עולים ליין בתבור

"פעם היה כאן בית אריזה לתירס," אומר לי אורן סלע, מנכ"ל יקב תבור, "היום זה חדר המילוי והתוצרת הגמורה שלנו." התירס, מסתבר, עבר לעמק בית שאן, קרוב יותר לשדות, לא רק בגלל הקרבה לשדות, אלא בעיקר בגלל הצורך של יקב תבור לגדול. בשנה הבאה ואולי בעוד שנתיים יכניסו סלע ושות' עוד מכלי תסיסה ליקב, ויציבו אותם על משטחי הבטון הגדולים, שכבר יצקו לשם כך.

מיקב של כמה עשרות אלפי בקבוקים בשנה, שהחל כיוזמה של ארבע משפחות כורמים, הפך 'תבור' לאחד מתריסר היקבים הגדולים בישראל. במונחים של העולם, יצרן של מליון בקבוקי יין בשנה זה לא יצרן גדול, אבל במדינה של שבעה מליון נפש, כשהצרכן הממוצע שותה משהו כמו 6-7 ליטרים יין בשנה, יצרן בסדר גודל כמו של תבור כבר בהחלט מורגש בשוק.

ארבע המשפחות כבר לא מחזיקות בבעלות על היקב. הכרמים עדיין בשליטת המשפחות ובבעלותם של ישובים שונים, אבל לפני כמה שנים נכנסה לעסק חברת קוקה-קולה, קנתה בתחילה 51% ואז את מלוא המניות, והפכה את תבור למה שהוא היום. משה קטן, כיום מנכ"ל קרלסברג ישראל, ראה אז קדימה, וצביקה בר, מנכ"ל חברת המשקאות של התאגיד הוא זה שהוביל את המהלך. כיום אורן סלע מנהל בפועל את היקב, ואריה נשר הוא היינן; איש צנוע, ללא אגו, שמוליך את היקב בצעדי ענק ליעד של שניים וחצי מליון בקבוקים בשנה.

אבל מכלים זה לא הכל, וענבים זה הרבה מאוד מהיין. צריך ענבים, וענבים טובים. היקב נוטע כרמים בסדרי גודל של מאות ואלפי דונמים, בינהם במקומות שבהם לא נטעו קודם לכן ענבים, כמו ברמת סירין. שם מדובר בשטחים גדולים מאוד, נטועים לבציר מכני, על רמה שצופה אל הכנרת ואל האזורים שצפונה לתבור. שם נטעו פטיט סירה, שיראז, מורבדר, פטיט ורדו, ואת הכרמים האלה, כמו כל הכרמים האחרים שבניהול ושליטת היקב, מנהלת מיכל אקרמן, האגרונומית, שעזבה בשעתו משרה דומה ב"ברקן", ועברה לתבור. הנטיעות שם, בדרום רמת הגולן ובמקומות נוספים, הם חלק מראייה קדימה של יקב שמתנהל - לחיוב - כמו תאגיד קטן, עם master plan והכל, אבל לא בלי בעיות.

אני חייב להודות שרואים הרבה מהיינות של תבור במקומות לא שגרתיים. לפחות לא כאלה שבהם הייתי מצפה לראות את היינות האלה, או יין בכלל. קחו למשל את הירקן המקומי שלי (בראש העין), שאצלו עומדים כמה עשרות בקבוקים של יינות מסדרת "תבור". מדובר ביין הבסיסי של היקב, שאני לא מת עליו, בניגוד ליינות מסדרות האדמה והלאה, אבל על המדפים, מאחורי הפומלות, הם לא משתבחים. "לפעמים קשה לשלוט במקומות אליהם מגיע היין," מודים החברים בתבור: "מדובר בסוכנים של קוקה קולה, שיש להם יעדי מכירות, וכמויות, וקצת קשה לשלוט בהם, נקודה-נקודה." אז מצד אחד זה טוב, ומציב את היין מול העיניים של רבים, אבל מצד שני זה נראה לא לגמרי טוב, כיון שהתחושה היא שיש הרבה יין, שלא מצליחים למכור. גם, למשל, העובדה שבשוק יש עדיין מסחה 2005 - היין הגבוה של היקב - וה-2006 עדיין לא בשוק 'רשמית', לא עושה טוב לתדמית. המסחה בבציר 2005 מצוין, ו'לוקח' כל יין אחר בסוגו ובמחירו, אבל בכל זאת, מרבית היקבים הטובים האחרים כבר בשוק עם בציר 2006 שלהם, לפחות.

כרם רמת סירין, יקב תבור (צילום: שגיא קופר) 

בכל מקרה, 'תבור' מוציאים יינות חדשים - הוציאו השנה יינות נתזים לבן ואדום - ובקרוב גם יוסיפו סדרה חדשה וישנו כנראה תדמית ותוויות. הצפי קדימה, של בציר 2010 ובציר 2009, הוא של יינות בהחלט טובים, ואם ישמור היקב על מדיניות מחירים טובה כמו ששמר עד היום, מרביתם גם יתנו תמורה טובה לכסף. להלן, רשמי טעימה של יינות שבעצם רובם ככולם עדיין לא בשוק. למה זה? כדי להראות כיוון (טוב), לגזור ולשמור. ככלל, השנה הבאה - 2011 - הולכת להיות מעניינת וטובה ביקב הזה.

סוביניון בלאן 2010 - דוגמת מכל

גיר. כרם מאוד ותיק, בכורמות של משפחת סלע. תמיד יין מוצלח: צבע חיוור יפה. אף ופה מהודרים - תרתי משמע, מאוד אלגנטיים ומאוד 'הדרים'. פה מצוין, יבש מאוד ומרענן. יהיה בשוק בינואר, 13,000 בקבוקים. יש למה לחכות.

שרדונה 2010

ללא עץ וללא מלולקטית. אחרי הצללה בבנטונית ונשמר ב-4. יבוקבק בינואר. 18000 בקבוקים. יש ביין משהו כשותי, ירקרק. הפה עגול וטרופי יותר. היעדר עץ עושה לו טוב. הוא מתקתק קצת, על אפס סוכר.

פטי ורדו 2010

דוגמת יין שעבר מלולקטית, על השמרים, ללא חביות. מאוד כהה. נסיון ראשון עם הזן, ומהכרם בסירין. אריה נשר צופה לו שנה בחבית ועוד שנה בבקבוק: הוא מלא פרי - ממש עמוס. הטאנינים טובים, חלקים מאוד ונותנים ליין תחושה של יין מאוד fine. עוד בשרניות, אנימליות, פטריות קרקע, שנמשכת לאורך כל היין. יהיה מעניין כמובן, בעוד שנתיים, ושוב - יש למה לחכות.

קברנה סוביניון 2008

שנה חבית ושנה ב-cask (חבית 2000 ליטר). הענבים ממלכיה. עגול, מורגש עץ, אבל טוב. גם פה, זהו יין קטיפתי, מלא. הרבה טאנינים - רכים, מאוד עדינים. נשר עדיין לא בטוח מתי הוא מוציא את היין - יכול להיות שישאר ביקב שנה נוספת. יופי של יין, בכל מקרה.הוא מורכב ומתובל. עומד יפה בכוס, ושומר על המבנה שלו.

קברנה סוביניון 2009

חלקה חדשה, על ההר, בין קיבוץ מלכיה לגבול הצפון. היין עבר מלולקטית בחביות חדשות. באף יש הרבה מאוד עץ, כרגע, המון קוקוס למשל, וקפה, אבל מתחת לזה פרי קשוח, בעטני. יין טאני מאוד וממש חריף בסיומת. מאוד יבש.

בלנד אדום 2008

מבוקבק ממאי 2010. מאוד 'נעים', שוקולדי, טיפ טיפה ירקרקות. פה מאוד אלגנטי, הרב הפחות 'שמן' ובומבסטי ממה שהאף אולי היה רומז. טאנינים טובים, חומציות קצת נמוכה. סיומת בינונית-ארוכה. מיועד למסעדות וחנויות יין. כ-16,000 בקבוקים.

סירה 2008

100% סירה, מלכיה צפוני. כמו הטעימה בתערוכה, במידה רבה: מאוד פירותי, קצת מעושן, עגול מאוד. טיפ-טיפה רזה במיד פאלט, אבל טוב. קצת מריר בסיומת, חמיצות טובה.

יין נתזים: 562 בציר 2009

לבן - 80% שרדונה, 20% ק"ס. 14.5 גרם סוכר. יין מאוד נעים, נחמד. יין באיכות טובה למחיר שלו - 55 ₪ . פרי יפה. 11,000 בקבוקים מזה ומהאדום, שעשוי ברברה. האדום מתקתק יותר בתחושה, למרות שהוא יותר חומצי, עם אותו שעור סוכר. שני היינות מוצלחים ברמה המסחרית. ב-2010, אומר נשר, הוא יעשה את היין האדום ורוד וקל יותר, מהאדום שעשה השנה.

הבעיה שלי עם יינות אלה הוא המחיר: הם לא זולים ולא מתחרים בכל הקוות-למברוסקות, ולא יקרים או פונים לקהל של הבלאן דה בלאן של יקבי רמת הגולן, נניח. משהו בין לבין, שנראה לי שקשה קצת למכור.

• שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק"