שירים עצובים מבטאים בדיוק את הרגשתי

לפני כמה לילות המנגינה של השיר "One" של U2 התנגנה בראשי עוד פעם ועוד הפעם, וחשבתי על המילים והבנתי שבעיניי הן מתארות אותנו, בני האדם הנמצאים בקשרים רומנטיים. לכל שיר יש אינספור פרשנויות, ויכול להיות שמה שאני שומעת במילותיו אינו זהה לכוונתו של הכותב, אך זה המסר שהן מעבירות לי.

בתרגום חופשי, בונו שר בפזמון: "אנחנו אחד, אבל אנחנו שונים, אנחנו מכאיבים זה לזו ואז עושים זאת שוב". הוא ממשיך ושואל: "האם אכזבתי אותך, או השארתי טעם רע בפיך? את מתנהגת כאילו מעולם לא היתה לך אהבה, ואת רוצה שגם אני אסתדר בלעדיה. את מבקשת ממני להיכנס, ואז גורמת לי לזחול, ואני לא יכול להחזיק מעמד, כשכל מה שיש לך לתת הוא כאב".

אז נכון, אני בחורה, ודווקא גבר שר את השיר, אבל זה עדיין תופס, ואני עדיין תוהה כמה פעמים צריך לחוות אכזבות עד שמגיעים למשהו טוב, כשבינתיים השיר הזה עם הקול החם מתנגן כל פעם מחדש.

מישהו שאל אותי בשבוע שעבר אם אני יודעת לכתוב או לנגן שירים, והרגשתי קצת מאוכזבת מעצמי כשאמרתי שלא ניחנתי במיומנות הזו. היכולת שלי היא אחרת, אולי מעט בנאלית, אבל היא שלי: אני יכולה להאזין לשיר, להקשיב למילים, ודרכן לדעת שאני לא היחידה שחשה את הרגשות האלה.

החוויות שלנו בדייטים הם שירים שאנחנו כותבים

עולם הדייטינג הוא עולם אכזרי. הוא מזכיר לי קצת את עולם המוזיקה, כמה מדהים ששיר שלכאורה נשמע מובן מאליו, יתפרש אצל שני אנשים בצורה שונה. זה מה שקורה כשאני יוצאת לדייט. אני מניחה שהאדם שמולי מבין את כוונותיי כשבעצם ההפך הוא הנכון. הוא מפרש את ההתנהגות שלי בצורה אחרת לגמרי, וזה כואב.

אם נתייחס לחוויות שלנו בדייטים כאל שיר שאנחנו כותבים, סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו כל פעם שדייט מצליח או נכשל, מה אם נחשוב עליהם כשיר אחד ארוך? נאמר לי לאחרונה שבמקום לסיים את השיר אחרי כל דייט, אנחנו בעצם רק מוסיפים לו עוד פסקה או חרוז.

השיר הגדול הזה לאו דווקא משקף את הדייט או בן הזוג הבא בתור, אבל בגלל שהוא מתנגן לנו כל הזמן בראש, אנחנו למעשה כבר קבענו מה יהיה אקורד הסיום של השיר.

יש גם שירים עם סוף שמח, לא?

אולי אנחנו צריכים לפתח מיומנות חדשה שתוביל לדרך שונה. נשים את המטענים בצד, נכתוב שיר אחד לכל מקרה, ונלמד לקבל שנכון להאזין לו רק באותו מצב ספציפי שעובר עלינו באותו רגע,

אולי ככה נוכל לכתוב שיר עם סוף שמח. אני יודעת שגם שירים כאלו קיימים, כך שהם חייבים להסתמך על חוויות חיוביות של מישהו, לא? הרי לא יכול להיות שכולם נמצאים במוד של דיכאון כל הזמן.

אני מודה, גם לי קשה למצוא אופטימיות בשיר עצוב כמו זה שתרגמתי, אבל רגשות חיוביים נמצאים שם, כי אם לא היינו מאמינים באהבה לא יכולנו להתחבר בצורה כזו קוסמית לשיר.

אני מאמינה שמאחורי כל מילה כואבת עומד אדם שחווה על בשרו את האכזבה, אבל לא ויתר וכתב את השיר בשבילנו בנימת תקווה כדי שנדע שאנחנו לא לבד במערכה, ויש לעיתים סוף טוב. לפחות בתמימות הצעירה שלי אני רוצה להאמין.