על הקשר בין השריפה בכרמל לפליטים מאפריקה
ב-200 השנים האחרונות האנושות לא מפסיקה לשרוף. פחם, נפט, גז – כל משאב שמתאים לייצר אנרגיה עולה בלהבות ומזהם את האטמוספרה. כתוצאה מכך המדבר בעולם מתפשט ואזור כמו הכרמל יכול להידלק בקלות באמצע ה"חורף". חברות הביטוח בעולם כבר משדרות לחץ – האם יש פתרון?
שריפת הענק שעליה מדבר רבינוביץ' היא המאפיינת את התרבות שלנו מאז תחילת המהפכה התעשייתית. אנחנו שורפים פחם, נפט, גז וכל משאב מתאים כדי לייצר אנרגיה, תנועה, מהירות, תקשורת, בניה וייצור של כל דבר בעולם. והשריפה הזאת הורסת לנו את האטמוספרה.
הנה זה בא
הטור הזה אינו טור לביקורת ספרים, ואולי לכן אנחנו מרשים לעצמנו לקרוא לכל מקבל החלטות, אזרח אחראי או סקרן לשים יד על הספר הזה. כי מה שמתואר בו לא מלבב, אבל חשוב. שימו לב. על משבר האקלים ועל הגזים שנפלטים לאטמוספרה ומשנים דברים בעולם הפיזי שלנו כולנו יודעים.
כולנו ראינו בטלוויזיה כל מני מראות ציוריים של קרחונים נמסים ונופלים לים. ראינו צילומים של סופות מרהיבות אך מסוכנות, ובוודאי נתקלנו בכל מני אפריקנים (אנחנו לא באמת גזעניים) תלויים על גגות בתים קורסים עקב הצפות. זה נשמע מפחיד. עצוב. אולי ציורי אפילו.
מזל שזה כל כך רחוק. זה לא אנחנו. זה אצל אחרים. אותנו תהרוג המלחמה הבאה, הטילים של חיזבאללה או הסיגריות שאנחנו מעשנים. אבל שימו לב. זה נמצא כבר גם אצלנו. תופעה ראשונה של השינוי באקלים היא המדבור: הכוונה במושג הזה היא להתפשטותו של המדבר לחלקים שקודם לכן היו פוריים יותר ומתאימים יותר לגידול חקלאי, למגורים ובכלל לחיים של בני אדם.
המדבר. בקרוב אצלנו?
ובכן, יש נתונים. זה בדוק. המדבר מתפשט. הגשם פוחת במקומות רבים בעולם. ובמיוחד בחלק הדרומי שלו. הגשם לא רק פוחת אלא משנה את הדפוסים שלו. אם פעם – והזקנים בינינו – ילדי שנות החמישים והשישים – זוכרים, היו אירועי גשם רבים והחורף התחיל באוקטובר, הרי היום אנחנו בדצמבר וקיץ.
דבר נוסף – אנחנו מתמודדים עם התקפות גשם אדירות אבל חד פעמיות שגורמות לרוב המשקעים לגלוש לים. חם יותר. יבש יותר. ואז שני דברים מתרחשים. האחד: שני ילדים – אם הם באמת האשמים – שמשחקים באש מצליחים להצית את כל הכרמל בדצמבר.
דבר שני; גם בדרפור הרחוקה – בסודן – חווים המונים תופעה של מדבור. ומדבור לא מאפשר חקלאות. וכשאין חקלאות יש מחסור במזון ואפילו רעב, ואז מתחילות לצוץ בעיות אתניות שעד עכשיו אולי נשלטו – ופורצת מלחמה. מלחמה מסוג חדש. מלחמה שאפיינה אולי את אבותינו הקדמונים – אנשי המערות – מלחמה על משאבים.
אנחנו מכירים מלחמות אחרות. מלחמות על רקע לאומי, תרבותי, אתני – מלחמות של הגדרה עצמית ושל שנאה לזר, אבל כאן אנחנו קופצים לסיטואציות קיצוניות הרבה יותר – כאן נלחמים על מים לשתיה.
פשוט ככה. וכשבדרפור יש מלחמה ויש רעב יש גם גלים של פליטים, ואלה שוטפים את המדינה היותר עשירה והיותר מבוססת באזור; אותנו – את ישראל הקטנה.
המבטחים נלחצים
נשמע חרדתי מדי? רחוק מאיתנו? היסטרי? אפשר לגדוש את הטור הזה בהגדרות פסיכיאטריות שונות, אבל יש לנו רמז שזה רציני. מתברר שאנשים מאוד מרכזיים בכלכלה שלנו התחילו להילחץ. הם מפחדים שזה יפגע בכסף שלהם. אלה אנשי הביטוח. ואם הם חוששים ומתחילים להפעיל לחצים על נשיא ארצות הברית כנראה שיש דברים בגו.
בכלל יש כאן מאבק בין שתי קבוצות של בעלי אינטרסים שונים: לובי הפחמן – ככה קורא לו רבינוביץ' ולובי הביטוח. אנשי לובי הפחמן, נציגי תרבות השריפה – חברות הנפט, מכרות הפחם, יצרני הרכב – כל אלה תלויים כלכלית בהתמשכות הכלכלה המבעירה.
כל הכסף שלהם מושקע בזה והם לא מתכוונים לחפש להם עבודה אחרת. אבל יש גם אחרים. אנשי חברות הביטוח חוקרים את התופעה ברצינות ומגלים שהם והמבוטחים שלהם מצויים בסכנה לא קטנה.
מה בעצם יכול לקרות? ניתן רשימה של תופעת טבע תוצר ההתחממות הגלובלית ואת התוצאות שלה. הנה. המסת קרחונים עלולה לגרום לעליית מפלס המים באוקיאנוסים. אז מה? תחשבו על ערי חוף ענקיות – עשירות כעניות – על מגדלי העסקים הענקיים, על הנמלים ונמלי התעופה, חשבו מה קורה כשכל אלה מוצפים.
חברות הביטוח תאלצנה לממן את כל המעברים והשינוע ושינוי המקום. ואם חברות הביטוח תמצאנה את עצמן במצב של חדלות פירעון מצבו של שוק הפיננסים הגלובליים יהיה קשה מאוד. תופעה נוספת: מדבור. דיברנו על זה. השטחים המיועדים לגידולים חקלאיים מצטמצמים. יש עליה בביקושים וירידה בהיצע הדגנים וסוגי מזון אחרים. מחירים עולים ואוכלוסיות רבות מגיעות למצב של רעב.
רחוק מדי? סתם אפריקנים לא מעניינים? תחשבו על מעמד בינוני שמוציא בחודש סכום מסוים על אוכל ומה שיקרה לו אם יצטרך להכפיל, לשלש או לרבע את הסכום. תופעות נוספות: מגפות כתוצאה מחרקים שפורחים בחום. שריפות. רעב.
שוב תגידו: רחוק ולא אצלנו! נספר לכם על מיליוני פליטים שירצו להציף את העולם האמיד במרוץ שלהם אחרי אוכל. תחשבו על מדינות שמשטריהם קורסים כתוצאה ממהומות רעב. תחשבו על האזור החקלאי הענק של מצרים שצמוד לנילוס. מה יקרה אם יוצף. מי יאכיל מיליוני מצרים? מה הם ייעשו?
אז מה עושים?
ובכן, יש שתי אסטרטגיות: אחת היא של צמצום המפגע האקולוגי והשנייה של הסתגלות ציוויליזציונית למצב החדש. האחת קשורה למכסות זיהום שאפשר לקנות ולמכור. כן, הממשלות תחלקנה תקציבי זיהום למפעלים ואלה יזהמו כמה שמותר להם. אם זה לא יספיק להם, הם יקנו מכסות ממדינות פחות תעשייתיות.
כן וכבר פועלות בורסות כאלה בעולם – בורסות של מכסות זיהום. בבורסות האלה אנשים קונים את הזכות שלהם לזהם את האוויר. האסטרטגיה השנייה – ההסתגלות – תציעה לנו להחליף גידולים, לבנות בצורה אחרת ועוד. אבל על הדברים האלה נכתוב בטורים בעתיד.
ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
