שתף קטע נבחר

 

יומן נעורים לוחמני

בני הזוג אודי קלינסקי ורויטל אורן צילמו במשך שש שנים את יהודה יצחקוב, בן למשפחה קשת יום החולם להתגייס לטיס. התוצאה: "יהודה יוצא למלחמה", סדרה שמציגה צד ערכי אך גם אגרסיבי של הנוער בארץ. ראיון אופטימי על החברה בישראל

"יש תקווה לקולנוע דוקומנטרי, ערכי, איכותי וטוב בארץ, כזה שמעורר מחשבה". כך קובע בסוף דבריו המפיק אודי קלינסקי. לשמוע את זה ממי שמגדיר עצמו רחוק מהמיינסטרים הישראלי, זה אינו דבר של מה בכך, אל מול תעשיית הדוקו-שקל שמאפיינת בשנים האחרונות את הערוצים המסחריים.

 

יהודה חוזר מהגיבוש לטיס, מתוך "יהודה יוצא למלחמה" (באדיבות yes דוקו)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

קלינסקי, ביחד עם בת זוגו, הבמאית רויטל אורן, יצרו את "יהודה יוצא למלחמה", סדרה דוקומנטרית שתעלה לשידור מחר (ב', 22:00) ב-yes דוקו. מדובר על הפקת ענק בסדרי הגודל הנהוגים בארץ. אבל אל תטעו. זה לא נראה כך, לא נשמע כך. קלינסקי ואורן אינם אנשים של אפקטים ויכולות וירוטואזיות. הם אנשים של סיפור. אם תרצו, אנשים של אנשים.

 

עיקר עבודתם מתבצעת בצפת, הרחק מלב העשייה התל-אביבית. "אנחנו נרגשים מהאפשרויות שיש לנו כאן ליצור רחוק מהצנטרום. זה היה אחד השיקולים המרכזיים בהחלטה שלנו לעזוב את העיר, לפני עשרה חודשים".

 

אבל הריחוק הזה, לדבריו, וירטואלי. "אנחנו חיים בעולם של טלפונים ואימיילים ואם צריך אז גם פעמיים-שלוש בשבוע אנחנו נוסעים לתל אביב". השעתיים האלה של הנסיעה, אומר קלינסקי, גם הן הפכו לחוויה. טוב, ככה זה כשאתה מסתכל על העיניים דרך המצלמה, אותה הם לוקחים יחד איתם, בכל רגע.

 

מיתוס נוסף הוא שובר גם כן בתחילת השיחה שלנו: "כל הזמן אני פוגש אנשים שאומרים לי 'אם הייתי צריך לעבוד עם אשתי הייתי מתמוטט'. בפרקטיקה, זה פשוט ונוח, נעים ואפילו כיף. אני מאמין שזה תלוי בדינמיקה של האנשים".

 

"די, אני לא יכולה יותר"

ובחזרה אל יהודה יצחקוב, אחריו עקבו בני הזוג לא פחות משש שנים. הם הגיעו אליו כמעט במקרה, במסגרת פרויקט של ערוץ 4 הבריטי, על צעירים ישראלים ופלסטינים. "כמה חודשים אחרי שהפרויקט ההוא הסתיים, הבנו שיש לנו משהו יותר גדול מתיעוד לטווח קצר. אמרנו 'הילד הזה שווה הרבה יותר'", מספר קלינסקי על הרגע בו החליטו לצאת לדרך. "היה פה סיפור של ילד שנמצא ממש בשיאו של מרד הנעורים, במצב קריטי בבית ספר ובבית. מבחינה דרמטית הבנו שיש פה עניין".


יצחקוב. "דמות דוקומנטרית קלאסית" (צילומים: yes דוקו)

 

"שש שנים זה מסע ארוך מאוד, ובמיוחד בגיל ההתבגרות קשה למשוך את זה", מספרת רויטל. "היו רגעים שבהם רויטל אמרה 'די, אני לא יכולה יותר, בוא נחתום את זה כאן כי יש מספיק חומר'", אומר אודי וממשיך: "אבל תמיד הדרמה ניצחה, ומעבר לפינה חיכה עוד קושי, עוד עניין. כל הזמן היו פיקים שממש גררו אותנו בכוח להמשיך ולתעד".

 

סיפורו של יהודה הוא סיפור ישראלי מורכב, אבל לא נדיר במיוחד. הוא בן בכור למשפחה בה האב אינו נוכח, האם גיטה מעבירה את רוב זמנה בחיפוש עבודות והוא עצמו, לפחות בנקודה בה מתחיל הסיפור, תלמיד כושל. ברקע, נמצא חלומו להתגייס לקורס טיס.

 

יהודה מגיע ממשפחה לא קלה, אבל לא ממצוקה קיצונית שקיימת בארץ.

 

אודי: "נכון, יהודה הוא קצת הילד של השכן ממול, אבל עדיין יש שם מספיק מאפיינים שסטטיסטית יגדירו לו גורל מסוים. הוא היה כל כך נחוש לפרוץ ולהגיע למקום אחר, שהנושא הזה - האם תיתכן מובּיליוּת כזו, מעבר מחלום אל הגשמה - זה הקטע המרתק אצל יהודה, ומהבחינה הזו הוא דמות קלאסית".

 

רויטל: "האמא גיטה אשה מדהימה. לא קונפורמיסטית, לא אמא רגילה, כזו שמתמודדת לבד עם המציאות, עם החיים. גם היא וגם יהודה אנשים מאוד דעתניים, והעימות ביניהם יוצר מפגש מרתק שקיים בשיח הישראלי כולו. אני חושבת שרבים יכולים דווקא להזדהות איתה, ופחות עם יהודה".

 

תיעדתם גם מצבים לא נוחים ולא נעימים. קרה שנתבקשתם להפסיק לצלם?

 

רויטל: "אף פעם לא. להיפך, אפילו היו לגיטה קצת חששות שאולי לא אוהב את הדברים שהיא משמיעה נגד המדינה ונגד הגיוס של יהודה. לעומתה, בשנה הראשונה היה ליהודה מאוד קשה עם המצלמה. הייתי צריכה לשוחח איתו המון כדי שנמשיך בצילומים, ועם ילד בגיל ההתבגרות, זה לא פשוט. בסופו של דבר, אני חושבת שמשהו בתת מודע שלו אולי התחבר מהמקום הזה. רבנו לא מעט והיה שם הרבה שכנוע, אבל בסופו של דבר הוא רצה להמשיך בצילומים".

 

אודי מספר שהיו לך נקודות שבר.

 

"בשנה הראשונה, כשיהודה היה בכיתה י', היתה נקודת שבר. אודי תמך, הרגיע אותי והזכיר לי שאני המבוגר האחראי בסיפור הזה, שהרגשות לא ישתלטו. גם אמא של יהודה היתה מדהימה בעניין הזה, תמיד שמחה שאני מצלמת, ואפילו נתנה לו כמה הוראות בימוי. ההמשך היה חלק יותר".

 

הרעב נפתח

אודי המפיק הוותיק ורויטל, שעבורה זהו סרט ראשון כבמאית, הקדישו את כל כולם לפרויקט. מספיקה שיחה לא ארוכה מאוד כדי להבין זאת מהלהט שלהם כלפי "יהודה יוצא למלחמה" ומ-400 קלטות שצולמו. "יש המון חומרים מדהימים שלא נכנסו לסרט", אומרת רויטל. "גם אודי וגם העורכות המנוסות של הסדרה מאוד תרמו להצלחה של הפרויקט הזה".


"יהודה יוצא למלחמה". הסרט הבא בדרך

 

אודי מצדו, כבר עמוק בפרויקט הבא. "אני כבר עמוק בעבודה על 'גל"צ', סדרה שאמורה לעלות לשידור בשליש הראשון של 2011 לשידור בערוץ 1. תיעדתי את תחנת הרדיו הצבאית מתחילת העשור".

 

ומבחינתךְ רויטל, כפרויקט ראשון שלךְ, זה פתח את התיאבון לבאים בתור?

 

"בטח. אני כל יום רוצה לצלם, במיוחד כשאנחנו גרים פה בצפת, כל יציאה שלנו מהבית מלווה במצלמה. חייתי 36 שנים בתל אביב, אז אתה רגיל לעיר, בניינים, קניונים, נוף מאוד קבוע. הצפון הוא מדינה אחרת לגמרי. זה נראה קצת יותר ישראל, קצת של פעם. הפשטות, הנוף הבראשיתי, ובכלל צפת שהיא מרכז הקבלה העולמי מאוד מעוררת השראה.

גם בקופת חולים מדברים פה על קבלה ואחרית הימים. עבור אמנים זה שואב, פשוט מהפנט".

 

אז אפשר להניח שהסרט על תושבי האזור כבר בדרך?

 

רויטל: "ברור, אפילו כבר התחלנו לצלם". אודי: "חשוב לציין שלא היינו עושים את זה לבד, בלי yes דוקו. קשה מאוד למצוא בארץ גופי שידור שבאמת מוכנים להשקיע, גם בסבלנות וגם כסף בדוקומנטרי אמיתי, שזה לא לכלוא 20 דמויות בחדר לאינסטנט-חיים. התמזל מזלנו שמצד אחד נתנו לנו שם את אורך הנשימה והזמן שהיינו זקוקים לו, ומצד שני תקצבו את העניין בצורה שבאמת איפשרה לנו לעשות את המסע. אותו עניין גם לגבי ערוץ 1 ו'גל"צ'. כנראה יש אנשים שעוד מאמינים בעשייה דוקומנטרית אמיתית במדינה הזו". 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יהודה וגיטה. לא אמא טיפוסית
צילום: אלמנט צילום
לאתר ההטבות
מומלצים