לגהץ ולתבוע - כשהשימוש בכרטיס משתבש

לפעמים לא ברור לנו איך הסתדרנו בעבר בלי כרטיס אשראי. קנייה באמצעות כרטיס אשראי היא מזמינה, נוחה וקלילה: כרטיס האשראי נותן לנו ביטחון ולא מצריך מאיתנו לדאוג לכסף מזומן כל העת. בזמן שאנו משלמים על הקנייה שביצענו באמצעות כרטיס האשראי, חברת האשראי מעבירה את הכסף לספק הסחורה על פי תנאי הסכם הסליקה שקיים ביניהם. הלקוחות, אנחנו, מחויבים במועד מאוחר יותר ממועד ביצוע העסקה בדרך כלל.

אולם, לא תמיד הכל כה טוב ויפה. לפעמים הכרטיס לא עובר, אנחנו מחויבים ביותר, לא מצליחים למשוך מזומנים ועוד כהנה וכהנה תקלות ובעיות. אספנו מקרים צרכניים מעניינים שהגיעו לפתחם של בתי המשפט לתביעות קטנות בקשר לחיוב בכרטיסי אשראי. האם חברות האשראי פעלו בניגוד לדין? האם בית המשפט פסק פיצוי ללקוחות הלא מרוצים?

חב' כ.א.ל הערימה קשיים על האלמנה

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דן לאחרונה בתביעה שהגישה אישה שקנתה מכשיר לריפוי נגד חברת CAL. ב-27 בפברואר 2009 קנתה התובעת מבית עסק בשם "מזור ומרפא" מכשיר, שעל פי המובטח, היה בו כדי לסייע לריפוי בעלה, אשר היה באותו זמן מאושפז במשך תקופה ארוכה בבית החולים במצב קשה מאד, בשל מחלת הסרטן. התובעת שילמה עבור העסקה 4,800 שקל באמצעות כרטיס אשראי שהונפק לה ע"י חב' כ.א.ל.

לטענת התובעת, מספר ימים לאחר ביצוע העסקה, נודע לה כי המוכר הוא שרלטן שמנצל את מצבם הקשה של הפונים אליו, ועל כן עוד לפני שהמכשיר נשלח על ידי בית העסק, בוטלה העסקה בהסכמת בית העסק. אולם, על אף בקשת התובעת בכתב מחב' כ.א.ל לבטל את החיוב הכספי בטרם בוצע, ולמרות פניותיה הטלפוניות, היא חויבה במלוא סכום העסקה, בסך 4,800 שקל.

במסגרת התביעה ביקשה התובעת את החזר החיוב הכספי וכן פיצויים בשל כאב וסבל ועוגמת נפש בסך 20 אלף שקל, ובנוסף הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקל.

השופט עבאס עאסי קיבל את התביעה בחלקה, וקבע כי בהתאם לסעיף 10 לחוק כרטיסי חיוב, אשר מורה למנפיק כרטיס אשראי להפסיק את חיובו של הלקוח, אם הלקוח הודיע בכתב למנפיק שהנכס שנרכש באותה עסקה לא סופק לו ושהוא ביטל את העסקה, היה על חב' כ.א.ל לבטל את העסקה.

בהתאם לכך נקבע כי על חב' כ.א.ל להחזיר לתובעת את סכום החיוב בסך 4,800 שקל. באשר לפיצוי בשל כאב וסבל ועוגמת נפש, נקבע כי מצוקתה של התובעת, אשר הייתה צמודה למיטת בעלה שנלחם במחלת הסרטן והיה שרוי על ערש דווי, היתה קשה, ובמקום להטות לה אוזן קשבת, חב' כ.א.ל בחרה להערים עליה קשיים.

בשל כך, חויבה חב' כ.א.ל לשלם לתובעת פיצוי של 4,000 שקל. בנוסף, חויבה החברה לשלם לתובעת הוצאות, שכ"ט עו"ד ואגרה בסך של 1,778 שקל. בסיכום, חויבה כ.א.ל לשלם לתובעת 10,578 שקל. (ת"ק 41850-03-10 שמעוני נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ).

ישראכרט תפצה על שימוש בכרטיס אשראי גנוב

סוגיה מעניינת אחרת, אשר בית המשפט נדרש לדון בה, נוגעת לתשלום בכרטיס אשראי גנוב - האם חברת האשראי צריכה לפצות את בעל העסק, או שמא על בעל העסק לשאת בסיכון? על פי ע"פ כתב התביעה, אשר הוגשה לביהמ"ש לתביעות קטנות בחדרה, ב-1 באוגוסט 2009, נקנו על ידי שני גברים תכשיטים מחנותה של התובעת, בעלת גלריה, תוך שימוש בכרטיסי אשראי.

תשלום אחד, בסכום של 7,500 שקל, נעשה באמצעות כרטיס "ויזה כ.א.ל" ותשלום נוסף בסכום של 8,000 שקל נעשה באמצעות כרטיס "מאסטר קארד". התובעת העבירה את שני הכרטיסים וקיבלה אישור לעסקה, והעסקה בוצעה כאשר לטענת התובעת גם נעשתה השוואה של החתימה. אולם, בדיעבד התברר שהכרטיסים היו גנובים, וחברת האשראי לא שילמה לתובעת את סכום הקניות.

סגן הנשיא אביהו גופמן דחה את התביעה באשר לחיוב בסכום של 7,500 שקל משום שהשוואה של שם בעל הכרטיס והשם המצוין בחתימה (אשר נכתב באופן ברור) הייתה חייב לעורר אצל התובעת חשד ממשי שלא מדובר בבעל כרטיס אשר מבצע את הקנייה. השופט גופמן קיבל את התביעה ביחס לקנייה בסכום של 8,000 שקל, אשר בוצעה בכרטיס מסטרקארד.

בעניין זה נקבע כי החתימה על השובר היתה בשפה זרה, ולא ניתן לקבוע האם מי שחתום זה בעל הכרטיס או אדם אחר. הכרטיס הועבר בקופה הרושמת והעסקה אושרה. השופט פסק, כי לא היה מקום לחשד וכפי שנפסק בעבר: "לא ניתן לצפות מבעל עסק שיבחין שמדובר בהחזקה שלא כדין של כרטיס אשראי וגם לא ניתן לצפות מבעל עסק שיערוך בדיקה והשוואה מדוקדקת של חתימות". על כן, קבע השופט כי על ישראכרט בע"מ לשלם לתובעת את סכום הקנייה- 8,000 שקל.

"אין הנתבעת יכולה לצפות מבעל עסק סביר שיצליח ללכוד גנבים", ציין השופט טרם סיום פסק הדין. (ת"ק 31878-01-10 ארבל ואח' נ' ישראכרט בעמ) בשני המקרים הללו, חברות האשראי שלא פעלו כדין חויבו לפצות את התובעים. אולם, כפי שנראה, כאשר הלקוח צודק, אך תובע סכום מופרז, הוא יקבל פיצוי נמוך בלבד.

תנאי ההתקשרות לא נוסחו בצורה ברורה

ביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה נגד ישראכרט בע"מ. התובע החזיק בכרטיס אשראי "ישרכארד דיירקט". ביוני 2009 הוא תדלק את אופנוע, שילם בכרטיס האשראי, וכאשר רצה לאחר מכן למשוך 200 שקל במזומן מהכספומט, התברר לו שמסגרת האשראי שלו צומצמה, והוא לא הצליח למשוך כסף.

לטענת התובע, האירוע היה לפני כניסת השבת, ומכיון שהוא אדם דתי, נגרם לו נזק רב: הוא לא היה יכול לקנות מוצרי מזון לשבת, ועל כן נאלץ לאכול בבית תמחוי, דבר שגרם לו לבושה רבה. בשל כך, ביקש התובע פיצוי של 10,000 שקל. ישראכרט טענה מנגד, כי היה על התובע לדעת כי כאשר הוא מתדלק, בכל סכום שהוא, מסגרת האשראי שלו מצטמצמת באופן זמני ב-200 שקל.

השופטת דורית פיינשטיין קבעה, כי מבלי להיכנס לחוקיות ההסדר בין תחנות הדלק לחברות האשראי, יש לקבוע כי ההסכם עליו חתם התובע עם ישראכרט היה עמום ולא ברור. "שעה שהנתבעת מנסחת את ההסכמים עם לקוחותיה, וקל וחומר את דפי ההסבר, הרי שעליה לנסח את תנאי ההתקשרות באופן ברור וחד משמעי. משלא ניסחה הנתבעת את האמור בצורה המובנת לכל, הרי שעליה לשאת בנזקים שנגרמו ללקוחותיה בשל כך", קבעה השופטת.

על כן נקבע כי התובע זכאי לפיצוי בשל הנזק הממוני שנגרם לו וכן בשל עוגמת הנפש. עם זאת, נפסק כי פיצוי בגובה 10,000 שקל הוא מופרז, שכן התובע לא הוכיח כי היה בבית תמחוי באותה שבת, וגם אילו היה מוכיח זאת, עדיין הפיצוי לא היה מתקרב לסכום שביקש.

השופטת חייבה את ישראכרט לפצות את התובע ב-400 שקל (כפל הסכום שתכנן למשוך מחשבונו ערב שבת) וכן לשלם לו הוצאות משפט של 250 שקל. (ת"ק 3109-09 טולידאנו נ' ישרכארט בע"מ)

סיכום

אין ספק, כי חברות האשראי גדולות, מבוססות וחזקות למול הלקוח, אשר נזקק לעיתים בלית ברירה להגנת בית המשפט. במקרים שבהם חברת האשראי לא פעלה כמצופה ממנה, הערימה על הלקוח קשיים, דרשה ממנו דרישות לא סבירות או ניסחה הסכמים בצורה לא ברורה, ביהמ"ש לא מהסס ומחייב אותה בפיצוי.

עם זאת, כאשר מגישים תביעה, לא כדאי לתבוע סכומים לא פרופורציונליים, שכן ביהמ"ש לוקח זאת בחשבון, ומפצה רק על הנזק שנגרם (הממוני והלא ממוני), ולא מעבר לכך.  

עו"ד אורנית אבני-גורטלר , עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית.

יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.