מעצמת לקויי למידה: אמידים מקבלים יותר

קרן, תלמידת כיתה י"ב, המתגוררת בשכונה יוקרתית בבאר שבע, אובחנה לפני כמה שנים כלקויית למידה ומאז היא זכאית לתוספת זמן של 25% ממשך הבחינה. בכיתתה לומדים 14 תלמידים הזכאים לתוספת זמן, החולקים בזמן מבחן כיתה עם עוד כ-20 לקויי למידה משתי כיתות מקבילות. קרן מספרת שעל פי רוב היא לא צריכה את תוספת הזמן, "אבל עצם הידיעה שיש לי הקלות מרגיעה אותי לפני הבחינות". אין בושה בהקלות, היא אומרת, "אפילו משוויצים קצת בפני הילדים האחרים".

רווית, בת 20, שלמדה במגמת מדעים בראשון לציון, נזכרת שבמהלך כיתה י"ב מספר הסובלים מלקות למידה צמח מדי חודש. השיא היה לקראת בחינות הבגרות. "כמעט כולם רצו למאבחנים וקיבלו תוספת זמן", היא אומרת.

"מכת מדינה" - כך מתארים בכירים במערכת החינוך את אינפלציית ההקלות לליקויי למידה. בשנים האחרונות, הם טוענים, ההקלות הפכו להיות כלי לשיפור ציונים עבור תלמידים. מחקר שערכה בחודשים האחרונים הלשכה המרכזית לסטטסיסטיקה מצא שאחוז הזכאים להקלות כמעט הוכפל בשבע שנים: מ-11.2% בשנת 2000 ל-20% בשנת 2007. ישראל, כך עולה מהנתונים, הפכה למעצמת לקויות למידה: את ארה"ב וגרמניה, עם 15%, קנדה, 10%, ובריטניה, 5.4%, השארנו הרבה מאחור. לנתונים הללו יש להוסיף את העובדה המדהימה, שמשרד החינוך דוחה מדי שנה כשליש מהבקשות להקלות.

לכתבות נוספות בסדרה על האי-שוויון במערכת החינוך הישראלית:

• שטח פרטי: קונים הישגים, מנציחים פערים
• לומדים בחברותא: "בתיכון רגיל כיף רק בהפסקה"
• בין עומר לשגב שלום: שיעור באי-שוויון
• שובר שוויון: ללמוד בנס-ציונה ובקריית-עקרון
• על הייאוש במספרים: "ילד עני בחיים לא יהיה מחונן"     
  

קונים ציונים

לקויות הלמידה מתחלקות לשלוש דרגות: דרגה 3 פירושה לקויות למידה קשות. ההקלה דורשת את אישורה של הוועדה המחוזית של משרד החינוך. זו בדרך כלל הדרגה המוצמדת לתלמידי החינוך המיוחד. דרגות 1 ו-2 מבטאות לקויות קלות, והן מזכות את התלמידים, תחת אישור הנהלת בית הספר, בתוספות זמן או במבחנים בעל פה. כ-10% מילדי ישראל סובלים מלקות למידה קשה, בדרגה 3. עוד 7 אחוזים זוכים לאבחון בדרגות הנותרות.

הנוסחה פשוטה: תלמיד שמבקש לעצמו אבחון יכול לשלם כ-2,000 שקלים למכון פרטי או כ-1,000 שקלים לעמותות ציבוריות. השמועות על המאבחנים המקלים עוברות מפה לאוזן. אייל, מורה בתיכון יוקרתי ממרכז הארץ, רואה את התופעה בחומרה רבה: "ההורים מבינים היטב שתוספת הזמן בבחינה פירושה ציונים טובים יותר". ההורים, הוא אומר, פשוט קונים לילדיהם הקלות. "יש לי תלמידים שעברו מבדקי קורס טייס, אבל משום מה בבית הספר הם נחשבים ללקויי למידה". יש כיתות שבהן לשליש מהתלמידים יש הקלות, הוא מספר.

"בתחילת השנה הגיע אלי אחד התלמידים המבריקים בכיתה", אומר אייל, "וסיפר לי שבחופשת הקיץ הוא 'קנה לעצמו' תוספת זמן. התנחמתי בכך שלפחות הוא היה מספיק הגון לספר לי על כך. בשנים האחרונות התלמידים איבדו את הבושה. זה רק עניין של זמן עד שהלחץ החברתי ינצח ורוב התלמידים יהיו זכאים לתוספות זמן".

בפריפריה יש פחות ילדים חלשים?

כמו במקרים רבים אחרים, גם באבחונים יש פער גדול בין תלמידי המרכז ותלמידי הפריפריה. סקר שערך לאחרונה מכון סמית עבור אגודת ניצן קובע כי 30% מבני הנוער במרכז עברו אבחון בשלוש השנים האחרונות, לעומת 20% בלבד בפריפריה. 17% מהמאובחנים ציינו שהם זכאים לתוספת זמן אבל לא עושים בה כל שימוש.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי תלמידים יהודים מקבלים יותר מפי 4 יותר התאמות מאשר תלמידים ערבים. שכיחות הארכות הזמן בבחינה קשורה באופן מובהק לרקע החברתי-כלכלי של התלמידים: לאמהות בעלות 15 שנות השכלה ומעלה יש סיכוי גדול בכ-50% שילדיה יוכרזו כלקויי למידה לעומת אמהות בעלות השכלה של עד 8 שנים.

• לעיון בממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - לחצו כאן  
  

בגרף הבא: ככל שהיישוב מבוסס יותר, יותר זוכים להקלות באנגלית 

סאלם אלקררנאוי, מנהל התיכון הרב-תחומי אל נג'אח ברהט, מעריך כי מתוך כ-1,000 תלמידים הלומדים בתיכון, רק 12 אובחנו כבעלי לקוית למידה. "המודעות לאבחונים במגזר הערבי נמוכה מאוד וההורים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי מתביישים שתידבק לילד סטיגמה של לקוי למידה", הוא אומר.

לאחרונה הצליח לגייס תרומות למימון האבחונים אך ההורים סירבו לשלוח את הילדים לבדיקה. "הבעיה שלנו כפולה, כי להורים אין כסף לאבחונים וגם כשכבר משיגים מימון הם מסרבים בתוקף ומעדיפים שהילד יהיה חלש בלימודים. העיקר שלא יגידו עליו שהוא מוגבל. על פי הנתונים, כ-55% מהתלמידים שלנו ניגשים לבגרויות. אין לי ספק שעם איתור נכון, ניתן היה להעלות את ההישגים לפחות ב-10 אחוזים. הבעיה היא שילד הסובל מלקות למידה לא רק שאין לו את הכלים המתאימים להצליח בלימודים, אלא הוא מתקשה להתרכז בשיעור ומפריע גם לאחרים".

מנכ"ל עמותת ניצן, מלי דנינו, אומרת שהפערים בין מרכז לפריפריה מלמדים על אפליה מבנית במערכת החינוך. משרד החינוך, היא אומרת, אמנם משקיע כספים בסיוע למשפחות מעוטות יכולת, אך מדובר בטיפה בים. "היישובים המבוססים רוויים במכוני אבחון ומלאים בהורים שיש להם את היכולת הכספים לממן אבחונים, גם אם אלו אינם נדרשים". בפריפריה התמונה הפוכה: "ביישובים שבהם משפחות קשות יום, תלמידים רבים שזקוקים להתאמות ולבחינה בלימודים אינם מאובחנים". הביטוי לתסכול של התלמידים החלשים הוא לעתים קרובות אלימות בבית הספר.

חינוך לתרבות של שקר

מנהל תיכון ביישוב בצפון מאשים את חבריו המנהלים במרכז הארץ בשיתוף פעולה עם התופעה. "מגיפת ההקלות היא שערוריה ממדרגה ראשונה, והיא נועדה לשרת את מנהלי בית הספר", הוא אומר בזעם. "המנהלים יודעים שההקלות ישפרו את ממוצע הציונים של בית הספר, ולכן הם מעדיפים לתת לתלמידים לשקר את המערכת. זה חינוך לתרבות של שקר".

בגרף הבא: יותר זוכים להקלות במתמטיקה ביישובים מבוססים יותר

ריבוי האבחונים גורם לזילות של המקצוע, אומר ד"ר ארז מילר, פסיכולוג חינוכי מומחה וראש החוג לחינוך מיוחד במכללה האקדמית לחינוך אחווה. אבחונים מקצועיים אורכים לפחות כ-9 שעות, הוא אומר, "אבל יש מאבחנים שמסיימים את האבחנה כבר אחרי שלוש. התוצאות בהתאם". ההקלות, שאמורות להשוות את התנאים של התלמידים הלקויים לאלו של התלמידים הנורמטיביים, נהפכו על-פיהן. "כך, בעלי לקויות הלמידה האמיתיים מאבדים את היתרון היחסי ושוב נוצרים פערים לא הוגנים". ד"ר מילר אומר שהפסיכולוגים מודעים לבעיה, ושלעתים קרובות מתכנס פורום של אנשי מקצוע כדי לבחון דרכים לשיפור הנושא.

אבל השאלה היא לא כמה סובלים מלקויות למידה, אלא מדוע המדינה אינה משקיעה יותר משאבים באיתור מוקדם ובטיפול, כפי שאומרת פרופ' מלכה מרגלית, ראש בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס. בארצות הברית, היא אומרת, השקעה באיתור לקויות למידה בגני הילדים הצליחה להפחית את אחוז התלמידים בעלי ליקויי למידה בשני אחוזים. "בגילאים הרכים המוח עדיין גמיש ובטיפול מוקדם נכון, הילדים מצליחים להדביק את הפערים עד חטיבת הביניים".

חוה, שבנה לומד בכיתה ג' בלוד, מספרת שהמורים ממהרים להפנות ילדים לאבחון. "הילד שלי היה תלמיד מצטיין ולפתע חלה ירידה בלימודים. המורה ביקשה מאיתנו ללכת לאבחון, אבל לי לא היה כסף. בעצה עם רופא המשפחה הלכנו לטיפול אצל פסיכולוג, והוא אמר שהילד בסך הכל סובל מדיכאון קל". הדיכאון חלף תוך זמן קצר והילד חזר לאיתנו.

ומה אומרים במשרד החינוך? שם טוענים כי מספר תלמידים בעלי לקויות הלמידה בישראל נגזר מהידע הקיים על מספר מקבלי ההתאמות בבחינות הבגרות. "יש לזכור כי לא כל מקבלי ההתאמות בבחינות הבגרות הם לקויי למידה. התאמות בדרכי היבחנות ניתנות למגוון רחב של אוכלוסיית התלמידים בהם: תלמידים חולים, תלמידים הסובלים מלקויי ראיה, בעלי הפרעות פסיכיאטריות וסובלים מחרדה".

עוד אומרים במשרד החינוך כי "בשנים האחרונות חלה מודעות גדולה לצורך בהכשרת המורים, היועצים והפסיכולוגים לנושא לקויות הלמידה וההתערבות הנדרשת. כל היועצים והפסיכולוגים מקבלים כחלק מההכשרה המקצועית הבסיסית שלהם ידע נרחב. אגף ליקויי הלמידה מכשיר את המדריכים המקצועיים בכל תחום דעת להרחבת הידע הדרוש למורה על מנת לסייע לתלמידים בעלי ליקויים".