המנצחים והמפסידים: האדום, היהודי והאנגלים
בשבוע בו מספרת אחת תופסת את כל הכותרות, יכול להיות רק מנצח גדול אחד. גם אריק בנאדו ואמארה סטודמאייר נכנסים לרשימה המפוארת, אבל מי מקבל בראש? וגם: מי הוא 'אביו הרוחני' של ערן זהבי? ynet ספורט חונך מדור חדש
כדי להבין את השבוע שעבר טוב יותר, צריך לבדוק את האנשים שעשו אותו ונצנצו מעל כל השאר. חלקם השאירו חותם בלתי נשכח, אחרים פשוט עיצבנו אותנו. בכל שבוע ננסה להבין מי מגיע לסופ"ש עם חיוך, ומי יצטרך לשקול את צעדיו מחדש. אלו הם המנצחים והמפסידים של השבוע החולף.
המנצחים
1. רוקי "ביג שוט" זהביבשנת 1976 יצא לאקרנים הסרט 'רוקי' בכיכובו של סילבסטר סטאלון האלמוני. עלות הסרט נאמדה בפחות ממיליון דולר, הרווחים לעומת זאת (רק באותה שנה), עמדו על כ-250 מיליון דולר והפכו אותו לאחד הסרטים הריווחים בהיסטוריה.
בדוגמה אחת, קיבלתם את תמצית סיפורו של המנצח הגדול השבוע, ערן זהבי. בזמן שכל שחקני הפועל תל אביב זוכים לפרמיות על נקודות באירופה, הבחור הבלתי ניתן להסבר הזה צריך לקבל מהצוות 'הראל&טביב שותפות לדוגמה בע"מ', אחוזים מההכנסות. הודות לשחקן שמשתכר כ-500 אלף שקל בשנה, שלשלו לכיסם האדומים כמעט 70 מיליון שקל! מי אמר תשואה של מאות אחוזים ולא קיבל?
יותר מכל, זהבי מזכיר לי ספורטאי אחר, דווקא מהכדורסל - שחקן העבר רוברט הורי. "ביג שוט רוב", היה האב טיפוס המושלם לשחקן סולידי פלוס, שקט רוב הזמן, שהצליח במהלך הקריירה שלו להיות האיש הנכון במקום הנכון. בשבע אליפויות זכה הורי, כשכמעט בכל אחת הוא קולע את הסל החשוב ביותר. לא זה שמנצח משחק, אלא זה שקובע סדרה ועונה שלמה. בקיצור, מהיום אמרו: ערן "ביג שוט" זהבי.
יום יבוא ועוד יקראו לערן זהבי על שמך. רוברט הורי (MCT)
2. קשיש וטוב לו. אריק בנאדו
יושבי יציע ג' אוהבים לצעוק ולהתלונן. בין אם זה אומר לזרוק חפצים בעונה פחות מוצלחת על מאמן כמו רוני לוי שהביא להם שלוש אליפויות רצופות, או סתם לשרוק בוז לאלישע לוי, שבכלל העלה אותם למקום הראשון.
גם את אריק בנאדו הם לא ממש רצו, וגם לא שכחו להבהיר זאת למאמן, שכנראה מרוב פחד לא נתן אפילו צ'אנס למי שהיה הבלם הקבוע של נבחרת ישראל. השבועות חלפו, המצב לא היטב עם הקבוצה, ותשעה שערים נכבשו בשישה משחקים לרשת המחוררת של הירוקים.
הבלם בן ה-37, שהפך לרגע אפילו ליותר אלמוני מסארי פלאח הצעיר שהועדף על פניו בהרכב, היה השבוע המצטיין ב-1:3 על הפועל עכו. ניצחון שלישי בארבעה משחקים, בהם ספגה קבוצתו שני שערים בלבד ואחריהם חזרה לראשות הטבלה. פתאום גם הקהל כבר בעדו, ואפילו חזיזים כבר לא נזרקים עליו. האם יכול להיות ששוב הספדנו מישהו בטרם עת? אנחנו?! לא יכול להיות.
3. אחינו בתפוצות. אמרה סטודמאייר
בעודכם קוראים את השורה הבאה, במידה ותחושו בסחרחורת או בהרגשה קלה של אי אמונה וצורך מיידי לצבוט את עצמכם, אנא, אל תהססו לעשות זאת: 'ניו יורק ניקס בלתי ניתנת לעצירה'.
איש אחד אחראי יותר מכולם על ההעובדה הבלתי נתפסת הזו, שכאילו נלקחה משנות ה-90, אמארה סטודמאייר, הספורטאי היהודי הטוב בעולם. שימו לב לנתונים של שחקן השבוע ב-NBA: שישה משחקים ברציפות מעל 30 נק', עם ממוצע של 34 נק' ו-12.5 ריב', בכולן הניקס ניצחו והמשיכו ריצה מטורפת של 11 ניצחונות ב-12 משחקים.
איך שבקיץ האחרון רדפו וליקקו במדיסון סקוור גארדן ללברון ג'יימס ירום הודו, כדי שיסכים להגיע לתפוח הגדול? בינתיים, בלעדיו אבל עם צוות מסייע נהדר הכולל את ריימונד פלטון, דנילו גלינארי ומייק ד'אנטוני על הקווים, יש לניקס כמעט אותו מאזן כמו למיאמי, רק בלי כל הרעש והטררם הבלתי נסבל שמגיע מפלורידה אחרי כל הפסד. מוסר השכל: "לברון, בכותל כבר ביקרת לאחרונה?"
המפסידים
1. מיכאל שלי, הכל בסדר? מיכאל זנדברג
האמת היא שאני מבין את ההתנהגות הילדותית של מיכאל זנדברג במשחק מול מכבי נתניה בתחילת השבוע, בזמן שהוחלף 15 דקות לאחר שנכנס. בכל זאת, איך היינו נזכרים בכלל שהוא משחק במכבי פתח תקווה?
מקבלן אליפויות ואחד השחקנים המוכשרים והאינטליגנטיים של העשור הקודם, ממשיך זנדברג במסלול הישיר למטה. מהקבוצה הגדולה של בית"ר, לספסלים של הפועל ת"א ובני יהודה ועד למכבי פ"ת, הקריירה של הקשר עושה קולות של גסיסה, והוא בסך הכול בן 30 (איזה הבדל בינו לבין אריק בנאדו).
הרבה זמן לא השתמשנו בתמונה של מיכאל זנדברג בכתבה (אורן אהרוני)
בפעולה אחת הפך מי שהובא להיות ה'שחקן המנוסה והבוגר לצעירים של פ"ת', לכזה שחוטף השעיה וקנס על הראש מפרדי דוד, כאילו עלה עכשיו מהנוער. האמת היא שאפשר לומר על זה לא מעט דברים מצחיקים, הבעיה היא שזה פשוט עצוב.
2. לוזרים בדם, לוזרים בנשמה. האנגלים
האנגלים הוכיחו השבוע, בפעם המי יודע כמה , עד כמה פתטים הם יכולים להיות. מילא ההפסד של אירוח מונדיאל 2018 לרוסיה, אבל הבכיינות שבאה אחריה? לא להאמין שפעם הם שלטו בעולם.
"זה היה מכור מראש" זעקו הכותרות בלונדון, שלא הבינו איך פיפ"א העדיפה מישהו אחר על פניהם, לא עלינו. נכון, החבר'ה של ספ בלאטר מרכיבים כנראה
אחד הארגונים המושחתים והחזקים בעולם, אבל הבריטים כנראה לא הבינו שכדי לנצח במשחק, צריך לדעת את החוקים שלו.
הפליא לעשות ראש עיריית לונדון, בוריס ג'ונסון, שביטל את הלינה חינם לחברי הארגון בזמן המשחקים האולימפיים ב-2012. יופי, מה השלב הבא, איסור על צילום תמונות עם השומרים בארמון בקינגהאם? הגבלה על צפייה של 'המלון של פולטי' ב-VOD? אולי סתם משלוח תמונות בלתי פוסק של הנסיך צ'ארלס בקלוז-אפ, ישירות למייל הפרטי? ואני עוד חשבתי שרק בכדורגל הם גרועים...
לפנייה לכתב/ת 
