מורשת הקרב של שורד החופות האמיץ
אל תתנו לבגדים המחויטים והחונקים להטעות אתכם. הייתם יכולים ללבוש מדי מילואים, כי אתם נוסעים הישר אל מבצע "הרי את מקודשת לי" או בשמו המוכר יותר: חתונה
בין חשבונות החשמל והארנונה מבצבצות גם הוראות תשלום צבעוניות – הזמנות לחתונה. מובן שמועד האירוע שזוהר מתחת למגנט במקרר,לא מונע ממך להיזכר רק ברגע האחרון שהחתונה מתרחשת הערב. זו תופעה שהפסיכולוגים מכנים "הדחקה טרום חתונתית". אתה משנס מותניים, חורק שיניים ותוחב את הקנס לתוך מעטפה. ריח הנפטלין שנודף מהחליפה בה אתה חנוט מזכיר לך את מדי המילואים המעצבנים. אתה מוכן לקרב!
שלב המבצע הראשון הוא כראוי, מסדר זיהוי. בפתח האולם מקבלות את פניכם בפוזה של רס"ר שתי החותנות. הן עומדות ליד הקופסה עם החריץ ומוודאות שלא תשכחו לשלשל את המעטפה. כאישור כניסה אתם מקבלים שתי נשיקות ליפסטיק, אומרים את הסיסמה "מזל טוב" ומשתדלים לחמוק מתאורת צלם הווידיאו שמסנוורת כמו בחדר חקירות משטרתי.
הניסיון שצברת מעשרות אירועים קודמים מלמד שהצלחת השלב הבא המתרכז בכיבוש עמדה, כלומר בחירת שולחן, מחייבת אותך לנקוט באסטרטגיה מורכבת עם עקרונות ברורים: מצא מהר שולחן ריק, רחוק ככל האפשר ממוקד הרעש – עמדת הדיג'יי, קרוב ליציאה כדי להקל על מסלול המילוט בעת הצורך, אבל לא רחוק מדי, כדי שלא תישכח על ידי המלצרים.
לאחר שכבשת עמדה ריקה, עליך להתחיל מיד בפעולות ביצור כגון הטיית כיסאות, הנחת מעיל או תיק של האשה ושליפת המפית מהכוס. אם אתם עם ילדים, תושיבו אותם במקומות אסטרטגיים סביב השולחן, למניעת מסתננים.
מובן שכל הטקטיקות האלה חסרות ערך אם הגעת מאוחר, כשכל המקומות הטובים כבר תפוסים. במקרה כזה עדיף לשבת בעמדה קרובה לרמקולים, כדי שלא תיגררו לשיחות נימוס מעצבנות עם אסופת הפרצופים האלמוניים החולקים איתכם את השולחן.
היכון לקרבות השניצל בעוף
לכתמי הליפסטיק שקיבלת בכניסה מתווספות עכשיו נשיקות טריות של דודות וקרובי משפחה שאין לך מושג מי הם. כאן מומלץ מאוד לא לבצע את הטעות הנוראה ולשאול לשמם, כדי לא לספוג מטח מבטים נעלבים. עדיף לנקוט בטקטיקת הצדעה ולהתנהג כאילו זה היום הכי מאושר בחייך, כי זכית לפגוש אותם.
חשוב לזכור שברוב המקרים גם להם אין מושג ירוק מי אתה לעזאזל. טפיחה נלהבת בצירוף "אהלן", מוסיפה נופך של אמינות להעמדת הפנים ההדדית. כדי להיפטר מהם, תוכל להשתמש בתרגיל ההטעיה הקלאסי כשתשאל: "למה אתם לא באים לבקר?"
לאחר שהתיישבת בשולחן שכוח אל, קרוב לרמקולים המאיימים, שאריות המנה הראשונה שפספסתם כבר פונו וההפצצה של המנה השנייה בעיצומה. אתה מתקרב לשלב קרבות ש' בע' (שניצל בעוף). החתן כבר שבר את הכוס, ואילו אתם עדיין מחפשים את הסכו"ם שלכם. מלצרית מותשת מודיעה לך ביבושת שהדג שהזמנת אזל מזמן, ולא נותר לך אלא לבחור בין סופלה פטריות קר למאכל שטרם הצלחת לזהות.
בנסיונך להסב את תשומת לב המלצרית לבקשתך עתיקת הימין לכוס נקייה, היא כמעט מועדת, ורק בנס לא נשפך על אשתך המוח החריף שהזמין השמן לידך. כדי לרצות את מבטיה הנזעמים אתה נותן למלצרית דמי פרוטקשן, גם כדי שלא תזנח אותך.
בהפוגה שבין המנות, אתה מגניב מבט בחתן-כלה המועפים לתקרה בתוך מעגל רוקדים אפריקני המשווע להורדת גשם. המבט המבוהל שלהם לפחות מנחם אותך שיש כאלו שסובלים יותר ממך בשדה הקרב.
אחרי שוויתרת על הניסיון להבין מה שמו לך בצלחת, אתה ממתין בדריכות להופעת כוכבי הערב של כל חתונה: נתחי השניצל והעוף הנישאים בחגיגיות על המגשים מלווים במבטי הערצה של הלוחמים הרעבים. בדיוק כשמגיע תורך, נגמר השניצל ובמגש נותר רק רבע עוף. אתה נאלץ להסתפק בו כדי לא לסבול מקרקורי בטן רועשים.
השקט שאחרי הארוחה מעביר אותך לכוננות ספיגה
אתה מסתכל עליו, וחש שכבר פגשת את אותו רבע עוף בדיוק בחתונה לפני שבועיים. גם העוף מזהה אותך וקורץ לך לאות סולידריות. אחרי הביס הראשון אתה חס על חיי המסכן ונותן לו הזדמנות נוספת לחגוג בעוד אירוע. אתה ממלא את קיבתך בתפוחי אדמה שמנוניים וכמה כפות אורז חיוורות שיגרמו לגופך לזכור את האירוע במשך שבוע לפחות.
בזמן שקרבות השניצל בעוף מתנהלים במלוא עוזם שורר שקט בשדה הקרב, אך הוא רק מבשר את הסערה. בעודך מנקר שיירי סלט נשכח, רעד שמתחזה למוזיקה מרעיש את האולם. אתה נכנס לכוננות ספיגה, לפני שתשעט לעברך חבורת רקדנים סמוקי לחיים שבאו לחטוף אותך לרחבת הריקודים. אתה יכול להדוף אותך אם תתרום למעגל את אשתך או הילדים, או אם תחמוק במהירות לשירותים.
עוד לא התאוששת מההסתערות, כשמסמר הערב נע ישר אליך. זה הרמטכ"ל שבלעדיו שום חתונה לא תתקיים: צלם הוידיאו המנהל ביד רמה את המערכה. הוא המורה לזוג מתי לחייך, להתנשק ולפרוס את החלה. הזוג התשוש מתמקם מאחוריכם על פי הוראת הקומיסר, ואתם שוב מונצחים בספר הקרב.
כשאתה רואה כיצד נחיל לוחמים שועט לעבר שולחנות הקינוחים אתה יודע שהטראומה נמצאת בשלביה הסופיים, ובקרוב תגיע העת לנסיגה מבוקרת. זה האות המורה לנשים לתפוס עמדות תקיפה במטרה ללכוד את זר הפרחים הבודד הנמצא במרכז השולחן, מעין מדליה שתצדיק את השתתפותן במאמץ המלחמתי. אשה שלא הצליחה לכבוש זר תסתפק באיסוף עוגות קרם שאפילו הכלב שלך יסרב לטעום.
מכיוון שהתיישבת ליד בימת הרעש, מסלול הנסיגה שלך ארוך ומלא חתחתים. מכשול ראשון העומד בפניך הוא קבלת אישור מהחתן-כלה לעזוב, כי השניים מוקפים בעשרות כמוכם, שמנסים לומר שלום וללכת. המכשול השני הוא גורם מעכב בצורת דודות שפספסו אתכם בסיבוב הראשון.
אתה כבר ביציאה מהאולם, אך כשאתה מסתובב אחורה אתה מגלה שאשתך נלכדה בין החותנות, וכדי להתחמק מהן היא מבטיחה לבוא ולצפות יחד בווידיאו של החתונה – טראומה השווה בעוצמתה לזאת שעברת זה עתה.
אתה חוזר הביתה למילוי מצברים קצר, עד לצו המילואים הבא.
