תרבות הכסת"ח

דו"ח מבקר המדינה על מערך הכבאות הוא מסמך מייאש. ככל שאתה מעמיק לקרוא בו, מתברר לך כי הכשלים מסמרי השיער במערך הכבאות שהמבקר מצבע עליהם ואשר נחשפנו להם בשריפה בכרמל הם רק סימפטום. את המחלה עצמה, המסוכנת בהרבה מסימניה, אפשר להגדיר ככשל תפקודי, רב-מערכתי וכרוני, של מוסדות השלטון בישראל.

דו"ח המבקר מצייר תמונה מצמררת של אימפוטנציה ורשלנות שאננה וחסרת אחריות כשהוא מתאר את האופן שבו טיפלו ממשלות ישראל בשנים האחרונות במערך הכבאות המדולדל והמיושן. זאת, למרות שאחרי דו"ח המבקר מ-2007 על התפקוד הכושל של מערך הכיבוי במלחמת לבנון השנייה היו שרי הפנים, הביטחון וביטחון הפנים וכן הבכירים במשרדיהם מודעים היטב, עד לפרטי הפרטים, לבעיה ולהשלכותיה הפוטנציאליות החמורות על שלום האזרחים ורכושם.

ישי עם כבאים בעוספיה. מחבק, לא מסייע (צילום: אבישג שאר ישוב) 

הם גם ידעו כי מאז אותה מלחמה, האיום על העורף רק החמיר וכי שרותי הכיבוי במצבם הנוכחי מסוגלים עוד פחות מבעבר להתמודד עימו. הממשלה אף ישבה על המדוכה וקיבלה החלטות נכונות ומנומקות שאם היו מתבצעות היה בהן כדי לשנות דרמטית לטובה את מצב שרותי הכבאות בשעת חירום וברגיעה. אך בפועל שום דבר לא קרה. אף כבאי ואף מכונית כיבוי לא נוספו למערך.

סולמות הכיבוי והזרנוקים שייאפשרו חילוץ וכיבוי במגדלים רבי קומות נשארו חלום רחוק. שר הביטחון, אהוד ברק, שב-2007 מונה כ"אחראי-על על שרותי החירום בכלל מצבי החירום" הסתפק בדרישה משרי הפנים לעשות מעשה. שרי הפנים, מאיר שטרית, ואחר כך אלי ישי, הממונים על שרותי הכבאות, הציעו הצעות והביאו החלטות לאישור הממשלה.

עוד כתבות וניתוחים מדו"ח המבקר:

• המבקר: ממשלת ישראל הפקירה את אזרחיה
  
• התוצאה: אין כבאים, אין רכבי כיבוי, אין קשר
• הכבאים רצו תקציב, האוצר דרש רפורמה
• אלוף פיקוד העורף: חסר ציוד כיבוי? לא ידעתי
  

ראשי הממשלה אולמרט ואחריו נתניהו קיבלו החלטות. ניירות עשו דרכם ממשרד למשרד ומשולחן לשולחן, הצעות חוק נוסחו ונדונו אך הממשלה לא אישרה ולא הגישה לכנסת, תוספות תקציב טורפדו בזו אחר זו על ידי האוצר והותנו ברפורמה שהייתה תלויה בחקיקה וחוזר חלילה. ביוני השנה נדמה היה לרגע שחלה תזוזה. שר הפנים, אלי ישי, הבין את האיום על מעמדו הפוליטי הגלום בטיוטת הדו"ח הנוכחי של המבקר שהונחה על שולחנו, מיהר להעביר בפורום שרים החלטה על תוספת תקציב למערך הכבאות. האוצר הצליח לצמק את 665 מיליון השקלים שדרש ישי ל-100 מיליון. מאז עברה חצי שנה וגם בתוספת מדולדלת זו לא נעשה כל שימוש.

דקת דומיה בכנסת לזכר הנספים. גופי השלטון כשלו (צילום: נועם מושקוביץ)

כשמדובר בכשל מערכתי אין טעם בוועדת חקירה. ועדה כזו לא תגלה שום דבר חדש על מערך הכבאות שלא היה ידוע במשך שנים ושלא נחשף בדו"ח המבקר ובשריפה בכרמל. אפילו את הסיפוק המפוקפק שבעריפת ראשים לא יקבל הציבור. לכל היותר ידיחו את נציב כבאות ראשי שהוא הש"ג במחזה האבסורד שמגולל לעינינו מבקר המדינה. תרבות הכסת"ח שפותחה לכדי אומנות במערכת הממשלתית מספקת שפע של אליבי ממוסמך היטב לכל הקברניטים הפוליטיים וממלאי התפקידים בגופי השלטון הרלבנטיים.

השרים ישי ברק ושטייניץ, שהתרשלו במילוי תפקידם, נחוצים לשרידות הקואליציה ולכן יישארו בתפקידיהם. שלא לדבר על ראש הממשלה נתניהו שהיה מודע ושותף מלא לסחבת המשתקת. לא פלא שאלי ישי מעוניין בוועדת חקירה. ועדה כזו שתשב חודשים ארוכים על המדוכה, תעניק לו ולעמיתיו השרים פסק זמן יקר שבמהלכו ישקע האפר בכרמל, הציבור יעבור להתעניין בסקנדל או במשבר הפוליטי הבא, והלחץ הפוליטי יוסר מעליו. עד הבחירות הבאות הכל יהיה כלא היה.

לכן, מה שנחוץ כעת הוא לחץ תקשורתי-ציבורי מתמשך שיכריח את המערכת השלטונית לתפקד ולא רק לדבר ולהתכסת"ח. הכשלים שחשפו המבקר והשריפה האסונית בכרמל במערך הכבאות מחייבים את הממשל בישראל לעשות בדק בית בתרבות השלטון; בתהליכי קבלת ההחלטות ובעיקר ביישומן של ההחלטות באמצעות מעקב אחרי הביצוע. זה יקרה רק אם אזרחים, התקשורת וארגונים חוץ ממשלתיים, ירימו את הכפפה ויכפו על המערכת השלטונית לפעול. את העיקר צריכה לעשות האופוזיציה הפרלמנטרית למרות - ואולי דווקא בגלל - שכמה מראשיה היו שותפים מלאים לכשל הכבאות.