הניצולה מהאוטובוס: "החניכים נשרפו לנגד עיניי"

רב-כלאי סיגל דואק, שראתה כיצד 36 הסוהרים בקורס הצוערים של שירות בתי-הסוהר ואנשי הסגל, נשרפים לנגד עיניה - עדיין מתקשה להשתחרר מהטראומה. אחיה, תומר גמדני, סיפר אמש (יום ד') ל-ynet כי אחותו שיחזרה את האסון ואמרה: "ראיתי את החניכים שלי נשרפים מול העיניים שלי. ראיתי את המוות בעיניים". לבעלה היא עוד הספיקה לומר, "אני אוהבת את כולכם", כשהייתה בטוחה שגורלה יהיה דומה לזה של חבריה וחניכיה.

דואק החלה את דרכה בשירות בתי הסוהר כסוהרת בכלא נווה תרצה. עם השנים היא התקדמה, ובקורס הסוהרים והקצינים היתה חניכה מצטיינת. בגיל 36 קיבלה דרגת רב-כלאי. "היא אהבה את השב"ס ואת העבודה", סיפר אחיה.

מחדל המנהיגים - עדכונים אחרונים ב-ynet:

• לקריאת הדו"ח המלא - לחצו כאן
• קרובי ההרוגים: דמם על ידי אלה שלא החליטו
• ומה השלב הבא? לא צפוי רוב לוועדת חקירה
• הכבאים פסימיים: "שהדו"ח לא ייזרק לארכיון"
• לבני לנתניהו: תתפטר, הפכת אסון להצגה
  

ביום חמישי בשבוע שעבר לא הייתה אמורה סיגל לעלות לאוטובוס הצוערים שנסעו לכלא דמון שעל הכרמל, מפני שהיא נשואה ואם לשני ילדים - בני חמש ושנתיים וחצי. אלא שקצינה אחרת ביקשה ממנה שתיסע במקומה, ודואק הסכימה. על מה שקרה במהלך העלייה לכיוון כלא דמון, סיפרה סיגל לבני משפחתה: "נסענו בכביש בית אורן, ובמהלך הנסיעה הבחנו בכלי-רכב פרטיים, שבגלל הלהבות הגדולות והעשן הכבד עשו פניית פרסה. אחד הקצינים ירד לכוון את האוטובוס, כדי שגם הוא יבצע פניית פרסה, ואז האש פגעה באוטובוס והוא החל לעלות באש".

דואק וצוער שהיה באוטובוס. דקות אחרי האסון (צילום: אבישג שאר-יישוב)

היא סיפרה כי האש התפשטה במהירות. "האש הגיעה לחזית האוטובוס, והוא החל לבעור. צעקתי לחניכים לרדת מיד. הדלת האחורית הייתה תקועה, והחניכים פרצו אותה. כשירדנו התרחקנו מהאוטובוס". האח תומר הוסיף כי הצלם רוני סופר הציל את סיגל ושני חניכים שהיו איתה. הם עלו לרכבו, והתרחקו מהמקום כשלהבות מסביב.

"הכל היה עניין של שניות", סיפר האח. "החניכים שהיו איתה עזרו לה לרוץ, ואז היא קפצה על החלון של הרכב של הצלם וצעקה לו 'תציל אותנו, תציל אותנו'. היא סיפרה לנו איך היא הרגישה את החום הכבד על גופה, בגלל הלהבות החזקות וההתפשטות המהירה של האש. חלק מהחניכים הצליחו לצאת מהאוטובוס, אך האש אחזה בהם ושרפה אותם חיים. אם לא היה הצלם, היא ושני החניכים לא היו נשארים בחיים, ונשרפים למוות כמו החברים".

האח נפצע קשה בפיגוע

תומר משרת במשטרת התנועה הארצית, בשלוחת שרון. בעת האירוע הוא ליווה את מפכ"ל המשטרה עם הניידת לחפ"ק. "קודם לכן סיגל שלחה הודעה, ואמרה שהם עולים לתגבר בדמון. ידעתי שהיא בדרך. במהלך ליווי המפכ"ל שמעתי שאוטובוס התהפך. ניסיתי להתקשר, אך ללא הצלחה. גם המשפחה ניסתה ולא הצליחה לתפוס אותה. כשסיימנו את הליווי, אמרתי שאני נשאר במקום עד שאדע מה קורה. בדרך עצרתי את הניידת. הייתי חייב לשתות משהו. חיכיתי בצומת עתלית. כבאי אמר לי שיש למעלה 11 גופות שרופות. הייתי מודאג. כל המשפחה דאגה. היינו בחרדה".

הוא סיפר כי חשש מאוד לחיי אחותו: "בשלב מסויים התקשרתי אליה וענה לי המשיבון. אמרתי לעצמי שאם המשיבון עונה אז זה סימן טוב. לאחר כמה דקות היא חזרה אליי כשהיא נסערת, ואמרה שהיא הגיעה לכלא דמון והיא נמצאת שם ומפחדת שהלהבות ישרפו גם את הכלא. בכלא היא הספיקה לדבר עם עובדת סוציאלית. לאחר מכן הורידו אותה למטה. התחבקנו חזק והיא בכתה וסיפרה כמה היא פחדה וכל מה שקרה. אלוהים הציל אותה מהלהבות, כי הכל מסביב היה בוער הם ברחו וראו את הצלם, הכל מסביב היה להבות. היא ראתה את המוות מולה, והייתה בטוחה שהיא נשרפת למוות".

לדברי תומר, גם אביו מנשה הגיע לצומת עתלית, שם הוא נפגש עם סיגל. "אספנו אותה ולקחנו אותה אלינו לבית ההורים. היא נשארה אצלנו בשישי ושבת. המשפחה שלנו עברה לא מעט טראומות, ואנחנו משפחה מגובשת שבה כולם עוזרים זה לזה".

אחת הטראומות שעברו על המשפחה היא פציעתו הקשה של תומר עצמו, בפיגוע חבלני בצומת מחנה 80. תומר היה

בפעילות שגרתית, כששוטרים הבחינו ברכב חשוד. כשבדקו את המכונית, ירד ממנה מחבל וירה לכל עבר. המחבל השני נמלט עם הרכב, ולאחר מרדף קצר פוצץ את עצמו. תומר נפצע באורח קשה, אך החלים מהפציעה וחזר לשרת במשטרה.

תומר אמר כי מצבה של הפיזי של סיגל טוב, אבל המצב הנפשי שלה בעקבות האסון - פחות. "בשבת היא בירכה ברכת הגומל. למרות הטראומה הקשה שעברה יש לה כוחות, וביום ראשון היא הלכה להלוויה של פביולה בוהדנה. בנוסף היא הלכה לנחם משפחות של חניכים. זה קשה לה ולא פשוט, אבל היא חשה חובה להגיע למשפחות ולנחם אותם".