מחדל מהלך על שתיים
ההתנהלות של מי שמתקרא "ראש ממשלה" כבר אינה מעוררת רק גיחוך. היא הפכה לסיכון לאומי. כמו האש בכרמל, הוא יחרוך גם את החלקות הטובות המעטות שעוד נותרו במדינה
יש להניח כי זו הסיבה לכך שנתניהו העניק לראש העיר נתניה את משימת הצלת הכרמל לאחר הכחדתו - לא רק בגלל ששם העיר נגזר משמו, כמו בגלל תחילת שם המשפחה שלה. אחרת, ניתן הרי היה לתמוה מדוע פיירברג האמורה לנהל את ענייני
העיר שלה, מונתה לתפקיד האחראי לאזור שאפילו לא נוגע לשטח השיפוט שלה. ואולי, אני טועה? אפשר שהוא גילה אותה ב"גוגל", כמו את ה"סופר טנקר"?
יש להניח שאם לוי אשכול היה חי, אפילו כראש ממשלה בגמלאות, הוא היה זה שהיה מתבקש למלא את התפקיד, בשל ההברה הראשונה של שם משפחתו. מאותה סיבה יכול היה ראש העיר תל-אביב להיות שר החוץ, אלא ששיקולים קואליציוניים, מן הסתם, מונעים ממנו עד כה לקבל את התואר הנכסף.
ואם באשכול עסקינן, קשה לשכוח שבשל תדמיתו כפוליטיקאי המתקשה להחליט, נהוג היה להתבדח אודותיו כי לא ידע להכריע, לבקשת אשתו, בין קפה לתה ולכן ביקש תמיד "קתה". אשכול, בשנות ה-60', היה מטרה לא צודקת לבדיחות. "איפה הסמרטוט?", שאלה העוזרת את אשתו. "יצא כבר לישיבת ממשלה...", השיבה האחרונה.
צחוק בצד, אבל ההלצה הזאת הולמת להפליא את מי שאמור לנהל בימים אלה את ענייניה של המדינה. סחבת רצפה ותו לא. ספונג'ידור. עלה נידף ברוח. האיש הזה מפחד אפילו מהצל של עצמו. מצוי בכיסם של הליברמנים ועפר תחת רגליהם של החרדים, מכורבל היטב תחת גלימתו של הרב עובדיה. כל התנהלותו היא פיק ברכיים אחד גדול.
"מינון גבוה של זחיחות"
משעשע היה לקרוא כי ישראלים רבים קראו לו לפטר את שר הפנים. אבל נתניהו אינו מסוגל לפטר אפילו את העוזרת של אשתו בקיסריה. לזכותו ייאמר כי גינה את מכתב הנאצה של הרבנים הגזענים, אבל לעולם לא יעלה במוחו לקרוא, ואף ליזום, את פיטוריהם כפקידים המקבלים את שכרם מן המדינה עליה הוא מופקד.
אולם הוא גרוע אפילו מאסקופה נדרסת. הוא לוקה במינון גבוה של זחיחות דעת ושיגעון גדלות הצריכים לגרום לנדודי שינה גם אצל חסידיו השוטים ביותר. אחרי שניצח על מבצע "עופרת חרוכה", בה הטייסים היוונים הצילו בחג החנוכה את "כפר המתייוונים" עין הוד, הייתה לו החוצפה לקרוא להקמת "מערך כיבוי אזורי" במסגרתו יצילו בעתיד כבאיו את טורקיה ומצרים משריפות דומות.
הוא כבר הופיע מול המצלמות כראש מעצמת כיבוי. גרוע מזה, שיקול הדעת שלו גובל בפשע לאומי - לאחר שבשל דרישה לפירורי הקפאת בנייה בשטחים, הוא מוכן אפילו לשבש עד בלי דעת את יחסי ישראל עם ידידתה האמריקנית ולוותר על חבילת הטבות מצודדת הכוללת, כידוע, מטוסי חמקן, שהרי אין צורך במטוסי כיבוי. סרבנותו הפחדנית גם קוברת
את תהליך השלום קבורת חמור וממיטה אסון על המדינה. על חולשתו מבית הוא מחפה בניפוח שרירים כלפי וושינגטון במחווה מצ'ואיסטי כלפי חברי מפלגתו. ואולי הוא מתבלבל בין "אובמה" ל"אוסמה"?
במדינה נורמאלית מותם של 42 בני-אדם בתוך אוטובוס בוער היה מרעיד אמות סיפים ומפיל ממשלות. אם ההמונים, מימין ומשמאל, לא גדשו את כיכרות הערים בתחושה של שאט נפש ממצג התעתועים של הממשלה המנופחת וההזויה הזאת, הרי שישראל ראויה לזה העומד בראשה והוא ראוי לה. מרחוק הוא נראה כמו הכלאה של קים ז'ונג איל עם הוגו צ'אבס. ארצות הברית ניצלה מקדנציה שלישית של רייגן. לא בטוח שגורלה של ישראל יהיה כה שפיר בעתיד. כולם יודעים מה היה עושה לעצמו ראש ממשלה כזאת ביפן, בכיכר המרכזית של טוקיו. שתי ההברות הראשונות של המילה מסכמות את מצבנו.
ד"ר שאול צדקא מתגורר בלונדון
לפנייה לכתב/ת 
