במחוזות הווירטואלים הוא תותח. ובמציאות?
בדרך שבה הוא ימכור, כך יקצור. ממילא יישאר וירטואלי רוב זמנו, אף אם מעת לעת הוא יסתער עם כלי זינו שלוף לפעולת תגמול לילית וחזרה לבסיס המוגן עם שחר
הו, איזה תותח הוא. מוצלח. צלם אחד אפילו הצליח לתפוס אותו בתנוחה המתאימה עם התאורה הכי נכונה, שגוייסה לכבודו, והנה הוא מתנוסס עכשיו ברשימת רבי הזכר באיזה אתר אינטרנט נחשב.
חבר סיפר לו על מקצוע עתידי, מעצב דמות וירטואלית. שהרי בדרך שבה הוא ימכור, כך יקצור. ממילא הוא יישאר כך רוב זמנו, אף אם מעת לעת תפלוש לחייו המציאות הזמנית והוא יסתער עם כלי זינו שלוף לפעולת תגמול לילית וחזרה לבסיס המוגן עם שחר ועם התנצלויות תואמות את אמנת זיוּנבה המתוקנת.
ועוד טרם עלותו על משכב בדידותו, הוא יטרח על ריטוש נוסף של דמותו הווירטואלית בדרך להפיכתו לנמר של נייר עם חברבורות דהויות (אך מחוייבות המציאות, כמובן), שמאומה לא ייכתב עליו, לעולם.
הוא לומד כעת להתנהל בתוך דמותו ובתוך השם שבחר, משכלל מילותיו, מפציר פצירותיו ונעטף בטלית שכולה איננה תכלית. ומולו, פתיות כפתיים, רוקדות איתו דמויות ההולוגרמה האחרות שם את ריקוד הפיג'מות. כולם לבושים בגדי שינה, מנומנמים ועייפים מחייהם, ולעולם לא ילבשו מחלצות מלחמה של מציאות. גם עבור אלו מילים ריקות, ממלאות חלל דהוי של דמויות שאינן באמת.
מילים מילים.
חייבים מידי פעם להפוך את הסיפורים לכדי ממש
זווית נשית:
יכול היה להיות נהדר אם הוא לא היה וירטואלי
בלה פלור
כל הזמן חשבתי על זה ועל איך שהוא שם לבד, באמצע המדבר, ועל איך שאני כאן לבד, באמצע העיר, ואיך שהימים המטומטמים עוברים כל כך מהר ועל איך שיכולנו להיפגש, ועל איך שאנחנו לא
באחד מערבי פלישת המציאות הוא פוגש מישהי. אין ברירה, שהרי חייבים מידי פעם להפוך את הסיפורים לכדי ממש. רגע האמת מתקרב אליו מן הפינה, שמאחוריה חנתה את האופניים. דיוושה לכיוונו, משל היתה בדרך למערת דבש סופסוף, לאחר אינספור מרורים במלבושים מבטיחים, אותם אכלה, שלא מרצונה.
אבל גם היא מילים מילים.
הוא עולה על הבמה, היא נשרכת מאחוריו. במות מסוג שכזה נועדו למדרכו של שחקן יחיד ותו לא. שניהם ידעו זאת, ובכל זאת שיחקו את משחק הדמויות המגיחות לעולם המציאות, ולא נשמרו לעצמם להפריד בין האמת לבין הכביכול.
זה נגמר אחרי שעה, שעה ומשהו. או אף יותר. או ממש ממש פחות.
מילים מילים.
הוא מוצא עצמו כעת יושב מול הברמן. זו המציאות היחידה שהוא יכול להיאחז בה עד שייאסף שוב, בביתו, אל סימומה המאפיל של גלימת דמות הכביכול ומראיתו הידועה כתותח-על נחשב בכל אותם המרחבים, בהם כלי נשק של ממש אינם משנים.
הברמן ההוא, המורגל בשקרי היומרה המגיחים אליו מדי ערב ויושבים מולו במין התנהלות ידועה של סוף מוכר, נושא לרגע עיניו ומביט בו. בקושי רב מסתיר את חיוכו היודע.
רק שניהם שם. ההיא כבר הלכה לחלומות אחרים.
"נו", אומר התותח. "ממילא הרופא אמר לי לוותר על מחצית מחיי המין שלי".
וכאן הוא אינו מתאפק, הברמן, עושה לו קפה רחמנות של אנטר ושתי כפיות קונטרול שיפט עם סיכויי חיים של ALT F4, ועונה בפשטות:
"על איזה חצי אתה מדבר? זה שאתה חושב עליו או זה שאתה מדבר עליו?"
תותח תותח, אך איה הקנה?
נמר של נייר עם חברבורות דהויות
צילום: Index Open
מומלצים
