ריצ'רד פריור: לראות שחור, לראות ורוד
הוא ננטש על ידי אמו, הוכה על ידי סבתו הזונה, חווה התעללות מינית וגדל להיות אחד הקומיקאים הבוטים והאהובים בכל הזמנים, גם כשהתמכר לקוקאין. ריצ'רד פריור מת לפני חמש שנים, ומורשתו ממשיכה להוות השראה לבדרני העולם
כמו ליצן עצוב עם פה מלוכלך במיוחד, ריצ'רד פריור, אחד הקומיקאים הגדולים והמשפיעים ביותר בארצות הברית, לא נתן לסיפור חייו, שיכול היה לספק חומרים לטרגדיה יוונית, לדכא אותו על הבמה.
הקומיקאי השחור, שהתהדר בשפם של שחקן פורנו, נולד לפני 70 שנה (1 בדצמבר 1940), ומחר (ו') ימלאו חמש שנים למותו מדום לב (10 בדצמבר 2005). ב-65 שנותיו זכה פריור בפרס אמי ב-1973, בחמישה פרסי גראמי, השתתף פעמיים בהנחיית טקס האוסקר ומילא אולמות במופעי הסטנד-אפ הבלתי מתפשר שלו, שכללו גסויות והתבטאויות בוטות בנושא גזענות בפרט וכל דבר אחר שעלה על דעתו ולשונו החדה.
פריור וג'ין וויילדר ב"קו הכסף". שחור ויהודי בשחור ולבן (GettyImages)
פריור נולד באילינוי, תחת השם המפואר ריצ'רד פרנקלין לנוקס תומאס פריור השלישי, שנשמע הולם לנצר לשושלת מלוכה כלשהי ולא לבן של אב נוטש ויצאנית, שזנחה אותו גם היא כשהיה בן עשר. פריור הושאר בידיה של סבתו, שניהלה רשת של מכוני ליווי והפליאה בו את מכותיה. אם זה לא מספיק, כשהיה בן שש הוא עבר התעללות מינית על ידי נער שכן, ולאחר מכן עבר חוויה איומה ודומה על ידי כומר.
פריור ברח מחיי היום יום הקשים שלו לאולמות בתי הקולנוע בשכונה, עד שהגיע לגיל 18 והתגייס לצבא. שם שירת בעיקר כבדרן עבור חבריו החיילים. אחרי שמיצה תוך שנתיים את השירות הצבאי, פריור שר במועדוני לילה קטנים, אך מהר מאוד הבין שכוחו טמון ביכולתו להצחיק ולזעזע.
הקדים את סיינפלד ואובמה
למרות שכל חייו הוא נותר שנוי במחלוקת ולעיתים התקשה לתאם אולמות להופעותיו בגלל אופיין הבוטה, הקריירה של פריור נסקה והוא קנה לו קהל מעריצים גדול, והיווה השראה לקומיקאים רבים, שחורים כלבנים כאחד, ביניהם ג'רי סיינפלד ואדי מרפי איתו אף שיתף פעולה בהמשך.
פריור ב"Jo Jo Dancer". סרט אוטוביוגרפי
פריור הגיע להוליווד ושיחק בקומדיות וגם בתפקידי אופי רציניים יותר. הוא שיתף פעולה מספר פעמים עם השחקן ג'ין וויילדר ("האשה באדום") ועם הבמאי מל ברוקס. פריור היה אמור לשחק את התפקיד הראשי בסרטו "אוכפים לוהטים" ב-1974, אך ברוקס הבין מהמפיקים שהם יתקשו לתמוך בסרט אם פריור ישחק בו, בגלל ההתבטאויות איתן הוא מזוהה, ולכן השחקן הסתפק בקרדיט כתיבה בלבד.
מסיבות דומות, סדרת טלוויזיה ב-NBC שפריור הוביל ב-1977, הורדה מהמסך אחרי ארבעה פרקים בלבד, לאחר שהוא סירב לצנזר את התכנים עבור הטלוויזיה. פריור הספיק לגלם באחד המערכונים נשיא אמריקני שחור, הרבה לפני שמישהו חשב שתרחיש כזה יהיה אפשרי.
פריור מלמד את ה-A,B,C ב"רחוב סומסום"
גם כאדם בוגר חייו האישיים של פריור המשיכו להיות מורכבים במיוחד. מגיל 20 הוא החל להתחתן ולהתגרש בקצב. מגרושה אחת הוא התגרש פעמיים, אחרי שנישא לה שוב במרוצת השנים. אל גרושה אחרת, השחקנית והמפיקה ג'ניפר לי הוא שב ונותר נשוי לה עד מותו.
משחק היו-יו הזוגי של פריור הוביל לשבע חתונות, ושישה ילדים, שהמפורסמת בהם היא ריין פריור – שחקנית בעצמה ותומכת במחקר מחלת הטרשת הנפוצה, ממנה סבל אביה בהמשך חייו, יחד עם בעיות בריאותיות נוספות.
בריאותו הלקויה של פריור באה לידי ביטוי בהתקף לב ראשון שעבר ב-1977, מה שלא מנע ממנו לצחוק על הנושא או להתמכר לקוקאין. הוא המשיך לעבוד על הבמות ובהוליווד, ושיחק לצד הארווי קייטל ויפת קוטו ("רצח מאדום לשחור") ב"Blue Collar" של פול שרדר ב-1978. באותה שנה גילם את התפקיד המכובד, גם אם הביזארי משהו של הקוסם ב"The Wiz" - הגרסה השחורה של סינדי לומט ל"הקוסם מארץ עוץ", עם דיאנה רוס כדורותי ומייקל ג'קסון בתור הדחליל.
פריור צוחק על "מלחמת הכוכבים"
ההתמכרות לקוקאין כמעט הרגה את פריור ב-1980. במה שבתו ריין כינתה "התקף סמים פסיכוטי" הוא שפך על עצמו רום לאחר ששתה כמות נכבדת ממנו, כשכבר היה תחת השפעת קוקאין, והצית את עצמו עם גפרור. הוא רץ ברחוב עד ששוטרים תפסו אותו, והבהילו אותו לבית החולים, שם אושפז למשך שישה שבועות כשטופלו הכוויות שכיסו 50 אחוזים מגופו.
סוכנו של פריור ניסה לטעון שההתלקחות נגרמה בשל תאונה, אך פריור הודה שניסה להתאבד. הוא החלים וחזר לעבוד. כריסטופר ריב היה זה שהציל אותו ב"סופרמן 3", בו כיכב פריור כסיידקיק אפרו-אמריקני, גאון מחשבים שנפל שבי בקסם הפשע. בהמשך הספיק לכתוב, להפיק ולשחק בסרט האוטוביוגרפי "Jo Jo Dancer, Your Life is Calling" ב-1986. באותה שנה התגלתה אצלו טרשת נפוצה, שגרמה לכך שתפקידיו התמעטו והצטמצמו להופעות אורח בעיקר.
פריור מככב ב"סופרמן 3"
עם זאת, הוא שיחק ב-1989 בסרט "Harlem Nights" כבעל קזינו בשנות ה-20, לצד רד פוקס ואדי מרפי – שגם כתב וביים. ב-1990 עבר התקף לב שני וחמור יותר מקודמו, שבגינו עבר גם ניתוח מעקפים. תפקידו האחרון על המסך הגדול היה מכונאי חביב, גם אם זניח, ב"כביש אבוד" של דיוויד לינץ' מ-1997.
המלך ריצ'רד השלישי
כשמצבו הידרדר, פריור השתמש בכיסא ממונע כדי להתנהל ממקום למקום. על חייו הוא אמר: "אני חי באמריקה הגזענית כשאני נטול השכלה רשמית, ובכל זאת הרבה אנשים אוהבים אותי ואת מה שאני עושה, מספיק כדי שאוכל להתפרנס מכך. אי אפשר לצפות ליותר מכך בחיים".
כשאחותו הודיעה לכלי התקשורת שפריור איבד את קולו בשל המחלה, הוא מסר לאשתו הודעה זועמת לפרסום בתחילת 2005 באתרו הרשמי בזו הלשון המתורגמת: "נמאס לי לשמוע את החרא הזה על כך שאני לא מדבר. יש ימים רעים וימים טובים, אבל אני עדיין בנזונה דברן".
לקראת סוף אותה שנה הוא מת מדום לב, תשעה ימים אחרי יום הולדתו.
פרט להקלטות של הופעותיו וסרטיו, פריור השאיר גם פרס של ארגון זכויות בעלי החיים PETA שקרוי על שמו, היות והיה פעיל מושבע נגד תעשיית המזון המהיר וסבלן של חיות קרקס בפרט, ובעלי חיים בכלל.
בימים אלו עמלה ג'ניפר לי - אשתו, ואז גרושתו ואז אשתו שוב - על הפקת סרט עלילתי בהתבסס על חייו. גם כריס רוק ואדם סנדלר לוקחים חלק בפרויקט בשם: "Richard Pryor: Is it Something I Said", ובילי קונדון ("נערות החלומות", סדרת דמדומים "Breaking Dawn") מביים. זו תהיה הזדמנות נוספת להיזכר ולהיחשף לאמן בעל החיים הפתלתלים.
