שורפים את הראש

אבל מי בעצם אשם במחדל? הכל מסכימים כי הידרדרות מערך הכבאות החלה לפני שנים רבות, והיא תוצאה של מחדל ארוך

 שנים, שהתפרש על פני ממשלות רבות ומתחלפות ופקידים שבאו והלכו. ייתכן שגם הציבור ואיתו התקשורת אשמים בשאננותם, שכן איש לא התרגש למראה הכבאיות המיושנות והמקרטעות, הנוסעות מדי פעם בעיר זו או אחרת.

העובדה הזו לא הפריעה לתקשורת לפסוק בין רגע כי האחריות לאסון מוטלת על הממשלה הנוכחית, וגרוע מכך, לחרוץ את דינה באותה נשימה. נראה, כי החרבות המצוחצחות רק חיכו לשעת הכושר להישלף.

ממשלת ישראל עשתה את המקסימום שיכלה בהתחשב בנתוני הפתיחה של המצב. מיד עם היוודע מימדי השריפה והיקף הסכנה, פנתה הממשלה לקהילה הבינלאומית, בצעד כנה ונטול אגו, בבקשה לקבלת כל סיוע אפשרי. בקשה זו ועיתויה המוקדם, הם שאיפשרו בסופו של דבר את בלימת האש בפאתי, ולמצער גם בתוך, היישובים ואת מניעתה של קטסטרופה גדולה עוד יותר. בנוסף, הכריזה הממשלה על תוכניות פיצוי ומינתה אחראית לשיקום הנפגעים - שבינתיים התפטרה - והחלה בבחינת רפורמות ותוכניות פיתוח למערך הכבאות ובאופן כללי הפגינה פעלתנות.

"לרוץ עם צינורות כיבוי?"

חוץ ממעשים אלו, מה עוד יכלה הממשלה לעשות? מה בעצם עוד ציפינו ממנה לעשות במהלך המשבר? לרוץ עם צינורות כיבוי? אבל יש כאלו שכינו כל מהלך כ"ספין" וכ"הכנה לוועדת חקירה". הם תקפו את הממשלה על כך שמצאה את ה"סופרטאנקר" בגוגל, אבל אילו לא היתה מטיסה אותו לארץ היתה מואשמת כי "אפילו לא חיפשה בגוגל".

אני מאמין גדול באחריות אישית של נבחרי ציבור, אבל כנראה שהפעם אין אחריות אישית, אלא מדובר במחדל מתמשך וארוך שנים. הממשלה הנוכחית קיבלה את המצב הנכחי בירושה, ויד המקרה הביאה לכך שהאסון יתרחש במשמרתה. לכן, אחריותה של הממשלה הנוכחית לאסון אינה עולה ואינה נופלת מזו של קודמותיה, שעה שהתפקוד שלה במהלך המשבר היה דווקא ענייני וראוי. אז אפשר לערוף את ראשיהם של כל שרי הפנים לדורותיהם - אבל איזו תועלת תצמח מכך? 

המיקוד הציבורי והתקשרותי צריך להיות נתון לא לסימון האשמים, אלא להפקת לקחים רוחבית. עלינו לאתר מבעוד מועד

 את ה"האסון הבא" ולהיערך לקראתו: רעידות אדמה, איתני טבע אחרים ותרחישי מלחמה וטרור, שמוטב שלא להעלותם על הכתב - כדי לא להפרות את דמיונם של אוייבינו.

הקריאות המתלהמות והנמהרות להתפטרותה של הממשלה משקפות תרבות של תליינות ציבורית, של משפטי שדה ושל צדק מהיר ונלעג. הזמן למציאת האחראים יבוא גם יבוא, ואיתו גם ההצבעה על הגורמים שצריכים לשאת בעול הדין. אך אלו, נכון שיתבצעו על ידי גורמים מקצועיים ומוסמכים ורק לאחר עבודת מטה מעמיקה, ולא על ידי ציבור שמתרגם תחושות תסכול לדרישות לעריפת ראשים. בינתיים, חשוב יותר להתמקד בשאלה "מה למדנו וכיצד נפעל להבא?" מאשר בשאלה "איזה ראש לערוף?".

דני מגנר, סטודנט בטכניון