אופנת ההלבשה של המילה הכתובה
מאיורים פשוטים בשחור-לבן, דרך כוסות תה מהבילות ועד ליצירות אמנות מקוריות: יצאנו למסע בעקבות האבולוציה של עטיפות הספרים, מקום המדינה ועד לעידן המבצעים
ספרים שנקראים היום בנשימה אחת יחד עם שלטי המבצעים המקיפים אותם, היו בעבר הלא מאוד רחוק - מהמאה ה-14 ועד לפני מאה שנה - מותרות מכובדים שנקנו רק בנסיבות מיוחדות. אך עם השנים הספר הפך למוצר שטוח וזול. בניגוד לספר הקל, בעל הכריכה הרכה, עטיפות הספרים בעבר נוצרו מחומרים כבדים שאפשר היה למשש אותם, וחוויית הקריאה התחילה למעשה ממגע. אולי משום שפעם ספר נחשב לאביזר יקר, שמסמל מעמד של השכלה ויוקרה.
"מלכוד 22". שינה את ההיסטוריה של עטיפות הספרים
"עד לפני מספר דורות, ספרים יוצרו באופן ידני", מספרת דורית שרפשטיין, מעצבת עטיפות ראשית לעם עובד. "הדפוס היה יקר מכדי ליצר עותקים רבים, לכן כל ספר היה מושקע. גם בארץ, עד שנות השבעים, ספר עדיין נחשב כמתנה יוקרתית לבר מצווה".
נפלאות האופנה
"כשמדברים על שינויים באופנת העטיפות, צריך להבין את השינויים ההיסטוריים בתחומי האמנות והכלכלה", מוסיף אמרי זרטל, מעצב עטיפות ספרים. "בתקופת מלחמת העולם השנייה לא היה תקציב להוצאות. הספרים הודפסו בכריכות דקות וזולות, והדימויים אוירו בשחור-לבן לצד טיפוגרפיה פשוטה. עד לפני מספר עשורים גם לא נכתב גב לעטיפה, זה עניין שנכנס בערך בשנות השישים. כמו כל דבר בתרבות, עטיפות ספרים הן עניין של אופנה - וכמו כל אופנה, היא מייצגת תרבות שלמה".אופנת העיצוב הראשונית בארץ היתה בעלת אופי גרמני, משום שגרמניה הובילה את תעשיית הדפוס בעולם. כל המונחים המקצועיים (כמו לדוגמא, "פרונזץ", דפי בטנה לספרים) שגורים בשפה הגרמנית עד היום. אך לצד הביטויים האירופאים, בשנים הראשונות של קום המדינה הספרות גויסה לתמוך בהיסטוריה ובציונות. רבי מכר של שנות החמישים, כמו "הוא הלך בשדות", הדגישו דימויים פטריוטיים. על חלק מהעטיפות היו אחראים מאיירים, כמו אריה מוסקוביץ, שאייר את סדרת המופת לילדים, "הספורטאים הצעירים".
"אנשים לא תמיד יודעים שבארץ בשנות החמישים, היה ריבוי ענק של תרגומים, יותר ספרים מבכל מקום אחר בעולם," מספרת שרפשטיין. "הסדרה של עם עובד בעיצובו של שמעון זנהאוס הושפעה מאוד מהעטיפות של הוצאת פינגווין האמריקנית. כותרת בפונט פשוט, דימוי בשחור לבן, כריכה רכה. לאחר מכן הכניס זנהאוס את העטיפה הצילומית, שהיוותה חידוש של ממש".
עטיפה מסדרת פינגווין. השראה לעיצוב ספרי עם עובד
מימין, עטיפה מצולמת מ-2008. משמאל: ציור עטיפה מ-1973
נקודת ציון משמעותית בעיצוב עטיפות סיפקו ספרי המתח של פטריק קים, שפורסמו בין שנות השישים לשמונים של המאה הקודמת. אלו היו ספרי מתח פופולריים על סוכן חשאי קוריאני שמציל את העולם כג'יימס בונד. מחבריה האמיתיים של הסדרה היו יוצרים ישראלים, שחתמו בשם העט האמריקאי ברט ויטרפורד.
"אלו היו ספרים שקראנו מתחת לשולחן", נזכרת שרפשטיין. "הם עסקו במה שהיום עוסקת הטלוויזיה, בתשוקה וכוח ומיניות. העטיפות ייצגו את הז'אנר באופן מובהק. בדרך כלל ראו בהן דמות גברית ואישה מוטלת על סדין מוצלל. דימויים אירוטים מסוגת המותחן שליוו עטיפות ספרי מתח לאורך שנים".
מחסמב"ה לקיסינג'ר
בהמשך שנות השבעים, הדימויים על העטיפות השתכללו. עדיין היה יקר לעבוד בצבע, ולכן הרישומים המשיכו ללוות את הספרים. יוצאת דופן במיוחד היתה סדרת חסמב"ה, שזכתה להצלחה מסחררת. העטיפה הצבעונית על הספרונים הקטנים נתפסה כחדשנות אמנותית אמיתית.
חסמב"ה. חדשנית וצבעונית לזמנה (עטיפת הספר)
"בשנות השבעים 'מלכוד 22' היתה עטיפה מכוננת אופנה משום שהיא זכירה מאוד", מספר זרטל. "היא מדברת ובנויה מחומרים של פלקט, והעיצוב שלי ל'אם יש גן עדן' של רון לשם מושפע ממנה מבחינת החומריות. עבודה של מעצב דומה ליוצרי אמנות בהיסטוריה ששירתו טקסט, ממש כמו מלחין שכתב מוזיקה דתית לכנסייה, במסגרת נתונה של זמן ושל חוקיות. עיצוב עטיפה, בשונה מאמנות מודרנית, משרת מטרה מסוימת. והעטיפה של 'מלכוד' שרתה את המטרה באופן מצוין, וגם הושפעה מאמנות הפופ-ארט.
"אם יש גן עדן". מלכוד 22 בגרסת שנות האלפיים (עטיפת הספר)
"בשנות השמונים, הדימויים הפכו למופשטים יותר בזכות האופנה של הדימוי המצולם. רוב הספרים פורסמו כשעל העטיפה שלהם נראתה כוס תה מהבילה, כוס יין חצי שפוכה, ועוד אינספור צילומים מבוימים של דמויות שהיו מהפיכה אמיתית בתחום. הקפיצה הגדולה התרחשה כשנכנס המחשב. ברגע אחד צצו העטיפות של מחשבי המק הראשונים, שעוצבו עם המון פילטרים ופיקסלים. בישראל בשנות התשעים חלה גם מהפכה בתחום הפונטים. בכל רגע נולד פונט חדש, וראו את זה כל הזמן".
דמות מחוטי תייל שהוזמנה במיוחד (מתוך עטיפת "חייו ומותו של מיכאל ק'")
"אופנה נוספת בשנות השמונים הייתה הפקה של פסל או מיצג מיוחד, שנבנה וצולם לכבוד עטיפת הספר. דוגמא מצוינת לכך היא 'חייו ומותו של מיכאל ק', שבה נבנתה דמות מחוטי תייל לשם העטיפה", מספרת שרפשטיין. "עד סוף שנות השמונים, לפני שנכנס הפוטושופ, החוויה של העיצוב הייתה חושית. עבדנו על שולחנות שרטוט גדולים, היינו אוספים סוגים של ניירות. לא היו מחסני תמונות באינטרנט. עוד לא היה אינטרנט. סופרים ותיקים עד היום שואלים אם יש צוות הפקה לעטיפת ספרם העתידי".
הילד הבוכה בגרסה הצבעונית (עטיפת הספר שצייר דודו גבע)
"בשנות התשעים עטיפה פורצת דרך הייתה 'געגועי לקינסג'ר' שעיצב דודו גבע, כי היא מתכתבת עם יצירה מוכרת של הילד הבוכה, אבל היא צבעונית הרבה יותר", מציין זרטל. "השאלה האם עטיפת ספר הפכה להיות יצירה עצמאית, נותרה שנויה במחלוקת". שרפשטיין לדוגמה, הרבתה להציב יצירות אומנות על עטיפות ספרים, אך תמיד בהוצאה עולה השאלה האם אמנות קלאסית יכולה לשרת טקסט של סופר ישראלי.
"ליקוי חמה" של גאוראג גרוס מ-1926. יצירת אמנות ברומן "אנשים טובים"
"האופנות יכולות להגיע מכיוונים שונים ובלתי צפויים", אומרת שרפשטיין. "ב-98' עיצבתי ביוגרפיה של היטלר והצבתי תמונה שלו על כל העטיפה. זה היה מזעזע וחדש כאחד, להציב תמונה של אדם כזה בגודל כזה. אבל זה פתח ז'אנר. היום רוב הביוגרפיות מעוצבות כך".
הקאמבק של שרלוק הולמס, עיצוב נוסטלגי עם הטבעת זהב
"אופנה יכולה גם לעשות קאמבק, כמו במקרה של סיפורי שרלוק הולמס שעוצבו בהטבעת הזהב ובעטיפה דמוי בד", אומר זרטל. "זה שחזור של ז'אנר שכבר לא אופנתי, שמגיע למדפים בעקבות הסוגה הנוסטלגית של הספר. הסופר תמיד ירצה עטיפה סיפורית, כי הוא רוצה לראות בה את הסיפור שלו. התפקיד של המעצב הוא להציב עבורו את הדימוי הכי נכון, כי עטיפה היא סוג של פרשנות לספר. במקרה של יצירת אומנות, היא יכולה להוסיף עוד רבדים".
"לעטיפה בעיני יש עדיין תפקיד חשוב כי היא מהווה סוג של מסננת", מסבירה שרפשטיין. "היא מסמנת לקרוא את הסוגה ואת הרמה. בארצות הברית ספרים תמיד יוצאים יחד עם הפניה ישירה לז'אנר".
ומה יקרה בעידן האלקטרוני?
"וולטר בינימין, ב'עידן השעתוק הטכני', כתב כבר בשנות השלושים על כך שההבדל בין כותבים לקוראים מטשטש, אז בטח ובטח שזה קורה בעידן הפייסבוק. היום, ממש כמו שעשועון טלוויזיה, הספר הפך להיות כלי של בידור ואיבד
את הקדושה שבו, כמו שנעלמו חנויות הספרים הקטנות", טוען זרטל.
"תחום הספר עומד להצטמצם מאוד בשנים הקרובות, כמו מה שקרה לתיאטרון כשנולד הקולנוע", מנבאת שרפשטיין. "הספרים עומדים לעבור מהפיכה וירטואלית, כי הרוב המוחץ של הספרות בעתיד יעבור למחשב. אולי העטיפות ייעלמו מהקבצים של הקוראים האלקטרוניים, ואולי להיפך. כל קורא יוכל לבחור איזה עטיפה הוא רוצה לספר החדש שייצא. אולי אפילו תהיה חזרה לתקופת ימי הביניים, שהספרים הגשמיים יהפכו להיות חפצים של יוקרה".
"הרי לקסיקונים ומילונים כבר הוספדו ועברו למחשב, וזה שינוי של השנים האחרונות. כמוהם ספרי הבישול", אומר זרטל. "אם פעם למהפכות עיצוביות בספרים לקח כעשור להשפיע ולהנחיל שינוי, היום המרחקים הצטמצמו ומהפיכה יכולה לקרות גם בחצי שנה".
