זהירות, ההקלות בבחינה עלולות להקשות
אחרי אבחונים רבים וועדות שונות, הוחלט שהתלמיד מתקשה וזקוק להתאמות בבחינה. מצוין. נמצאה הדרך לעזור גם לו לעבור את בחינות הבגרות, אך האם ההקלות של משרד החינוך באמת מקלות עליו? לין גרנרוט-קפלן בודקת
מטרתן של ההתאמות במבחנים הניתנות לתלמידים לאחר מסכת של אבחונים וועדות, היא לאפשר לתלמידים לקויי למידה סיכוי להצלחה. "ההתאמות אמורות לעשות פעולה של הנגשה", אומרת וורמברנד. "דומה הדבר למי שיושב על כיסא גלגלים וצריך להיכנס לקולנוע. הוא לא ייכנס דרך המדרגות אלא במסלול אחר, אך יזכה ליהנות מאותו סרט. זוהי השוואת תנאי בסיס להצלחה".
הנתונים האחרונים שפורסמו על יד הלמ"ס, המתייחסים ל-2007, מצביעים על עלייה באחוז מקבלי ההתאמות בין השנים תש"ס-תשס"ז. בתשס"ז ניתנו הקלות ל-19.9% מהתלמידים. להערכת ד"ר יהודית אל-דור, מנהלת גף לקויות למידה במשרד החינוך, האחוז כיום עומד על כ- 25%. כלומר, תלמיד אחד מכל 4 מקבל התאמה.
למרות חשיבות הנושא ועליית אחוז מקבלי ההתאמות, היישום בשטח אינו אופטימלי בלשון המעטה. מכשולים בדמות תקני כח אדם, תקציבים והעדר מדיניות אחידה, יוצרים פעמים רבות מצב בו בית הספר אינו מסוגל לממש את ההקלות שאושרו לתלמיד במהלך שנת הלימודים. הורים ותלמידים משקיעים ממיטב כספם וזמנם באבחונים, מנגנון גדול במשרד החינוך ובבתי הספר עצמם משקיע זמן, תקציבים ואנרגיה בנושא, אך השטח מצביע על בעיות ביישומן. כאשר אין תקציב ליישם את ההתאמות הנדרשות או כאשר המבחנים המותאמים אינם משרתים את מטרתם, כל המאמץ של המערכת הולך לאיבוד. נראה כי זה הזמן לעשות סדר במערכת ההתאמות, לתקצב את ישומן בשטח, לאפשר אותן בכמות שהמערכת יכולה לעמוד בה ולבנות מבחנים מותאמים, מתוך גישה אחידה המקלה על התלמידים שנמצאו זכאים לכך.
מורה נבוכים - מהן ההתאמות?
בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך מ-2003, מפורטות ההתאמות השונות המחולקות ל-3 רמות: התאמות ברמה 1, הכוללות בעיקר הארכת זמן, התעלמות משגיאות כתיב ושעתוק הבחינה על ידי בוחן נייטרלי. התאמות ברמה 2, הכוללות הכתבת המבחן לבוחן נייטרלי, הקראת המבחן ושימוש במילון אלקטרוני באנגלית. התאמות ברמה 3, הכוללות מבחן בע"פ ושאלון מותאם. בעוד שההתאמות ברמה 1 ו-2 מתייחסות בעיקר לשינוי בתנאי הבחינה אך לא בתוכנה והן מאושרות על ידי הצוות הפדגוגי של בית הספר, התאמות ברמה 3 המתייחסות הן לשינוי בתנאי הבחינה והן לשינוי בתוכנה, מאושרות על ידי ועדת ההתאמות המחוזית של משרד החינוך.
מתי ההקלות אינן מקלות?
כאשר למשל ניתנת הארכת זמן ועקב מצוקת מקום ישנו קושי ליישמה במהלך השנה או כאשר צריך לחפש מקום אחר בו התלמיד יוכל להמשיך את המבחן. אם מדובר בתלמיד שסובל מהפרעת קשב וריכוז, בזמן המעבר הוא עלול לצאת ממיקוד וכך בסופו של דבר, ההקלה תכביד עליו במקום להקל.
דוגמא נוספת היא שבגלל מגבלות כ"א ותקציב, בתי ספר רבים אינם מצליחים לאפשר לתלמיד שאושר להם בוחן נייטרלי, שתפקידו הקראת המבחן או כתיבתו עבור התלמיד. במקרים אלו התלמיד יקבל את ההתאמה לראשונה בבחינת המתכונת.
חשוב שתהיה סביבה תומכת, שלא תשלח מסרים סטיגמטיים או תשדר שהדבר הוא לה לטורח. צילום: index open
המבחן המותאם אינו מתאים
בעיה משמעותית נוספת היא חוסר האחידות במבחני הבגרות המותאמים, היוצרת מצב בו בחלק מהשאלונים המבחן המותאם שנועד להקל על התלמיד, בנוי למעשה כך שהוא מכביד עליו במקום להקל.
"בכל שנה אנחנו מחכים לראות את המבחן המותאם בכל מקצוע", אומרת יועצת באחד מבתי הספר העל יסודיים הגדולים בארץ (השם המלא שמור במערכת). "אם המבחן המותאם יקל להערכתנו על התלמיד שקיבל את האישור, נמליץ לו לגשת אליו ואם לא, נמליץ לו לגשת למבחן הרגיל".
כיצד מתרחש האבסורד שתלמידים שעברו את כל מסכת האבחונים, ההמלצות והטופסולוגיה והמאושרים על ידי הועדה המחוזית של משרד החינוך למבחן מותאם, מוכוונים בסוף על ידי בית הספר למבחן רגיל מתוך ראיית טובת התלמיד?
"חשוב להבין שההנחיות של המבחנים המותאמים בכל מקצוע הן שונות", אומרת ר', סגנית מנהלת ורכזת פדגוגית בבית ספר גדול באזור המרכז (השם המלא שמור במערכת). "אפילו בתוך המקצוע יש הבדל בין שאלון לשאלון. בהיסטוריה חלק ב' למשל, התלמידים צריכים ללמוד את כל החומר, שזו כמות עצומה של חומר ומאפשרים להם לענות על 3 שאלות במקום על 4 במבחן המותאם. כתוצאה מכך, משקלה של כל שאלה עולה בניקוד, מה שמגדיל את סיכוי הכישלון של התלמיד וממילא הוא צריך ללמוד את כל החומר. זוהי הקלה שיכולה בקלות לפגוע בציון שלו במקום להקל עליו".
כיצד קורה שמבחנים מותאמים אינם עונים על צרכי התלמידים וצוות בית הספר ממליץ לתלמידים הזכאים למבחן מותאם שלא לגשת אליו?
"באנגלית, מתמטיקה ולשון נבנו מבחנים מיוחדים הלוקחים בחשבון את הלקות ועוקפים אותה", עונה אל-דור. "לעומת זאת, במקצועות רבי מלל יש קושי בבניית מבחנים המותאמים לכל סוג לקות, משום שללקויות למידה פנים רבות כגון בעיה בזיכרון כמותי, שיום, פענוח והבנה. קשה לבנות עשרות מבחנים מותאמים ולכן זה לא מבחן מותאם פר-סה אלא מבחן המאפשר לתלמיד אופציות רבות יותר לבחירה. בית הספר, בהכירו תלמיד זה או אחר, יכול לעזור לו לעשות את הבחירה. אנחנו תמיד מדגישים כי יש לקחת בחשבון את הרווח והתועלת".
האם אין מדיניות אחידה במקצועות רבי המלל, שהיא האופטימלית? כל מפמ"ר (מפקח מרכז של המקצוע) בונה בעצם את המבחן שנראה לו?
"כיוון שהשונות היא מאוד גבוהה ואי אפשר לבנות מבחן מותאם לכל לקות, בניית המבחן נעשית על ידי המפמ"ר בשיתוף מומחים מגף לקויות, כך שההחלטה על וויתור על פרק, ביטול שאלה או הרחבת אופציית הבחירה, היא החלטה מקצועית משותפת".
למרות השונות בלקויות, הורדה בכמות החומר בוודאי תעזור לכל התלמידים בעלי הלקויות ושמירה על מגוון הבחירה לתלמידים גם היא לא אמורה להיות שנויה במחלוקת. הסיבה להתייחסות השונה במקצועות השונים ואף בין השאלונים באותו מקצוע, תמוהה ואולי מצביעה על היעדר מדיניות ברורה.
"צריכים לעשות מבחנים מותאמים שבאמת עונים על הקושי, שהוא לזכור ולשנן כמויות חומר עצומות ולא לענות על פחות שאלות", מחזקת את דבריה של ר', מנהלת מרכז מהו"ת (לתלמידים עם לקויות למידה) באחד מבתי הספר בארץ (השם המלא שמור במערכת).
"מבחן בעל פה יכול לתת בקלות פער של 20 נקודות בציון. אני חושבת שכמעט כל אדם שהיה עושה מבחן בעל פה היה מצליח יותר", אומרת ר'. "יש כאן גם עניין של הבשלה ולמידה. אני אישית חושבת שיש לזה השלכות לטווח רחוק על התלמידים, בכך שהם פחות מתרגלים כתיבה והתנסחות. מצד שני, יש תלמידים שאנחנו מצילים אותם. אני מאמינה שאם הינו יכולים לעבוד במערכת עם הילדים הללו על מתן כלים להתמודדות, המספר היה קטן משמעותית, אבל עבור התלמידים המאוד חלשים, ההתאמה היא הסיכוי היחיד לקבל תעודת בגרות".
איך מקלים מבלי לקלקל?
"כדי שתלמיד ירגיש נוח להשתמש בהתאמות, נדרשת תמיכה סביבתית אוהדת, שלא תשלח מסרים סטיגמטיים או תשדר שהדבר הוא לה לטורח", אומרת וורמברנד. "כמו כן, נדרש שימוש זהיר ומקצועי בהתאמות, כך שלא ייצרו מצב של תלות או חוסר מיצוי הזדמנות של התלמיד לפתח דרכי התמודדות שיקדמו את עצמאותו והתמודדותו בחיים. אמנם החברה חייבת לכבד את השונות ולעשות מצידה מאמצי התקרבות אל מי שזקוק לדרך שונה, אולם מאידך, גם התלמיד נדרש לעשות מאמץ סביר מצידו כדי ללמוד דרכים להתקרב ולהתמודד עם המציאות הקיימת. על כן, יש להקטין לנקודה האופטימלית את השימוש בהתאמות ולהקפיד שאינן יוצרות תלות, תחושת חוסר אונים והרגשה של תקיעות".
וורמברנד מדגישה גם את הצורך לתמוך בתלמידים לקויי הלמידה, כולל התלמידים עם הפרעות הקשב, שהם פעמים רבות מורכבים, ולא להיתלות בהתאמות כפתרון נוח. "במקרה כזה באיזשהו מקום לא פותרים את הבעיה אלא מנציחים אותה. חשוב שהחברה תבין שיש נכסים שאסור לפספס. התאמות מגיעות מהגישה הזו, אבל זו רבע דרך ורבע נגישות עבור אותם תלמידים כי רוב החיים בבית הספר מתרחשים בכיתה ויש מעט מאוד נגישות בדרכי ההוראה. כמו כן, התלמיד צריך ללמוד איך להנגיש את עצמו כשמכוונים אותו. צריכה להיות מדיניות שלמה שאומרת זו ההנגשה שלנו, זו ההנגשה שלך ואז באיזושהי נקודה באמצע ניפגש. כל התהליך הזה הוא כל כך בחיתוליו היום. כמעט כל מה שיש לנו זו ההנגשה של המערכת לקראת הבגרויות. זו התחלה מאוד משמעותית ומשרד החינוך מגייס משאבים רבים לכך, אבל זה החלק הקל".
בנתוני 2007 שפורסמו על ידי הלמ"ס לא נמצא הבדל מובהק בין ציוני התלמידים שהשתמשו בהתאמות ברמה 1 ו-2 וציוני התלמידים בעלי פרופיל זהה של קשיים שלא השתמשו בהתאמות. כיצד ניתן להסביר זאת?
"כאשר הטיפול בלקויות למידה ובעיקר בהפרעות קשב הוא לא רב מימדי, ההתאמה הופכת להיות במובן מסוים קוסמטית. נגיד שהוא קיבל יותר זמן. יש לו יותר ביטחון עצמי בזמן שהוא קיבל, הוא יודע טוב יותר איך להתמודד, מה בעצם קורה לו בזמן הזה? הכל נשאר אותו דבר. אז מה עשינו? אני לא אומרת שאין איזושהי השפעה, אבל אם אני למשל אימפולסיבי ואין לי כלים לבקרה עצמית או אם אני לא יודע לעשות פעולה ביקורתית ומעבדת, נשארתי כזה גם בהארכת הזמן".
לפנייה לכתב/ת 
