"אני זמר. אני לא יודע לעשות משהו אחר"

פיני חדד אף פעם לא היה כוכב ענק. הוא מסוג הזמרים שתמיד נמצאים בצד, קיימים ועובדים בלי להתבלט יותר מדי. אבל חדד הוא הרבה מעבר לסתם עוד זמר. יש לו קול מצוין, עמוק, חם ובעל עוצמה, שגורם לך להאמין לו כשהוא שר. מעבר לזה, יש לו גם לא מעט להיטים מצוינים: שיר הפריצה "לא לבד", "אשה יפה" המעולה, "אלייך" המרגש, "ילדה רעה", "אוהב אבל מציאותי" יחד עם נתי לוי ועוד.

אבל חדד, למרות הלהיטים, נעלם ודווקא את שנות הפריחה של הז'אנר הוא פיספס, רואה מהצד איך כובשים את הבמה כוכבים חדשים כמו משה פרץ ודודו אהרון בעוד הוא נאבק כדי להישאר בתמונה.

חדד. "זמר לא צריך לפרוש בגיל 34 כמו שחקן כדורגל" (צילום: יניר סלע)

שנים לא קלות עבר חדד בן ה-44. שני הוריו נפטרו בפרק זמן של שנתיים, כמות ההופעות ירדה והוא נלחם לפרנס את אשתו ושני ילדיו. התעשייה כבר מיהרה להספיד אותו, אבל חדד מבקש לומר לכולם, אני עוד כאן. "היום אני צריך להתחיל את הכל מחדש וזה קשה, אבל זה יקרה. אתה תראה, עוד תראיין אותי עוד שנה ותגיד 'פיני, שיחקת אותה'. כל מה שאני צריך זה להיט אחד ואני חוזר למקום שלי".

כדי לגבות את דבריו, הוציא חדד השבוע את "נסיכת חיי" - סינגל ראשון מאלבומו התשיעי, אותו כתב יוסי בן דוד. באלבום, שצפוי לצאת לקראת חג הפסח, שירים נוספים של זאב נחמה, סגיב כהן, יוסי גיספן ועוד. "השיר מקבל תגובות מצוינות, כאלה שמזכירות לי את ההצלחה של 'לא לבד' לפני 17 שנה. אני אופטימי. הוא מקבל השמעות ברדיו, התגובות בפייסבוק מחממות את הלב וברחוב עוצרים אותי ונותנים לי פידבקים טובים. זה נותן לי תחושה שטוב שלא ויתרתי והמשכתי להקליט ולחפש חומרים טובים".

לפטירה של הוריך יש חלק בהיעלמות שלך?

"לא. נכון שזה הוריד את החשק להופיע, אבל מנגד זו גם הפרנסה שלי ולא הייתי פוגע בה במכוון בגלל מצב נפשי - יש לי אשה ושני ילדים להאכיל. אמא שלי נפטרה מסרטן בסוף שנת 2005 ואבא שלי נפטר מדום לב שנתיים אחריה. נכון, מאוד קשה לעמוד על הבמה, לחייך ולשיר כשהלב שלך בכלל לא נמצא שם, על אחת כמה וכמה בז'אנר המזרחי, כשכל השירים שמחים. אבל אין ברירה אחרת".

ובזמן הזה כמות ההופעות גם יורדת. חשת מצוקה כלכלית?

"היה לי מאוד קשה להתפרנס. אשתי לא עובדת ופתאום נהיה דוחק, אבל לא נתתי לבני הבית להרגיש את זה. אולי בהתנהגות שמו לב, אבל לא באוכל על השולחן, בזה הצלחתי להסתדר".

לא היו הרהורי פרישה מהמקצוע?

"וגם אם היו, אני יודע לעשות משהו אחר? אני זמר! תמיד הייתי אופטימי. במקצוע הזה אתה יודע שפתאום יכול לבוא לך שיר אחד וכל המצב שלך יתהפך. תראה מה קרה לשלומי שבת, כבר אמרו עליו שהוא סוס מת, ובלי תכנון מראש הוא הקליט עם ליאור נרקיס את 'לכל אחד יש' ותראה איפה הוא היום.

"זמר, בניגוד לשחקן כדורגל לא צריך לפרוש בגיל 34, אלא יכול להמשיך כל החיים. אז היו כמה שנים קשות, אין ספק, לשמחתי גם בגילי אפשר לעשות קאמבק".

חדד בהופעה. היה בכל השמחות של המפורסמים (צילום: יוסי דוס סנטוס) 

חדד כבר ידע עליות ומורדות בקריירה שלו. הוא פרץ בענק בשנת 1993 והפך ליורש של חיים משה, כשהוא נחשב לאמן הבית בכל השמחות המשפחתיות הגדולות באותן שנים, כמו החתונות של אבי נימני ויוסי אבוקסיס, ואז נעלם וחזר בחזרה עם להיטים חדשים. לפעמים הוא עושה זאת בצמד עם נתי לוי, רוב הפעמים לבד. בין לבין, הוא החליף ניהול אישי, אבל תמיד הוא שם, קם בחזרה על הרגליים ואומר "אני עדיין עוד כאן".

"כיום יותר קשה לחזור, כי פעם לא היו כל כך הרבה זמרים. כשמישהו הצליח בזמני, כמו יואב יצחק שפרץ יחד איתי, ישר כל המדינה דיברה עליו. כיום התחרות מאוד גדולה, כל יום קמים זמרים חדשים ששרים בטעויות ונשמעים כמו חיקוי של זמרים מצליחים יותר. לנו, הדור הוותיק יותר, כבר אין מקום ואנחנו צריכים להלחם על המשבצת שלנו. זה ממש מאבק הישרדותי. למזלי, הז'אנר המזרחי היום נהנה מפריחה שלא הייתה בעבר, בקרב קהלים שלא היו מחוברים אליו לפני כמה שנים. אני מקווה לקחת בעצמי חלק בגל הזה".

אתה לא מרגיש שאולי אנחנו כבר קצת אחרי השיא?

"אנשים אולי שבעו מהז'אנר, אבל החוכמה היא לדעת להיות מקורי ולחדש כל הזמן. אני לא מוציא שירים שנשמעים כמו שדודו אהרון ומשה פרץ עושים, כי זה לא יעזור לי. מי שיהיה מקורי ישרוד, לא החקיינים. בדור הזה, הז'אנר המזרחי שולט. לגבי הדורות הבאים, מי יודע? תראה את השריפה בכרמל, מישהו בכלל חשב שדבר כזה יקרה? היום אנחנו כבר לא יודעים כלום".

לפתוח היכל או לסגור מועדון? 

אם כבר הזכרנו את אהרון ופרץ, שני הזמרים הלוהטים ביותר בז'אנר, שפרצו בערך באותה תקופה לפני כשלוש שנים. השניים מקבלים לאחרונה החלטות מעניינות בקריירה: בעוד אהרון הולך בדרכם של אייל גולן וקובי פרץ ופותח את היכל נוקיה ב-23 בדצמבר, החליט פרץ לעומתו ללכת דווקא לבמות הקטנות ויפתח סדרת הופעות במועדון הזאפה בתחילת חודש ינואר.

אי אפשר שלא להעריך את האומץ של אהרון, שממצב את עצמו כאחד הזמרים המשפיעים בז'אנר, ומנגד להעריץ את פרץ שבוחר דווקא לקחת עשרה צעדים אחורה לטובת הפשטות. השאלה היא מי מנהל את הקריירה שלו יותר נכון? זה שקופץ למים הכי עמוקים שיש, או זה שדווקא מוריד פרופיל ומעדיף ללכת על האיכות על חשבון היחצנות? על כך אענה בציטוט מדברים שאמר לי ליאור נרקיס בראיון ערב יום כיפורים. לדבריו, הסיבה שנמנע מללכת לנוקיה היתה שאחריה, מה כבר עוד נשאר במדינה קטנה כמו ישראל. לתשומת ליבו של אהרון.