הטרנד החדש בחוף: גלשן עמידה עם משוט

עד לאחרונה יכולתם להיתקל בו רק אילו הפלגתם במנהרת הזמן מאות שנים לאחור, לעבר האיים הפולינזיים. בקרוב, אם יתגשם חזונם של הגולשים על כנפי הדמיון ועל גלי הים, הוא ימלא את חופי ישראל ויהפוך לטרנד החם של הספורט הימי. כיוון שגם אתם עשויים לזרום איתו, כדאי תחילה שתכירו אותו: קוראים לו SUP - Stand Up Paddle board, ובעברית, שטרם מצאה לו שם קולע - גלשן עמידה, או גלשן חתירה.

בואו לקבל השראה לחיים בריאים בפייסבוק שלנו

הפעילות שמציע ידידנו החדש היא גלישה־חתירה על גלשן מיוחד, גדול יותר מגלשן גלים, בעזרת משוט. אפשר לעשות את זה על מים שקטים או בין גלים סוערים, אפשר ליהנות מהפעלה של אינספור שרירים, ואפשר, לטענת כוהני הסאפ הנלהבים, לשחק אותה בתחום גם אם אתם נשים רכות, ילדים, או סתם אנשים שהתנסו עד כה בספורט ימי רק במקלחת הביתית.

סמל סטטוס פולינזי

ענף הפאדל בורד צעיר בעולם, וצעיר עוד יותר בישראל. לפני כשנה החלו להיראות כאן ניצניו, וכיום קיימים לאורך החופים כמה מועדונים שבהם מתבצעת הפעילות, שעדיין נמצאת בחיתוליה. אחד החלוצים בתחום, שלדבריו היה הראשון שהביא את גלשן החתירה לארץ, הוא עמית ענבר, גולש רוח עתיר תארים בעבר (סגן אלוף העולם, אלוף אירופה) ובעליו של בית הספר לגלישהKiteAway בהווה.

ענבר בן ה־38 הוא סוג של מוגלי ימי. אחד שחי בים וחי את הים מיום שנולד – וכנראה ימשיך כך לנצח. לאחר שפרש מפעילות מקצוענית תחרותית הוא גולש, מאמן, מארגן ובעיקר מתלהב מכל דבר שהשורש ג.ל.ש משתרבב לתוכו. המועדון שלו, שיושב בחוף בית ינאי ולפעמים מסתעף לכנרת, עוסק בגלישת גלים, גלישת רוח, גלישת עפיפונים (קייט סרפינג) ופאדל בורד כמובן.

הרומן בין ענבר לפאדל פרץ לפני כשנתיים, בפיג'י, כשהספורט הזה עשה את צעדיו הראשונים במים. ענבר ניסה, נדלק, נכנס חזק לעניין ובהמשך הביא את הציוד לישראל והחל להעביר הדרכות לסקרנים. עכשיו הוא מתכנן למנף את הענף ולהפוך אותו ללהיט עברי.

מקורו ההיסטורי של הכלי באיי פולינזיה שבאוקיינוס השקט, שם שימש לפני מאות שנים את ראש השבט כסמל סטטוס, שנשא אותו על פני המים ומעל כולם. לפני כשלוש שנים החליטו כמה גולשים מהוואי לבצע מהלך רטרו מדהים ולהחיות את לוח השיט העתיק. הם בנו דגם מודרני, עדכנו את הרכב חומריו ויצרו גלשן מזן חדש, המשלב גלישה וחתירה. לפאדל בורד שני טיפוסים: אחד המיועד לתפיסת גלים ואחד המתאים לחתירה למרחקים. שניהם פרצו עד מהרה מהמים הטריטוריאליים של הוואי, שטפו את קליפורניה, השתכשכו באזורים נוספים בארצות הברית ומשם זלגו לשאר חלקי העולם. סוד ההצלחה המהירה טמון בין השאר בכך שהפאדל, הנוח לתפעול, מתאים גם לאנשים שאין להם קשר לספורט ימי. ויש בו קסם נוסף: הוא מיועד לשימוש בכל מקווה מים – אגמים, נחלים, תעלות – ולא רק בים פתוח.

ההשוואה הים תיכונית המתבקשת לחסקה מעליבה את הפאדל, או לפחות את עמית ענבר, בשם הפאדל. על חסקה, הוא מסביר, אין שום קושי פיזי. עומדים על רוחב ואורך גדולים – וזה בערך הכל. כאן, לעומת זאת, מתבצעת עבודה על קבוצות שרירים רבות הקשורות ביציבה, כפי שנפרט בהמשך. וחוץ מזה, במשוט החסקה יש שני להבים ובמשוט הפאדל להב אחד, בדומה למשוט הקאנו. כך שאם חשבתם להשוות, דעו שאין מה להשוות.

עמית ענבר ותלמידות (צילום: אמיר וייצמן, Lowerpro)

סימפוניה לגוף שלם

כשעמית ענבר מתבקש להגדיר או לתאר את ההתרחשות על הסאפ, הוא אומר: "פעילות פיזית שמחברת בין האדם למים, בלי חשש ובלי סיכון ועם מקסימום תפוקה".

עניין התפוקה עולה שוב ושוב במהלך השיחה שנושאה: קווים לדמותו של גלשן

החתירה. ענבר מסביר שלפנינו שילוב מיוחד בין סוגי אימונים שונים, שאותם אנחנו מבצעים בהזדמנויות שונות: פעילות אירובית לשיפור סבולת לב־ריאה ולשריפת קלוריות (כ־700 בשעה), שריפת שומנים, העלאת מסת שריר וחיטוב, פעילות אנאירובית הכוללת מאמץ איזומטרי (שנמשך לאורך זמן ופועל על קבוצות שרירים מסוימות בלי להגיע למצב של סכנה לשריר).

נוסף על העבודה על משטח לא יציב (אנחנו על המים, כזכור), המפעילה את שרירי הליבה, הגלישה־חתירה עובדת על שרירי הרגליים, על פלג הגוף העליון, על הבטן, על הגב התחתון, ובכלל "על שרירים רבים שאתה לא מודע לקיומם".

ואם לא די בזאת, הבילוי על גלשן החתירה יכול לשמש לפעילויות ספורט נלוות כמעין מצע נודד. מדובר, בין השאר, בפעילות דיג (בדומה לדיג בקיאקים) ובשיעורי פילאטיס, יוגה ומדיטציה. ממש מכון הים התיכון.

להערכת ענבר, כ־65% מהעוסקים בספורט זה הם נשים. למה? "כי סוף־סוף יש להן בים משהו לא מלחיץ ולא מאיים שעושה נפלאות לגוף. זה גם ספורט חברתי – אפשר לבצע אותו ולקשקש תוך כדי".

למרות שכולם היו גלשניו, מתבקש ענבר לערוך השוואה בין גלישת החתירה לענפים האחרים ולהסביר מהם יתרונותיו של הפאדל בורד על אחיו הבוגרים. "הוא עדיף על הקיאק בכך שהוא עובד לא רק על פלג הגוף העליון. בהשוואה לקייט סרפינג, הסאפ פחות לוגיסטי, פחות מסוכן לגולש, פחות מסוכן לסביבה ופחות תלוי בתנאי הסביבה. יתרונו על גלשן הגלים בכך שבארץ אין הרבה גלים טובים לגלישה, ובסאפ תופסים הרבה יותר גלים ונשארים עליהם זמן ממושך יותר. גלשן הרוח, בניגוד לסאפ, תלוי ברוח טובה וכזאת אין מספיק בישראל. אולי רק 20 יום בשנה".

ארץ זבת חלב ופאדל בורד

השיעורים שמעביר ענבר על גלשן החתירה בנויים על מתודיקת הדרכה איטית וכוללים הסברים כלליים, הוראות בטיחות ותרגילי מתיחות לפני הכניסה למים. "אבל אחרי 20 דקות הבנאדם גולש", מבטיח המדריך, שמדגיש שוב כי מדובר ב"ספורט שמתאים לכל אחד". השיעור, הפרטי או הקבוצתי, נמשך כשעה וחצי, ואחריו אין צורך בשיעורים נוספים. משהו שנשמע כמו לימוד רכיבה על אופניים.

אבל תוכניותיו של קפטן ענבר בתחום גלישת החתירה בישראל אינן מסתיימות בשיעור הזה. בקרוב מאוד הוא עומד להשיק את מותג הפאדל בורד SHIBUMI

(מושג יפני המבטא תכונה מיוחדת המאפשרת לאדם להגיע להפנמה, לשליטה ולשלמות באמצעות שלווה, פשטות ועדינות). זהו מיזם משותף של ענבר ושל חברו מיליונר ההייטק, ספי ויגיסר (ראו מסגרת), ובמסגרתו מתכננים השניים שלל פעילויות והתרחשויות.

הם מייצרים ומשווקים גלשני חתירה, משוטים וציוד נלווה (כובע עם נגן מוזיקה חסין למים, תיק לנשיאת מי שתייה עם צינורית לפה, חולצת לייקרה תרמית ושאר אקססוריז). הם גם מקימים אתר אינטרנט קהילתי, אינפורמטיבי, שיוקדש לענף, ובו יהיה אפשר, בין השאר, להוריד תוכניות אימונים חינם. שאיפותיו של ענבר, המפגין יכולת אולימפית גם בתחום החשיבה המסחרית, מכוונות לשוק הבינלאומי. בינתיים הוא משתדל לכבוש אותנו.