה באלבום עוד מנגינה אלמותית אחת? (צילום: AFP) 

עכשיו, לצערנו, זהו זמנם של כל הסובבים אותו לעשות קופה על גבו השברירי, לגלגל את המיליונים מהכישרון שהותיר. זהו כנראה רק אלבום ראשון בשרשרת ארוכה של אלבומים, ספיישלים, אוספים, מחזות זמר, תלבושות, פאות ועוד שאר ירקות, ממש כמו שלימדה אותנו ההיסטוריה עם מלך אחר של המוזיקה - אלביס פרסלי.

אז האם להסתפק בעבר ובמה שהיה, או לחכות בשקיקה לחומר נוסף שישוחרר, גם אם מדובר בקלטות דמו של ג'קסון שר בעודו שוטף כלים, או קוצץ פלפלים (אם אכן עשה אי פעם פעולה יומיומית שכזאת מאז 1979).

 העיקר שיהיה משהו חדש, לא?

לשאלה הזאת אין לי תשובה. מצד אחד, אני לא רוצה לעוות את פניי למשמע שיר לא מוצלח של הזמר האהוב עליי. מצד שני, אני לא יכול שלא לקוות למצוא עוד מנגינה נוסטלגית אלמותית שתשאיר אותי מרותק, כזו שתזכיר לי את הקסם שאני מוצא באלבומים הישנים. אז מה עושים? יודעים מה, אל תענו לי. כבר הזמנתי את האלבום באינטרנט.