הקש ששבר את הנימוס הבריטי

את הפגנות הסטודנטים האלימות שפרצו אמש (יום ה') בלונדון, יש להבין בהקשר הכלל אירופי שלהן. אותו גורם שהוציא אלפים להרוס חלונות ראווה ברחוב אוקספורד ולתקוף את מכוניתם צ'רלס וקמילה, הוא זה שהוציא בחודשים האחרונים את הצרפתים לרחובות למחאה כנגד הרפורמה בפנסיה, את היוונים לשורת שביתות כלליות על-רקע החשש מקריסת ארצם לחדלות פרעון, ואת האירים למחאה המונית נגד רפורמת המס והקיצוצים בהוצאות הציבוריות. את איסלנד כבר כולנו הספקנו לשכוח.

קוראים לזה "המשבר הכלכלי", ובאירופה מרגישים אותו חזק מאוד. זה המשבר שמסכן לא רק ממשלות שנאלצות להחיל תוכניות קיצוצים מאסיביות ולא פופולריות, אלא מאיים למוטט את לכידותו של גוש האירו כולו. ספרד לדוגמא שרויה בחובות ציבוריים ופרטיים הנאמדים ביותר מ-2 טריליון יורו, ואחוז האבטלה שם נושק ל-20%. החוב של יוון מוערך ב-300 מיליארד יורו - מעל 120% מהתמ"ג, וגם פורטוגל נמצאת תחת לחץ כבד לקבל את תוכנית החילוץ שמציע לה האיחוד.

את צרותיהן של המדינות הקטנות נאלצות לממן הכלכלות הגדולות והמבוססות באירופה - גרמניה וצרפת - ושם "הפתיל" הולך ומתקצר. לאנגלה מרקל וניקולא סרקוזי פשוט נמאס מהכאוס הכלכלי שבו מתנהלות מדינות הנופלות על צווארם כאבן ריחים. הכאוס הזה, שמקורו שמקורו בשחיתות ובהתנהלות פיננסית מופקרת, עוד יעלה למרקל ולסרקוזי בכסא אם סקרי דעת הקהל בגרמניה וצרפת יתורגמו למציאות.

המנהיגות כשלה, הסטודנט ישלם

בריטניה אמנם אינה חברה בגוש האירו אולם מושפעת ישירות מהנעשה בו, וגם בה המצב כבר תקופה ארוכה רחוק מאוד מלעורר חיוכים. לפני כחודש וחצי הציג שר האוצר, ג'ורג' אוסבורן, תוכנית קיצוצים חסרת תקדים בהיקפה בניסיון להתמודד עם האבטלה והגירעון בתקציב הממלכה, העומד על 11.1% מהתוצר. בין היתר יבוטלו כחצי מיליון משרות ציבוריות בתוך ארבע שנים, וגיל הפרישה לגמלאות יועלה בתוך עשור מ-65 ל-66.  

צ'רלס וקמילה מבועתים. ההפגנות בלונדון, אמש (צילום: AP) 

מדובר בקיצוץ אדיר של 490 אלף משרות מתוך שישה מיליון עובדי המגזר הציבורי בבריטניה, שאליו יתווספו הפחתות משמעותיות בהטבות במס למשפחות המעמד הבינוני, וזינוק בשיעור המע"מ מ-17.5% ל-20%. וכשגזירות קשות כל-כך מונחות על צווארו של משלם המסים, מה הפלא שקם קול צעקה גדול לנוכח העלויות הכבדות שמנחית עליהם דווקא עכשיו בית המלוכה עם חתונתם הממשמשת ובאה של וויליאם וקייט מידלטון?

אל תוך כל הקלחת הזו מושלכים כעת גם הסטודנטים, שמצאו את עצמם בתוך חודשים ספורים בלי יכולת מעשית לממן את לימודיהם. דואגים לעתידם. רפורמת שכר הלימוד בבריטניה היא אולי הדוגמא הטובה ביותר לתסכול העצום שחשים צעירים בני מעמד הביניים באירופה לנוכח המשבר. תסכול שמקורו במנהיגות שכשלה אך אינה משלמת על רשלונותה, ובמקום זאת מגלגלת את המחיר תרתי משמע, לכתפיהם של אלה שבאופן מסורתי נושאים בעול. 

אז על מה יצא הקצף? האוניברסיטאות באנגליה גבו עד-כה שכר לימוד של עד 3,290 ליש"ט לשנה בנוסף למימון הממשלתי שהן מקבלות. במסגרת הרפורמות החדשות, שייכנסו לתוקפן באוקטובר 2012, יבוטל כמעט לחלוטין המימון הממשלתי (למעט בלימודי מדעים והנדסה) וכדי לכסות את ההוצאות - יזנק שכר הלימוד ל-6,000 ליש"ט באוניברסיטאות ועד 9,300 ליש"ט במוסדות יוקרתיים כמו אוקספורד וקיימברידג'.

ממשלת בריטניה טוענת כי ריסנה את המהלך הדרמטי באמצעות העלאת היקף המלגות שהיא מעניקה לסטודנטים דלי יכולת, וטוענת כי בסופו של יום מדובר בצעד פרוגרסיבי.

אך עבור הסטודנט הממוצע, אין ברפורמה החדשה אין אפילו בשורה חיובית אחת, שכן היקף אותן מלגות בהן מנופפת הממשלה צומצמו והן תקפות כעת רק סטודנטים הבאים ממשפחות המשתכרות פחות מ-42 אלף ליש"ט בשנה. המשמעות עבור התלמיד שלוקח הלוואת סטודנטים בריבית נמוכה למימון לימודיו, היא שפרק הזמן שייקח לו עד שיסיים את תשלומיו האקדמיים יגדל לכ-30 שנה. וזאת בהנחה שיעמוד בתשלומים.

חשוב לציין כי רפורמת שכר הלימוד נוגעת לפי שעה למוסדות האקדמיים באנגליה בלבד, אולם צפויה להיות לה השפעה גדולה על ההחלטותיהן של וויילס, סקוטלנד וצפון-אירלנד העומדות גם הן בפני שורת קיצוצים מכאיבה. בינתיים, הודיעה ממשלת וויילס כי תעניק סובסידיות לסטודנטים וולשים באוניברסיטאות אנגליות, ואילו בסקוטלנד ובצפון-אירלנד - בהן שכר הלימוד נותר לפי שעה נמוך יותר (1,820 ו-3,290 ליש"ט בהתאמה) - יצטרכו כנראה להתמודד עם מציאות חדשה שבה המוני סטודנטים אנגלים נוהרים בניסיון למצוא לימודים במחיר סביר.